המחוזי בבאר שבע קבע: עמותת "רפואה וישועה" וחברת M.C.A.M.R.C. ישיבו למדינה כ-9.6 מיליון שקל

ישיבו כמעט עשרה מיליון שקל למדינה: בית המשפט המחוזי בבאר שבע נתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה, שבמסגרתו התחייבו עמותת "רפואה וישועה" וחברת M.C.A.M.R.C., יחד ולחוד, להשיב למדינה בתוך 60 יום את מלוא סכום כספי התמיכה שהוענקו להם, על סך 9,600,000 שקל. הכספים ניתנו לשני הגופים לטובת הקמת מרכז רפואי באשדוד, אשר לא הוקם עד היום.  

תחילתו של ההליך בכתב תביעה שהגישה פרקליטות מחוז דרום (אזרחי),בשם משרד הבריאות, שבמסגרתו ביקשה לחייב את הנתבעות להשיב לקופה הציבורית את כספי התמיכה שהמדינה העבירה לעמותה לשם הקמה והפעלה של מרכז למתן שירותי רפואה מידיים באשדוד - מרכז אשר לא הוקם.

בשנת 2007, לאחר פרסום מבחני תמיכה להקמת מרכז לשירותי רפואה מידיים בעיר אשדוד, שמטרתם הייתה מתן מענה זמני לצורכי התושבים באשדוד עד להקמת בית חולים קבוע בעיר. העמותה התקשרה במסגרת ההליך בהסכם תמיכה עם משרד הבריאות, וקיבלה סכום של 9.6 מיליון שקל. העמותה התחייבה להקים את המרכז הרפואי עד לסוף שנת 2008, ולהפעילו במשך עשר שנים או עד שייפתחו שעריו של בית חולים קבוע בעיר

על פי כתב התביעה, בשנת 2007, לאחר פרסום מבחני תמיכה להקמת מרכז לשירותי רפואה מידיים בעיר אשדוד, שמטרתם הייתה מתן מענה זמני לצורכי התושבים באשדוד עד להקמת בית חולים קבוע בעיר. העמותה התקשרה במסגרת ההליך בהסכם תמיכה עם משרד הבריאות, וקיבלה סכום של 9.6 מיליון שקל. העמותה התחייבה להקים את המרכז הרפואי עד לסוף שנת 2008, ולהפעילו במשך עשר שנים או עד שייפתחו שעריו של בית חולים קבוע בעיר. 

העמותה, שאומנם החלה בהקמת המבנה של המרכז הרפואי, לא עמדה בהתחייבותה להשלימו ולהתחיל בהפעלתו במועד שנקבע, ואף לא בכל מועד אחר. במהלך השנים שחלפו ממועד החתימה על הסכם התמיכה, המשיכה העמותה להחזיק בכספי התמיכה, תוך שהיא טוענת כי היא עושה מאמצים לעמוד בהתחייבויותיה, ומעת לעת ביקשה ארכות נוספות, "אך בפועל לא רק שהמבנה לא הושלם, אלא שבשנת 2014 העמותה אף מכרה את המקרקעין ואת הנכס שהחלה להקים בו לידי צד שלישי, ללא ידיעת משרד הבריאות", כך לטענת הפרקליטות. 

בהסכם המכר בין העמותה לחברה אשר רכשה את המקרקעין התחייבה הרוכשת להקים את המרכז הרפואי, בהתאם לתנאי ההסכם שנחתם בין המדינה לעמותה, אלא שגם החברה הרוכשת לא השלימה את בניית המרכז הרפואי"

"בהסכם המכר בין העמותה לחברה אשר רכשה את המקרקעין התחייבה הרוכשת להקים את המרכז הרפואי, בהתאם לתנאי ההסכם שנחתם בין המדינה לעמותה, אלא שגם החברה הרוכשת לא השלימה את בניית המרכז הרפואי. במסגרת ההליך, נעתר בית המשפט המחוזי לבקשת המדינה והטיל צווי עיקול זמניים על הנכסים, הזכויות וכספי הנתבעות, זאת להבטחת סכום התביעה, הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד".

טרם תחילת שלב ההוכחות הגיעו הצדדים להסכם פשרה, אשר כאמור קיבל תוקף של פסק דין. לצד הסיכום לתשלום הסכום הובהר כי צו העיקול שהוטל על הנכס שבו הושקעו כספי התמיכה יעמוד בתוקפו עד לאחר העברת מלוא סכום הפשרה, וכי אם יחול עיכוב בהעברת התשלום, אזי תפרע המדינה מהנכס בגובה סכום הפשרה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית החל מיום הגשת התביעה.

ההסכם שקיבל תוקף של פסק דין מגלם את האינטרס הכלכלי של המדינה בהשבת הכספים לידי הציבור, ולצד זאת את האינטרס המהותי שלפיו כספי המדינה אינם הפקר כאשר כספי תמיכה שניתנו למטרה מסוימת ולא נעשה בהם שימוש, יושבו במלואם לקופת המדינה"

"ההסכם שקיבל תוקף של פסק דין מגלם את האינטרס הכלכלי של המדינה בהשבת הכספים לידי הציבור", נכתב בהודעת הפרקליטות, "ולצד זאת את האינטרס המהותי שלפיו כספי המדינה אינם הפקר כאשר כספי תמיכה שניתנו למטרה מסוימת ולא נעשה בהם שימוש, יושבו במלואם לקופת המדינה". את המדינה ייצגו בהליך עורכי הדין לאה הומינר פולק ולירון שי מפרקליטות מחוז דרום (אזרחי),בסיוע של עו"ד עדי רון מהיחידה לאכיפה אזרחית בפרקליטות המדינה.

לעיון בפסק הדין לחצו כאן