שיכון ובינוי תובעת אישית פעילים ומתנדבים בעמותה חברתית בי-ם בדרישה לפינוי מתחם בשימושה

כתב הגנה הוגש השבוע לבית המשפט המחוזי בירושלים, בתגובה לתביעה כספית שהגישה שיכון ובינוי , שבשליטת נתי סיידוף ובהנהלת תמיר כהן, לפינוי המתחם הקהילתי בית טיילור, בירושלים. מתחם טיילור הוא מתחם קהילתי המשרת את תושבי שכונת קריית היובל ותושבי האזור, ויש בו בין היתר מועדוני קשישים, תנועות נוער וגני ילדים. שיכון ובינוי מעוניינת לפנות את המתחם ולהקים בו קומפלקסים צפופים של יחידות מגורים. 

התביעה הוגשה ביולי 2022 נגד פעילות עמותת מינהל קהילתי יובלים במתחם. בין הנתבעים מנכ"ל העמותה, יאיר נפתלי וייס, יו"ר העמותה בהתנדבות, דור יצחק לוי, מתנדבים לשעבר  שהיו בעלי תפקידים ומורשי חתימה בפעילות הקהילתית עד 2012; ומתנדב נוסף. שיכון ובינוי ביקשה להטיל עליהם אחריות אישית ולחייבם, ביחד עם העמותה עצמה, בפיצוי כולל בסך 4 מיליון שקל.

לפי כתב התביעה, ב-1998 הוחכרה הקרקע לשיכון ובינוי מידי חברת עובדים, אך לבקשת המינהל הקהילתי יובלים החברה אפשרה להם להמשיך ולהשתמש במבנה, וב-2006 אף חתמה עמם על הסכם שמאפשר להם להשתמש בקרקע לטובת פעילות ספורט ופעילות חברתית לנוער ולקהילה. ההסכם הוארך כמה פעמים, עד שב-2016 החברה הגישה תביעה לפינוי המתחם, שבהמשכה הושג הסכם פשרה לפינוי המתחם עד 2021.

טענות להפעלת גנים פרטיים בניגוד להסכם

ב־2019, על אף הסכם הפשרה, דרשה שיכון ובינוי לפנות את המתחם בתוך 90 יום, זאת בין היתר בשל טענות להפעלת גנים פרטיים במקום בניגוד להסכם. לטענת שיכון ובינוי, המתנדבים מורשי החתימה הפרו את ההסכמים שנחתמו עמם, ובין היתר לא שילמו דמי שימוש.

בכתב ההגנה, שהגישו מטעם ארבעת הנתבעים הפרטיים עורכי הדין יאיר ליבוביץ ואביתר שליט ממשרד ב. לוינבוק ושות', נטען כי "עירובם של משרתי ציבור תמי לב - רובם המכריע מתנדבים, ואף כאלה שמזה יותר מעשור אין להם כל קשר לעניין, ואפילו נתבע בן כ-80, לתביעה כספית מנופחת שכלל אינה מגלה עילה נגדם, הוא לא יותר מהפעלת לחץ אסור במסגרת מאמצי שיכון ובינוי לגזול את כבשת הרש של הציבור כלפי נתבעים, שכל 'חטאם' הוא שהתנדבו למען הציבור והקהילה".

בכתב התביעה נטען כי "מעט מאוד נטען ספציפית כלפי הנתבעים דנן בכתב התביעה, וגם באותו מועט קלוש, אין כדי לבסס חבות של הנתבעים. יש לומר לאדונים סיידוף וכהן – עד כאן… יש גבול לכוחנות, לחמדנות ולאמצעים הסחטניים שבהם מופעל לחץ, בכוח הממון, כדי לנגוס ולקחת מידי הציבור, לטובת התעשרות פרטית"

לדבריהם, הצד להסכמים הנטענים מול התובעת, שעל הפרתם הנטענת מבוססת תביעתה, היה תמיד המינהל הקהילתי ולא הנתבעים באופן אישי: "מעט מאוד נטען ספציפית כלפי הנתבעים דנן בכתב התביעה, וגם באותו מועט קלוש, אין כדי לבסס חבות של הנתבעים". בכתב ההגנה טוענים הנתבעים כי "יש לומר לאדונים סיידוף וכהן – עד כאן… יש גבול לכוחנות, לחמדנות ולאמצעים הסחטניים שבהם מופעל לחץ, בכוח הממון, כדי לנגוס ולקחת מידי הציבור, לטובת התעשרות פרטית".
 
