חברת דולין תכנון ובניה תבעה רו"ח בכ-1.6 מיליון שקל; בית המשפט: "הטענה להתרשלות מתקבלת חלקית"

חברת דולין תכנון ובניה תבעה סכום של כ-1.6 מיליון שקל מרו"ח דוד קונפורטי, וממשרד פלד, קונפורטי ושות' שבו הוא משמש שותף מנהל, על רשלנות בייעוץ מס, לדברי ראשי החברה, אשר הביאה "ליצירת חוב כלפי מס ערך מוסף וכן לאובדן הכנסות ולחסרון כיס ונזקים ממוניים ולא ממוניים נוספים".

התובעים, רותם סמו ברקת ואופיר סמו ברקת, בעלי החברה, הגישו בינואר 2019 תביעה לבית משפט השלום בתל אביב-יפו, שבו טענו כי ערב התקופה הנוגעת לתובענה, החלו לפתח ענף פעילות בתחום הנדל"ן אשר נסוב בעיקרו במתן שירות וסיוע מקצועיים לרוכשים בכוח של דירות מגורים יד שנייה, אשר כלל איתור דירת מגורים יד שנייה אשר ניתנת להשבחה, הגדלת זכויות בנייה, ביצוע עבודות שיפוץ וכדומה ומסירת הדירה המושבחת למקבל השירות.

התובעים טענו כי אחד הגורמים המרכזיים המשפיעים על ההחלטה הוא היבט המס (מס הכנסה ומע"מ), לרבות השאלה מה הן הפעולות המחויבות בתשלום מע"מ, מה הם סכומי ההכנסה החייבים במע"מ, אופן הוצאת חשבוניות, קיזוז תשומות וכדומה

לקראת שנת 2013, ולאור הצלחה בפעילות זו, שקלו את האפשרות לבצע את הפעילות העסקית בתחום הנדל"ן, במתכונת כזו או אחרת, לא כשירות עבור אחרים, אלא עבור עצמם. התובעים טענו כי אחד הגורמים המרכזיים המשפיעים על ההחלטה הוא היבט המס (מס הכנסה ומע"מ), לרבות השאלה מה הן הפעולות המחויבות בתשלום מע"מ, מה הם סכומי ההכנסה החייבים במע"מ, אופן הוצאת חשבוניות, קיזוז תשומות וכדומה.

לצורך בחינת ביצוע הפעילות העסקית ומתכונתה, ועל מנת לאתר את הדרך היעילה והרווחית ביותר לבצעה, פנו התובעים אל הנתבע, שהכיר אותם ושימש גם כרואה חשבון המבקר של החברה מאז ייסודה. הנתבע ייעץ להם לבצע את הפעילות העסקית בתוך ובאמצעות החברה, אשר לה פעילות עסקית קיימת ותיקים ברשויות מע"מ ומס הכנסה, והיא כבר מוגדרת "כעוסק" לכל דבר ועניין.

"הייעוץ שניתן כשל כישלון חרוץ"

הנתבע בייעוצו לא ייחס חשיבות כלשהי לעובדת רכישת דירות יד שנייה מאנשים פרטיים ומכירתן, אשר נרכשו והושבחו במסגרת אותה הפעילות, או לעיתוי המכירה, והציג את הדרך שהציע כדרך הנכונה לנהל את הפעילות העסקית - מכירת דירות יד שנייה אשר נרכשו על ידי התובעת והושבחו, גם זמן קצר לאחר רכישתן. התובעים טענו כי קיבלו את הייעוץ שניתן להם, הסתמכו עליו והחלו לבצע את הפעילות העסקית במתכונת שהוצעה ולפי הייעוץ שניתן להם בידי הנתבע.

בדיעבד התברר כי כבר בנקודה זו, בסוף שנת 2013, כשל הייעוץ שניתן להם כישלון חרוץ, לדבריהם. לשיטת שלטונות מע"מ, עוסק הרוכש ומוכר דירה חייב בתשלום מע"מ, על הפער שבין מחיר הרכישה לבין מחיר המכירה. לדברי התובעים, ביצוע כלל עסקאות הרכישה באמצעות החברה גזר את דינה אפריורית לתשלום מע"מ על מלוא הפער שבין מחיר הרכישה לבין מחיר המכירה של דירת יד שנייה שנרכשה בגדרי פעילות זו, בכל עסקה מחדש.

