"בקרוב נפרסם תקנות דרמטיות להערות הציבור. כל הבחנה בין שטח עיקרי לשירות - תבוטל"

פרק נוסף של פודקאסט הנדל"ן "החזית העירונית" מבית מרכז הנדל"ן , והפעם מתארח בו סגן יו"ר מטה התכנון הלאומי, עו"ד בני ארביב. הוא שוחח עם עורך מרכז הנדל"ן, נמרוד בוסו, על יוזמות החקיקה הרבות שמקודמות כיום על ידי מטה התכנון, ובראשן – כתיבת אחד מסעיפיו המרכזיים של חוק התכנון והבניה מחדש.

לצפייה:

להאזנה:

ארביב, בן 47, נשוי ואב לארבעה, סיפר על עצמו ועל מסלול הקריירה הייחודי שעשה עד כה: "גדלתי בבית חרדי, למדתי במוסדות החרדים הנחשבים ביותר. גם הילדים שלי מתחנכים במוסדות חרדיים, אבל לפני כ-15-17 שנה, כשסיימתי לימודי רבנות וכושר לדיינות מהרבנות הראשית, החלטתי לשלב גם לימודי משפטים. ובסיום לימודי המשפטים שהייתי צריך רציתי לעשות התמחות, התמחיתי בפרקליטות המדינה במחלקה האזרחית, בעיקר בנושא של תביעות ייצוגיות, ובסיום ההתמחות עמדתי בפני פרשת דרכים, האם לחזור לעולם התורני. שימשתי כמשקיף באיזשהו בית דין רבני. אבל החלטתי שצריך להתפרנס בכבוד, להשתלב בשוק העבודה וגם צריך לתרום למדינה ולתרום לשירות הציבורי ולעשות דברים טובים למען המדינה.

"הגעתי לעולם התכנון די במקרה. עבדתי בלשכה המשפטית של משרד הפנים כעשר שנים עד שמוניתי לסגן היועצת המשפטית של מינהל התכנון , וליוויתי את כל תיקוני החקיקה, כולל תיקון 101, התיקון הגדול שהיה ב-2014. ולפני כשנתיים עשיתי עוד שינוי משמעותי כשעברתי מהכובע המשפטי לכובע המקצועי ומוניתי לסגן ראש מטה התכנון, תחת הרב נתן אלנתן".

על המוטיבציה המרכזית שמנחה אותו בתפקיד, אמר ארביב כי "הגעתי למסקנה שהיא לא רק שלי, אני חולק אותה עם רבים, שחייבים חייבים לכתוב את חוק התכנון והבנייה מחדש. כי בסוף בכל מה שאנחנו עוסקים, הכל מתחיל מהחוק. בין אם זה תוכניות, רישוי, היטל השבחה , הפקעות, 197. ואנחנו עסוקים בתילי תילים של שאלות, לפעמים הרות גורל, והדברים האלה מתחילים בסופו של דבר מהוראות החוק. וכמה שהחוק יהיה עדכני יותר וברור יותר, מודרני יותר. אנחנו נעשה רק טוב. ולכן זו הייתה המטרה. 

אלא שאת החוק לדברי ארביב לא ניתן לכתוב מחדש בבת אחת: "הניסיון האחרון לכתוב את החוק כמקשה אחת היה ב-2010. זה הגיע לשלבים די מתקדמים, ממש סופיים, כ-450 עמודי חקיקה וזה קרס בקול רעש גדול. לא משנה כרגע כל הסיבות, אבל אחת הסיבות המרכזיות שהיו כאלה שהתריעו, ששינוי כזה גדול אי אפשר לעשות בבת אחת, ועולם התכנון ייכנס לכאוס אם החוק הזה יעבור. ולכן הבנו שחייבים לעשות את השינויים האלה חלקים חלקים, פרקים פרקים, גם אם זה ייקח יותר זמן".

הפרק הראשון בחוק התכנון והבניה שבשינויו עוסק כיום מטה התכנון הוא סעיף 62 א'. לדברי ארביב, "זה הפרק שעוסק בחלוקת הסמכויות בין הוועדות המקומיות לבין הוועדות המחוזיות - איזו תוכנית בסמכות ועדה מחוזית ואיזו תוכנית בסמכות ועדה מקומית. זה נראה סעיף אחד, אבל הוא משתרע על פני עשרות עמודים בחוק. זה אחד הסעיפים הכי מורכבים בחקיקה הישראלית, והוא מעסיק מאות ואולי אלפי אנשים מדי יום. כי כל תוכנית בודקים אותה בוועדה המקומית ואז בוועדה המחוזית ועורכי הדין עוברים עליה, ומוגשים עררים לוועדות ערר ואז ערעורים לבתי המשפט. הסיבה שהגענו למסקנה שחייבים להתחיל את תיקון החוק בסעיף הזה, כי באמת, כאחד שכתב לא מעט סעיפים בו, הוא פשוט הפך להיות לא קריא. עמוס סתירות בגלל שהוא כתוב רבדים רבדים לאורך השנים ואנחנו משתדלים לתת מענה ושהוא יסתדר עם כל הפסקאות האחרות".

