העליון הכריע: אגרות בנייה ששולמו עבור בקשות היתר שלא מומשו – לא יוחזרו אם בעל הקרקע הוא זה שעצר את ההליך

בית המשפט העליון קיבל בשבוע שעבר ערעור שהגישו שתי ועדות מקומיות לתכנון ובניה מאזור הגליל: מעלה נפתלי וגבעות אלונים, נגד בעלי קרקע אשר הוציאו בשנים האחרונות היתרי בניה בתחומן, על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה. בעקבות הערעור יושבו למערערות אגרות בנייה ששולמו להן, ואשר בוטלו על ידי המחוזי, בהיקף מצטבר של מאות אלפי שקלים, בגין בקשות להיתרי בניה שבסופו של דבר לא מומשו.

לקריאת פסק הדין המלא הקלק כאן.

על אף שפסק הדין מתייחס לעניינן של שתי המועצות הללו, הוא משליך על כלל ועדות התכנון המקומיות בישראל, שכן מדובר בפסק דין חלוט בסוגיה שטרם נדונה בבית המשפט העליון.

את הערעור הגישו עו"ד קייס נאסר, שותף וראש תחום תכנון ובנייה במשרד פירון בחיפה, אשר שימש עד לאחרונה כיועץ המשפטי של מעלה נפתלי, ועו"ד מאזן עוקל, היועץ המשפטי של ועדת גבעות אלונים. בדיון בערעור שנערך ביוני, הופיע במקום עו"ד נאסר עו״ד מיכאל סיגל, אשר החליף אותו כיועמ"ש הוועדה.

במסגרת פסק הדין מאוגוסט 2018, עליו הוגש הערעור, קיבל השופט רון סוקול תביעה ייצוגית נגד שתי הוועדות המקומיות וחייב אותן להשיב 10,000 שקל לכל אחד מהתובעים שהגישו את התביעה, זאת בנוסף לגמול ושכר טרחת תובעים בעשרות אלפי שקלים נוספים ותשלום של אלפי שקלים לתובעים. המחוזי פירש את תקנות הבניה כך שבכל מקרה שבו בקשת היתר בנייה לא הסתיימה בהיתר, מכל סיבה שהיא, על הוועדה המקומית להחזיר את אגרת הפקדון של בקשת ההיתר (המהווה 20% מהאגרה הכוללת של ההיתר), אפילו אם בקשת ההיתר אושרה בתנאים ומבקש ההיתר עצמו נמנע מלמלא אחר התנאים ולקדם את הוצאת ההיתר.

עו"ד ד"ר קייס נאסר: "פסק הדין שם קץ למחלוקת רבת שנים בנושא השבת אגרות בניה. בית המשפט העליון הבהיר את הדין, והאזרח והוועדות ידעו כי רק במקרה דחיית בקשת ההיתר חייבת הוועדה להשיב את הפקדון. פסק הדין מגביר את הוודאות והיציבות הכלכלית של הוועדות שחלק ניכר מהתקציב שלהן נסמך על אגרות בניה".

בערעור שהגישו לעליון, טענו הוועדות המקומיות כי השבת אגרת הפיקדון בגין בקשת היתר מוצדקת רק במקרה של דחיית הבקשה על ידי הוועדה המקומית ולא במקרה שבו בקשת ההיתר אושרה בתנאים, ומבקש ההיתר הוא זה אשר זנח את בקשתו ולא פעל למילוי התנאים לקבלת ההיתר. עוד טענו כי לפסק דינו של המחוזי השלכה כספית רוחבית על כלל הוועדות המקומיות בארץ, שהרי אגרות הבנייה הן רכיב מרכזי בתקציב הוועדות ופרשנות המחוזי עלולה לרושש את הוועדות.

"סבורים כי ערעורן של הוועדות המקומיות – מוצדק"

השופטים סולברג, ברק-ארז ורונן קיבלו את הערעור פה אחד. "אנו סבורים כי ערעורן של הוועדות המקומיות – מוצדק", כתבו בפסק הדין, וביססו זאת על פרשנות "לתוספת השלישית של תקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאים ואגרות), על-פי לשונה, תכליתה והגיונה. בעיקרו של דבר, מקובלת עלינו הפרשנות לפיה סירוב בקשה להיתר על ידי ועדה מקומית לתכנון ובניה מחייב השבת הפיקדון (20% מסכום האגרה המשוער), אך לא כן לגבי אישור של בקשה בתנאים, או שינויים, שלא מולאו במועדם על-ידי מבקש ההיתר".

עוד הוסיפו השופטים כי "ככל שמבקש ההיתר חולק על התנאים שנקבעו לו, הוא רשאי לבקש דיון חוזר בוועדה המקומית או לנקוט הליכים משפטיים בפני ועדת ערר ובבית משפט לעניינים מנהליים. ככל שלא עשה כן ועמדתו ביחס לתנאים לא התקבלה – אין הוא זכאי להשבת הפיקדון". בעקבות זאת קבעו השופטים כאמור כי יש לבטל את פסק דינו של המחוזי לגבי בקשות היתר שנזנחו על ידי מבקשי ההיתר, ולא על ידי הוועדה המקומית.

לדברי עו"ד ד"ר קייס נאסר: "פסק הדין שם קץ למחלוקת רבת שנים בנושא השבת אגרות בניה. בית המשפט העליון הבהיר את הדין, והאזרח והוועדות ידעו כי רק במקרה דחיית בקשת ההיתר חייבת הוועדה להשיב את הפקדון. פסק הדין מגביר את הוודאות והיציבות הכלכלית של הוועדות שחלק ניכר מהתקציב שלהן נסמך על אגרות בניה".