במקום שהתובעים יבצעו את הפעילות העסקית במתווה ללא חיוב במע"מ כלל, ובאופן חוקי, הנתבע הנחה אותם לדווח על חלק מהפעולות למע"מ, לשלם מע"מ ביתר, ואף לפעול באופן בלתי חוקי תוך שהוא חושף אותם לחקירה פלילית ולעיצומים שונים"

לטענת התובעים, משלא נמסר להם המידע הנוגע לעניין ודרכי הפעולה החלופיים שבאפשרותם היה לנקוט, התרשל ועוול הנתבע כלפיהם וגרם להם לנזקים כבדים. "הנתבע הנחה את התובעים והורה להם כיצד לדווח על פעולות הרכישה, ההשבחה והמכירה שביצעו לשלטונות מע"מ, וכן הורה להם על אילו סכומים להחיל חיוב מע"מ ולשלמו, והכול באופן מנוגד לדין, לא מקובל ולא סביר", כתבו בכתב התביעה. "במקום שהתובעים יבצעו את הפעילות העסקית במתווה ללא חיוב במע"מ כלל, ובאופן חוקי, הנתבע הנחה אותם לדווח על חלק מהפעולות למע"מ, לשלם מע"מ ביתר, ואף לפעול באופן בלתי חוקי תוך שהוא חושף אותם לחקירה פלילית ולעיצומים שונים".

בחודש פברואר 2018 זומנה החברה לדיון בעניינה, שבמסגרתו נדרשה ליתן הסברים לרשויות מע"מ על אודות דיווחיה, בעקבות ביקורת שנערכה לה. רשויות מע"מ קבעו כי דיווחים אלה אינם מלאים ואינם נכונים, ובהתאם החליטו לחייב את החברה בתשלום מע"מ בגין שש עסקאות, בסך של 895,133 שקל. בניסיון להקטין את נזקיה הגישה התובעת השגה על השומה, אולם היא נדחתה והתובעת חויבה לשלם את מלוא סכום החיוב - בצירוף הפרשי ריבית והצמדה - ובסך הכול ב-926,142 שקל.

התובעים טענו שהנזק שנגרם להם כולל, מעבר לסכום שבו חויבו, סך נוסף של 487,508 שקל מע"מ בגין שתי דירות שטרם נמכרו, וכן סך של 79,033 שקל המהווה את הפרש כל סכומי המע"מ ששילמה התובעת בהתבסס על ההנחיות שניתנו על ידי הנתבע, בהחסרת כל סכומי מע"מ התשומות שניכתה על דירות אלה. כמו כן, ביקשו לחייב הנתבעים לשלם להם סך של 200,000 שקל בגין הוצאות ועוגמת נפש – ובסך הכול 1,692,683 שקל.

"השכרת הדירות עמדה בניגוד מוחלט וגמור לרציונל העסקי שאותו הציגו התובעים"

הנתבעים טענו בכתב ההגנה, כי התוכנית העסקית שעל בסיסה פעלו התובעים הינה פרי רוחם, וזו בוצעה ותוכננה על פי שיקול דעתם הבלעדי של התובעים, וללא שביקשו מהנתבעים כל תכנון מס בטרם ביצוע פעילותם ככלל, ולגבי רכישת ומכירת הדירות לאחר השבחתן בפרט.

"יתרה מזו, התובעים לא שיתפו את הנתבעים בהחלטותיהם ובשיקוליהם בקשר עם רכישת הדירות ומכירתן", טענו הנתבעים. "פעילות הנתבעים התייחסה למתן שירותי ראיית חשבון בלבד, קרי, לאופן דיווח פעילות החברה לשלטונות המס בהתאם למצב המשפטי בתקופה הנוגעת לתביעה. הנתבעים לא חיוו דעתם ולא נתנו ייעוץ מס הצופה פני עתיד בקשר עם אופן ביצוע פעילות החברה, אשר לידיעת הנתבעים, כלל רכישת דירות, השבחתן ומכירתן בתוך פרק זמן קצר.