אולם מלבד כתיבתו מחדש של הסעיף אומר ארביב כי גם מהותית צפוי החוק להשתנות: "המטרה שלנו זה היא לא לקחת את הסעיף הזה ורק להבהיר אותו בלי לעשות בו שינויים מהותיים. וזאת בגלל נקודה שנייה נוספת, והיא שלפי נתונים שמינהל התכנון אסף, והם יתפרסמו בקרוב במסגרת דוח שנוציא, כ-60 70 אחוז מהתוכניות שהוועדה המחוזית עוסקת בהן, הן תוכניות קטנות, נקודתיות, שמוסיפות יחידות דיור בודדות. יש מחוזות שזה יותר בולט, יש מחוזות שזה פחות בולט, אבל זה פחות או יותר הממוצע. 

"זה צריך להשתנות לא רק בגלל העומס של הוועדה המחוזית וזה שהמשאבים שלה מוגבלים, ושהיא יכולה לקדם בזמן הזה תוכניות הרבה יותר משמעותיות וגדולות לטובת משבר הדיור ומשבר התשתיות והמשק בכלל, אלא גם כתפיסה. אנחנו לא חושבים שזה התפקיד של הועדה המחוזית. הועדה המחוזית לא אמורה להתעסק בתוכנית נקודתית. היא אמורה להתעסק בתוכנית כוללנית לעיר, בחזון, בעקרונות תכנון או בתוכניות מאוד גדולות ומשמעותיות של מאות יחידות דיור או תשתית משמעותית. הגענו למסקנה שזה לא התפקיד והמגמה המסתמנת היא הרחבת הסמכויות של הוועדה המקומית, וזה באמת שינוי משמעותי ממה שהיה. ברור לנו שלא כל הוועדות המקומיות שוות מבחינת המקצועיות, מבחינת טוהר המידות, היכולות וכו'. וגם ברור שצריך מנגנונים של פיקוח ובקרה".

ארביב התייחס לשינוי דרמטי נוסף המקודם כיום, במסגרתו תבוטל ההפרדה בתוכניות בין שטח עיקרי לשטח שירות: "לפני כחצי שנה בוטלה החובה הזאת בתוכניות חדשות והפכה לאפשרות. לא רק שהיא הפכה לאפשרות, גם יש הנחיה של ראש מטה התכנון ומנהל מינהל התכנון , שבמידת האפשר לא ליצור את החלוקה הזו. החובה הזו בוטלה, והיום כל מוסד תכנון רשאי לכתוב את שטחי השירות כשטח מאוחד".

בקרוב, לדבריו, יפורסמו תקנות המאפשרות את ביטול ההפרדה הזו גם רטרואקטיבית על תוכניות שכבר אושרו. "מה שמעניין את מוסד התכנון, זה באמת נפח של הבניין. הקובייה נקרא לזה. מה הגובה שלו, מה התכסית שלו, מה קווי הבניין שלו, הממשק שלו לשטח הציבורי. פחות מעניין אותנו פנים הבניין. האם הלובי יהיה X או Y? למה זה חשוב? כוחות השוק יעשו את זה. מה יהיה שטח חדר המדרגות, או מה יהיה גודל המחסן, את מי זה מעניין? אוקיי, אז בפרויקט כזה יש מי שרוצה לובי יותר גדול, שיעשה. ברוב הדברים יש תקנים של גודל מינימלי.

"מה שעבר וכבר בתוקף זה שבתוכניות חדשות מוסד תכנון רשאי לקבוע האם יש חלוקה או אין חלוקה לפי שיקול דעתו. אבל לגבי תוכניות ישנות שכבר קבעו את החלוקה. היינו צריכים הסמכה בחקיקה ראשית, כי תקנות לא יכולות לשנות תכנית תקפה. אז ניתנה הסמכה ואני חושב שבשבוע הקרוב הנוסח כבר יהיה מוכן. בשבוע הזה, אולי לכל היותר שבוע הבא. התקנות האלה יפורסמו להערות הציבור. מאוד חשוב לקרוא אותן ולהעיר עליהן, כי אלה תקנות דרמטיות. בגדול, כל תכנית שקבועה בה הבחנה בין עיקרי לשירות. ההבחנה הזאת מבוטלת, ובמסגרת ההיתר אתה יכול לסכם את השטח העיקרי והשירות ביחד".

עוד חשף ארביב את היוזמה החדשה להפחתת סחבת בקידום תוכניות פינוי-בינוי, באמצעות ביטול החובה לקידום תוכניות איחוד וחלוקה במקביל, יוזמה אשר תוארה בהרחבה בידיעה נפרדת שפורסמה בשבוע שעבר.