קולנוע, ספא, בית קפה או משתלה: הדור הבא של בתי הדיור המוגן מציע הרבה יותר ממקרמה

"80 וארבע", היא סדרת טלוויזיה ששודרה לפני כשנתיים בכאן 11, ועקבה אחר האינטראקציה הנרקמת בין ילדי גן לקשישים. במסגרת הסדרה הוקם גן ילדים בקומפלקס של דיור מוגן, מה שאיפשר אינטראקציה מרובה בין הילדים לקשישים. הרעיון מאחורי הפורמט היה שערבוב שכזה תורם מאוד לדיירים הקשישים, אך גם לילדים. 

בטלוויזיה זה אכן נראה נהדר ומעורר השראה. בפועל, זה כנראה קצת יותר מורכב, וזו הסיבה מן הסתם שאנו עדיין לא רואים את זה קורה במציאות, וזאת למרות שמדי שנה מוקמים בארץ פרויקטים נוספים של דיור מוגן. אמנם, רק 3% מהאוכלוסייה מעל גיל 75 שוהה בדיור מוגן, אך הצורך בפרויקטים כאלה רק הולך וגדל, והשוק רותח.

אז גן ילדים בתוך דיור מוגן אין לנו עדיין, אך ניסיון לייצר אינטראקציות חברתיות לדיירי הדיור המוגן באמצעות התכנון - יש גם יש. "אם בעבר הדיור המוגן היה מנותק מהסביבה, והפרויקטים תפקדו כבועה, היום הנטייה היא לייצר אינטראקציה עם הקהילה", אומרת איילה גל, אדריכלית עמיתה במשרד אדריכלים אורבך-הלוי, ומי שאחראית במשרד על תחום הדיור המוגן. זאת "דרך שטחי מסחר בפרויקט, הפתוחים גם לקהל הרחב, ואם דרך חוגים ופעילויות שפתוחים לקהל הרחב, מה שמאפשר לדיירים להיות חלק מהקהילה".

"אם בעבר הדיור המוגן היה מנותק מהסביבה, והפרויקטים תפקדו כבועה", אומרת איילה גל, אדריכלית עמיתה במשרד אדריכלים אורבך-הלוי, ומי שאחראית במשרד על תחום הדיור המוגן, "היום הנטייה היא לייצר אינטראקציה עם הקהילה, אם דרך שטחי מסחר בפרויקט, הפתוחים גם לקהל הרחב, ואם דרך חוגים ופעילויות שפתוחים לקהל הרחב, מה שמאפשר לדיירים להיות חלק מהקהילה"

הביטוי של העיקרון הזה מושג בין היתר הודות לשילוב מעונות סטודנטים במתחם הדיור המוגן, למשל, או דרך עירוב שימושים , הכולל מסחר פתוח לרחוב, אודיטוריום להצגות, מופעים לקהל הרחב ועוד. לדברי גל, כל הפרויקטים העכשוויים כוללים שטחי מסחר, והרעיון הוא ששטחי המסחר משרתים גם את האוכלוסיה שמחוץ לדיור המוגן. גל: "זה ווין ווין סיטואיישן, כי גם בעל העסק מרוויח, וגם דיירי הדיור המוגן מתערבבים עם האוכלוסיה הכללית. מסחר זה אלמנט שמעניק חיים לפרויקטים".

הדמיה של הפרויקט של אורבך הלוי ברחובות ההולנדית, הדמיה: 3DIVISION

משרד אורבך הלוי מתכנן כעת למעלה מ-2,200 יח"ד לגיל השלישי, המצויות בשלבי תכנון שונים בכל הארץ: אור יהודה, ראשל"צ, מודיעין, רעננה, עין שמר ורחובות, שם מתכנן המשרד את פרויקט רחובות ההולנדית, הכולל 250 יח"ד, ונמצא רגע לפני אכלוס. הפרויקט, המתפרס על פני שטח של 36 אלף מ"ר, כולל שני מגדלי מגורים בני 18 קומות, מעל 2 קומות מסד. יש בו בריכת שחייה הפונה לנוף, חדר כושר, מסעדה ואולם מופעים, חדרי חוגים ופנאי ועוד.

"על פי נתוני משרד הרווחה", אומרת גל, "האוכלוסייה המבוגרת גדלה משמעותית מדי שנה, כך שיש ניסיון לתת מענה לדרישה ההולכת וגדלה לשירותים קהילתיים, השתלבות בקהילה, פתרונות דיור ועוד. בהתאם לצרכים ההולכים וגדלים, כך גם התחרות בין היזמים וההשקעה. הדיירים יותר תובעניים, ובהתאם לכך גם התמורה" .