התובענה נסמכת כולה על בסיס 'חוכמה בדיעבד' ועל חוות דעת אשר אינה אלא היפותזה אשר לה אין כל בסיס בהחלטת מיסוי לגבי נסיבות דומות ואף לא בפסיקה. היא נסמכת בעיקרה על החלטת מיסוי שהנסיבות בעניינה שונות מאלו שבתביעה דנן"

בתקופה הנוגעת לעניין לא העלו התובעים בפני הנתבעים את רצונם להשכיר את הדירות שרכשו, ואדרבא - השכרת הדירות עמדה בניגוד מוחלט וגמור לרציונל העסקי שאותו הציגו ושעל פיו פעלו התובעים, שכן עסקאות הרכישה מונפו באמצעות מימון מגופים פיננסיים ובדרך של הלוואות בלון בריבית גבוהה וקצרות מועד.

התובענה נסמכת כולה על בסיס 'חוכמה בדיעבד' ועל חוות דעת אשר אינה אלא היפותזה אשר לה אין כל בסיס בהחלטת מיסוי לגבי נסיבות דומות ואף לא בפסיקה. היא נסמכת בעיקרה על החלטת מיסוי שהנסיבות בעניינה שונות מאלו שבתביעה דנן, ואף הפסיקה שאליה מפנה חוות דעת הינה פסיקה המאוחרת בכמה שנים למועד רכישת הדירות ואף מכירתן". 

עוד טענו הנתבעים כי עמדת שלטונות המע"מ אינה יוצרת נזק כשלעצמו, אלא לכל היותר דוחה לתובעים תשלום מס שבו היו מחויבים ממילא, ובכך יצרה להם לתקופת הביניים מימון זול נוסף. "התנהלות התובעים מנתקת כל קשר סיבתי בין הנטען בכתב התביעה ובין הנתבעים".

"תכנון כזה אינו מתפקידו של רואה חשבון סביר"

לדיון מונה מומחה בית משפט, אשר סיכם את חוות דעתו כך: הוא קבע כי התרחיש שלפיו היה נוהג רו"ח סביר הינו כפי שנקבע בשומה ,ולא כפי שהופעל על ידי הנתבעים. עוד קבע כי "מדובר בתרחיש מורכב ביותר, המחייב היערכות שונה בתכלית. ראשיתו בתכנון עסקי מסוג אחר. תכנון כזה אינו מתפקידו של רואה חשבון סביר, אלא שנעשה בדרך כלל בידי מומחים אשר בהם יכול להיות גם רואה חשבון". עוד ציין המומחה כי משלא פעל הנתבע בהתאם למתווה רשות מע"מ, הוא גרם להוצאת השומה ע"י רשות מע"מ "וכן ריבית הצמדה וקנסות".

השופט עדי הדר שבפניו התנהלה התביעה קבעי כי " חוק מיסוי מקרקעין העניק ומעניק פטורים במכירת דירת מגורים, מעת לעת, כאשר התנאי היחידי הוא הימנעות מעסקה במקרקעין במשך פרק זמן מוגדר. במצבים אלה ברור שכאשר עו"ד או רו"ח שייעץ ללקוח לא העמיד אותו על חשיבות העמידה בתנאי ברור ומובהק זה, אזי נטל הראיה כי הלקוח החליט לבצע העסקה על אף אזהרת עו"ד או רו"ח, שלפיה עליו להמתין פרק זמן עד ביצועה, כדי ליהנות מהפטור, רובץ לפתחו של הנתבע.

בניגוד לטענת התובעים לגבי מצב דברים פשוט וברור, המומחה מטעם ביהמ"ש קבע כי הפטור אינו פשוט וברור, כטענתם. כך שאין לקבל טענתם, כי היו זכאים כביכול לפטור שנמנע מהם עקב רשלנות הנתבעים"

אין כך בענייננו. בניגוד לטענת התובעים לגבי מצב דברים פשוט וברור, המומחה מטעם ביהמ"ש קבע כי הפטור אינו פשוט וברור, כטענתם. כך שאין לקבל טענתם, כי היו זכאים כביכול לפטור שנמנע מהם עקב רשלנות הנתבעים.

לגבי טענת התובעים כי בשל התרשלות הנתבעים הם חויבו בתשלום מע"מ, או החלו בפעילות עסקית שונה, הטענה לא הוכחה ולא הוכח קשר סיבתי בין ההתרשלות ובין הנזקים הנטענים. אולם, לגבי הנזק עקב הוצאת שומת מע"מ שתיקנה את האופן דבו שילמו התובעים, הקשר הסיבתי ברור והוכח. ברור כי אם הנתבע לא היה שוגה ומייעץ לשלם מע"מ, כפי שייעץ, רשויות מע"מ לא היו מוציאים את השומה".