44 מתוך 100 השכונות העשירות בישראל – מת"א; מירושלים – אף לא אחת

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מפרסמת היום (ה') את המדד החברתי-כלכלי לעיריות ומועצות מקומיות, אשר כולל את דירוג המדד נכון לשנת 2015, ובו משתקף הבדל ברור בין שתי הערים הגדולות בישראל, ירושלים ותל אביב, מבחינת רמת החברתית-כלכלית: כך לדוגמה, מבין 100 השכונות המדורגות ראשונות במדד הלמ"ס, 44 הן שכונות בתל אביב, בעוד לירושלים אין אף לא נציגה אחת בין 100 השכונות הללו.

גם בהתבוננות על תחתית המדד מתקבלת תמונה ברורה למדי: בעוד תל אביב "שולחת" נציגה אחת בלבד לעשרת המקומות הנמוכים ביותר (השכונות העניות ביותר בישראל),ירושלים שולחת ארבע; מתוך 100 השכונות העניות ביותר, 42 נמצאות בירושלים ורק אחת בתל אביב.

השכונה העשירה ביותר בישראל היא שכונת פארק צמרת שבצפון הישן, והשנייה – צהלה, גם היא בתל אביב. שש שכונות העיר הלבנה נמצאות בין עשר השכונות העשירות ביותר, ואילו שכונה אחת בעיר, מערבית לשכונת יד אליהו, במתחם שנמצא בין הרחובות טשרנא, ירבלום מרק, דרך ההגנה, נשרי צבי ודרך משה דיין (לשכונה זו אין שם רשמי),מדורגת במקום השני מבין השכונות העניות ביותר בישראל.

לעיר חיפה נוכחות מרשימה, יש שיאמרו אף מפתיעה מעט, ברשימת השכונות העשירות בישראל: העיר "שלחה" 12 נציגות לרשימת 100 המקומות הראשונים, ושכונת דניה בכרמל ניצבת במקום השלישי בדירוג. לרמת השרון שתי נציגות בעשירייה הפותחת (נווה רום ונווה גן),ולמודיעין-מכבים-רעות אחת (מכבים).

השכונה הענייה בישראל היא שכונת רמת אלחנן בבני ברק. ככלל, יישובים רבים בעלי רוב חרדי, או יישובים חרדיים בהגדרה כדוגמת בני ברק, מודיעין עילית וביתר עילית, נמצאים ברשימת 100 השכונות העניות ביותר בישראל. 

המדד החברתי-כלכלי מבוסס על נתונים ממקורות מנהליים, ומרחיב ומשלים את המדד החברתי-כלכלי שפורסם בנובמבר 2018. הוא כולל 79 יישובים יהודיים ומעורבים, ו-2 יישובים ערביים בלבד (בשל היעדר נתונים). לפיכך, הוא בוצע עבור 1,624 אזורים סטטיסטיים בתוך 81 עיריות ומועצות מקומיות.