בכל הנוגע לתביעה נגד מתנדבים מורשי חתימה בתקופות פעילות שהסתיימו לפני יותר מעשור, הטענה היחידה נגדם בכתב התביעה היתה כי חתמו על כתב ערבות למעשי המינהל ב-2010. לדברי ההגנה, תוקפה של אותה "ערבות" הסתיים ב-13 לדצמבר 2012, ואילו תקופת ההפרה הנטענת של המינהל הקהילתי החלה הרבה אחרי זה. מה גם שסוכמו הסדרי פשרה בין שיכון ובינוי למינהל הקהילתי יובלים , שהעניקו לבית טיילור רשות שימוש עד מאי 2021, מבלי שהמתנדבים ערבו בכלל להסדרים חדשים אלה.
 
בכל הנוגע לנתבעים לוי וריס, המשמשים כיום יו"ר בהתנדבות ומנכ"ל העמותה, נטען בכתב ההגנה שהתביעה מתעלמת מהפסיקה הקיימת, הדורשת תנאים רבים כדי לאפשר הטלת אחריות על נושא משרה בתאגיד – תנאים שאפילו לא נטענים כנגד הנתבעים, ולבטח לא מוכחים, בכתב התביעה. "משברור כי כתב התביעה אינו מגלה עילות תביעה המבססות אחריות וחבות אישית, ולו לכאורה, של הנתבעים כלפי התובעת, ברור גם כי כל שרבובם לתביעה נועד רק לנסות ולהפעיל לחץ על ידי צירופם שלא כדין באופן אישי כצד להליך", נכתב.

 
לצד כתב ההגנה, הגישו באי כוחם של ארבעת הנתבעים בקשה לסילוק התביעה על הסף עקב היעדר כל עילה ושימוש לרעה בהליכי משפט כנגדם. הנתבעים מזהירים כי אי סילוקה תביעה זו עשוי, "להוביל לגל תביעות סרק נגד מנכ"לים ונושאי משרה, בשל עצם ביצוע עוולה נטענת על ידי תאגיד".

"דרישות חמדניות וסחטניות של התובעת, על חשבון הציבור"

עורכי הדין ליבוביץ ושליט מדגישים בבקשה לסילוק על הסף, כי: "התביעה הנדונה אינה אלא עוד אחת מאותן תביעות במסגרתן נעשה ניסיון פסול 'לגרור' נושאי משרה בתאגיד להליך שיפוטי, על ידי צירופם שלא כדין וללא עילה באופן אישי כצד להליך, אלא שהפעם הדבר נעשה על ידי תאגיד רב כוח וממון, המנסה 'להשתיק' ולהפחיד, בדרכים פסולות, אנשי ציבור תמי לב (מתנדבים ברובם הגדול, הפועלים בהתנדבות מלאה!),מתוך מחשבה מוטעית כי יהא בכך כדי לגרום לכניעה לדרישותיה החמדניות והסחטניות של התובעת, על חשבון הציבור".

עוד טוענת ההגנה כי גם אם המתחם יפונה, ייעוד הקרקע שלו הוא ציבורי, וכי מעולם לא אושרה כל תוכנית לשינויי הייעוד של המתחם, כך שתוכנית החברה להקמת מתחם מגורים כלל אינה אפשרית. עוד טוענת  ההגנה שהמתחם מחזיק בצו מניעה לפינויו, וכי גני הילדים, שלטענת שיכון ובינוי מפרים את ההסכם, הם למעשה שני גני ילדים המופעלים על ידם (הנתבעים) והשלישי גן פרטי הכפוף להם. מכתב ההגנה גם עולה כי לפני כשנתיים החלה שיכון ובינוי בהריסת מגרשי הטניס במתחם, והוצא נגדה צו מינהלי המורה לה על הפסקת העבודות.

בשנים האחרונות פעלה שיכון ובינוי להריסת המבנה, לאחר מאבק משפטי ארוך לצורך השבת הקרקע לחזקתה, מתוך כוונה לשנות את ייעודה למגורים. בשכונה הוקם ועד פעולה שמנהל בשנים האחרונות מאבק בתוכנית המגורים של החברה, לתוספת כ-200 דירות חדשות, ובסך הכל 640 דירות שתכלול השכונה לאחר מכן. הוועד טען כי כבר כעת מתוכננות 9,000 דירות.

ב-1998, לאחר מכירת השטחים בבעלות ההסתדרות לשיכון ובינוי, שהיתה אז בבעלות שרי אריסון, בחנה החברה את הסבת השטחים למגורים. לאור התנגדות התושבים, סירבה העירייה להסבה. לאחר שנמכרה שיכון ובינוי לסיידוף, חזרה הנהלת החברה לבחון את האפשרות לנצל את השטח לצרכים מסחריים. בעיריית ירושלים אמרו שאין כוונה לוותר על השימוש הציבורי בשטח.

כמו כן, עמותת יובלים ותושבים בשכונה הגישו בדצמבר עתירה נגד עיריית ירושלים בגין בניית בית כנסת בגן המשחקים בשל צורך בשטחים ציבוריים, וכן מכיוון שלא עדכנו את התושבים.