אחד השינויים שגל מצביעה עליהם, מתייחס לגודלן של יחידות הדיור. "אם בעבר גודל היחידות היו בממוצע כ 45 מ"ר, כיום הגודל הממוצע של יחידות הדיור הוא כ-60 מ"ר ומעלה", מסבירה גל. "גופי התכנון מבינים כי יש דרישה ליחידות דיור מרווחות ובימים אלו אפילו ממוגנות. עד כה, בפרויקטים רבים, המיגון לא היה דירתי, וכעת, במרבית הפרויקטים החדשים, יש דרישה לתכנון ממ"ד בכל יחידת דיור, מה שדורש חשיבה תכנונית מחודשת".

היחידות המודרניות כוללות כ-3 חדרים עם חדר עבודה או אירוח, ולוקחות בחשבון אופציה עתידית לעזרה סיעודית. לדבריה, ליזמים קל יותר לשווק את הדירות הגדולות. על אף זאת, היא מדגישה, נחוץ למצוא איזון בין השטח הציבורי לפרטי, שכן "ככל שהדירה תהיה מרווחת יותר, כך אנשים יבלו זמן רב יותר בדירה, ופחות בשטחים הציבוריים, והאינטרס הוא שהדיירים יבלו זמן רב בשטחים הציבורים, כדי שתהיה אינטראקציה וכדי שהמקום יהיה שוקק חיים". 

דיור מוגן אור יהודה, צילום: 3DIVISION, עיצוב: אורבך הלוי

בהתייחסה לשטחים הציבוריים אומרת גל כי "המטרה היא לא לייעד אותם למטרה ספציפית זו או אחרת, אלא להפוך את השטחים לרב שימושיים, ורסטיליים, בלי לכוון במדויק איזו פעילות תאפיין את המתחמים. כך שאותו חלל יכול לשמש כחדר ברידג',  בית כנסת או חדר מחשבים. לפעמים הדרישה מגיעה מהדיירים עצמם. למשל,  בפרויקט 'הבית בגני תקווה' (דיור מוגן של מגדלי הים התיכון, שגל תכננה – ה.מ), הקימו הדיירים מתחם בר, שהם מפעילים אותו עצמאית".

"להעצים אותם על ידי כך שיתרמו לאוכלוסייה" 

אדריכל בני אנקשטיין, שותף במשרד אדריכלים V5, המתכנן כעת מתחם בנס ציונה הכולל דיור מוגן, וכן מתכנן שיפוץ דיור מוגן קיים בראשל"צ, אומר גם הוא שהנטייה העכשווית היא לתכנן יחידות דיור גדולות יותר מבעבר. כשמדובר בשיפוץ של פרויקט קיים, לא פעם מאחדים דירות, בכדי להגיע לגודל הרצוי. מגמה אחרת, הוא אומר, היא תכנון מרפסות גדולות. 

אדריכל איתי ליננברג: ""הערכים הבסיסיים הם חוצי גילים וחוצי תרבויות, ובאותה מידה שזה יכול להיות לגיל השלישי, זה יכול להיות גם לגיל הרך. מה שחשוב במבנה, זה שכשאתה נכנס אליו הוא פותח לך את הלב וגורם לך לחייך. הפרויקט לא צריך לקדש ארכיטקטורה מסוימת או צבע מסוים אלא את רוח האדם" 

בגדול, הוא אומר, הגישה העכשווית היא ערבוב של דיירי הדיור המוגן בקהילה, שכן מחקרים מוכיחים שהערבוב הזה חיובי. כך למשל, בפרויקט של המשרד בנס ציונה, מתוכנן דיור מוגן של 300 יחידות דיור, עם מחלקה סיעודית, כחלק ממתחם שבמרכזו מבנה טיגארט (תחנת משטרה מתקופת המנד"ט) היסטורי, וכלול משרדים ומסחר. "זה מעין אזור קהילתי, שהדיור המוגן הוא חלק ממנו", אומר אנקשטיין. 

משרד אדריכלים רוזן ליננברג אמנם לא תכנן פרויקטים של דיור מוגן, אך ברקורד שלו תכנון של כ-25 פרויקטים של "מרכזים קהילתיים לגיל השלישי", כפי שהם מכונים. מדובר במרכזי פעילות לגיל השלישי, שחלקם פועלים באופן עצמאי, וחלקם מהווים חלק מדיור מוגן. "עד לפני כמה שנים התפיסה הייתה שתעסוקה לגיל השלישי, זה כריכת ספרים או מקרמה", אומר אדריכל איתי ליננברג. " בשלב מסויים הבינו שאפשר לנצל את הידע והניסיון של האוכלוסיה סביב הפרוייקט. אם למשל, יש לך בסביבה אנשים שעסקו בייעוץ מס, באדריכלות, משפטים, הם יוכלו לתת מנסיונם. בתל אביב למשל, יש ריכוז גבוה של בעלי מקצוע חופשיים ואין סיבה שהם לא ימשיכו לתרום מהידע שלהם". 

בית הפנאי נס ציונה, צלם: עמית גירון, רוזן ליננברג אדריכלים

במרכזים שהוא מתכנן, יש בד"כ אולם קולנוע, מרכז מוסיקה ובית קפה קטן. כעת הוא מתכנן פרויקט בנתניה, מתרומה של  לוטי רייך, שתרמה גם להקמת מרכז בתל אביב. התכנון כולל ספא ברמה גבוהה וחללי לימוד. "אם עד היום  דיברו על כך שצריך לשמור שהאוכלוסיה של הגיל השלישי לא תידרדר", הוא אומר, "היום התפיסה היא לקחת אותם קדימה, באופן כזה שלא יתרמו רק לעצמם אלא גם לקהילה, ובכך להעצים אותם".  

איך הרעיונות האלה באים לביטוי בתכנון? 
"בנס ציונה, למשל, תכננו פרויקט, וראש העיר ביקש ממני לשנות אותו, כדי שזה יהיה 'לכולם'. אמרתי לו שאני לא משנה כלום, כי אין דבר כזה פרויקט שהוא 'מיוחד לגיל השלישי'. אז כמובן, יש את ההתאמות המתבקשות מכך שמדובר באנשים מבוגרים, אבל פרוייקט שיש בו את הערכים הבסיסיים של הארכיטקטורה, הוא לא מיוחד לאוכלוסיה מסויימת, אלא מיועד לכולם. כולם אוהבים אור, יופי, אוויר טבעי,  פונקציונאליות.

"הערכים הבסיסיים הם חוצי גילים וחוצי תרבויות, ובאותה מידה שזה יכול להיות לגיל השלישי, זה יכול להיות גם לגיל הרך. מה שחשוב במבנה, זה שכשאתה נכנס אליו הוא פותח לך את הלב וגורם לך לחייך. הפרויקט לא צריך לקדש ארכיטקטורה מסוימת או צבע מסוים אלא את רוח האדם. אנחנו מנסים תמיד לאתר את היתרונות היחסיים של המקום, כדי שתהיה זיקה בין המקום למבנה".

תן דוגמה לניצול יתרון יחסי של מקום. 
"תכננתי שיפוץ לפרויקט כזה במושב באזור הרי ירושלים. גיליתי שלהרבה מהתושבים באותו מושב יש ידע חקלאי. ניצלתי את הידע הזה, והמקום הפך למשתלה פורחת מהממת. הארכיטקטורה זה עוד נדבך בכל המערך. לפני שמתכננים, צריך להכיר את המקום, את המשתמש, ובהתאם לזה לתכנן". 

פרויקט פורטיאה בים של קבוצת שפונדר. תכנון אדריכלי: כנען שנהב, הדמיה: מעין גולן

אדריכלית דנית שנהב, מומחית לתכנון דיור מוגן, כנען-שנהב אדריכלים, אומרת כי אחד האתגרים הגדולים כיום הוא הנגשת הדיור המוגן לכל שכבות האוכלוסייה, כל אחד על פי העדפותיו והיכולת הכלכלית שלו. "אנחנו צריכים להגיע למצב שכל מי שרוצה להתגורר בדיור מוגן יוכל למצוא את המסגרת המתאימה לו מבחינה כלכלית ומתוך מגוון אפשרויות. אנחנו מחפשים את המודל שישנה את התפיסה שדיור מוגן הוא לעשירים בלבד, ויספק מענה ראוי גם לשכבות הביניים. 

"רצוי שפרויקטים של דיור מוגן יתוכננו בעירוב שימושים, עם קרבה למרכזי תרבות וספורט,  וכך נוכל להקטין את  השטחים לרווחת הדייר  בתוך הפרויקט. ככל שנגדיל את מספר יחידות הדיור, נוכל ליצור מגוון רחב של היחידות, ולהפחית את  העלויות השוטפות הנחלקות בין הדיירים. כיום אנחנו מתכננים פרויקטים של 400-500 יחידות דיור, מה שמאפשר הוזלת התחזוקה השוטפת של המתחם".