אחרי שאפשרה לקחת מהשוכרים 10,000 נכסים, עיריית תל אביב מציעה להם 80

בסוף דצמבר ערכה עיריית תל אביב הגרלה עבור 80 דירות מוזלות בהשכרה ארוכת טווח לתושבי העיר. ההגרלה עוררה לא מעט רעש והתרגשות, שכן לאלפי משקי בית שגרים בעיר בשכירות, זכייה בהגרלה שכזו היא באמת הדרך היחידה שבה הם יכולים לראות את עצמם ממשיכים לגור בה גם בשנים הקרובות. מהלך זה משתלב גם בהקמת רשות חדשה בעירייה – הרשות לדיור בהישג יד, שגם היא נועדה לקדם דיור מוזל בעיר בכמה אמצעים.

אך עם כל הכבוד לצעדים האלה, בסופו של דבר הם נועדו להקל במעט על מחדל בקנה מידה עצום, שלו היתה העירייה שותפה מלאה, ושאת התוצאה שלו מרגישים עשרות אלפים מתושבי העיר: הפיכתה למקום מגורים שרק בני העשירון העליון יכולים להרשות לעצמם.

בכל פעם שבכירי עיריית תל אביב, ובראשם ראש העירייה רון חולדאי, נדרשים לנושא מחירי הדיור הבלתי אפשריים, שהפכו אותה לעיר לעשירים בלבד, התגובה המיידית היא האשמת הממשלה באוזלת יד בקידום דיור בר השגה ובהסדרת החקיקה המתאימה. יש בזה כמובן מן האמת, אך העירייה גם היא לא עשתה את המוטל עליה כדי לאפשר לשוכרים בני מעמד הביניים להישאר בעיר. הדבר שממחיש זאת בצורה הטובה ביותר הוא מדיניותה לגבי השכרת דירות נופש לטווח קצר, בעיקר באמצעות אתר Airbnb.

תופעת ה-Airbnb נחתה עלינו לפני כ-15 שנה, במה שהחל כאחת הדרכים המקוריות והמלהיבות לצאת לחופש – שהות בדירה במקום בחדר מלון. כך ניתן היה לחוות ערים כמו אמסטרדם, ברצלונה, פריס או ניו יורק בצורה הרבה יותר אותנטית, ולצד זאת גם לחסוך כסף.

מאחר שכל דירה שעוברת הסבה לנופש, אינה משמשת עוד לייעודה המקורי – מגורים. ומאחר שההשכרה לטווח קצר לצורכי נופש רווחית פי כמה מהשכרה ארוכת טווח, הרי שהצניחה במספר הדירות המיועדות למגורים היא בלתי נמנעת. וכשהיצע הדירות יורד, המחירים כידוע עולים – ובהרבה

אך מה שהחל כאופנה מחתרתית, שיועדה בעיקר לצעירים, התפתח עד מהרה לתעשייה חובקת עולם. אבל אז התברר גם המחיר הכבד שהיא גובה מתושבי אותן ערים אטרקטיביות. . מחקר מדהים שנעשה בפורטוגל, מצא כי הקצאת אחוז בודד מכלל הדירות בליסבון ל- Airbnb הוביל לעלייה של 27% במחירי השכירות, ול-16% בפורטו.

משחק סכום אפס בין התושבים לתיירים

המשחק סכום אפס שנוצר בין תושבי הערים לתיירים, הוביל את רוב ערי היעד המבוקשות להטיל רגולציה נוקשה על השכרת הדירות לטווח קצר. בברצלונה ובאמסטרדם על משכירי הדירות להוציא רשיונות לצורך השכרה, ואלה עולים כסף ומחולקים במשורה. בפריז מוגבלים בעלי הנכסים להשכרתם ל-120 יום בלבד, ובלונדון ל-90 יום.

ההגבלות האלה נוצרו מתוך ההכרה של הנהגות אותן הערים שעם כל הכבוד לתיירים, התושבים המקומיים עדיין חשובים להן יותר, ולכן יש להגן עליהם. על הרקע הזה יש עיר תיירותית מבוקשת אחת שמתבלטת לרעה, הלא היא תל אביב שלנו, וירושלים בעקבותיה. בשתיהן רמת הרגולציה בנושא היא אפס, ואיש הישר בעיניו יעשה. את התוצאה מרגישים על בשרם שוכרי הדירות.

על פי נתוני Airbnb, בישראל עומדים כיום להשכרה 20 אלף נכסים, כ-60% מהם, כלומר 12 אלף, בתל אביב לבדה. בעיר יש כיום כ-215 אלף דירות. בהנחה שבחלק מהמקרים רק חדר אחד מיועד להשכרה ולא כל הנכס, נצא בהנחה מקלה כי 10,000-9,000 נכסים נגרעו במלואם מהמאגר. מדובר בכ-4.5% מהנכסים בעיר שהתפיידו לטובת שימוש מלונאי.

הפריסה היא כמובן לא אחידה. בשכונות הדרום והמזרח, למעט יפו ופלורנטין, אין כמעט נכסים המוצעים לתיירים, בעוד ששכונות מרכז העיר עמוסות בהם. כפי שפורסם בעבר לא פעם, שכונת כרם התימנים הציורית חווה את התופעה בצורה הקשה ביותר, עם יותר מ-16% מהדירות בה שהוסבו לתיירות.

החוק עומד לצד הרשויות שמעוניינות בצמצום התופעה

עד היום היו כמה רשויות בישראל ששמו גבול לאפשרות השכרת הנכסים לטווח קצר בתחומן, בהן צפת ומצפה רמון. כשעתרו בעלי הנכסים לבתי המשפט, הם נדחו בנימוק שייעוד הנכסים שבהם השתמשו הוא למגורים ולא למלונאות. כלומר החוק עומד לצד רשויות המעוניינות בצמצום התופעה. לו היתה מעוניינת בכך, גם עיריית תל אביב היתה יכולה לצמצם את היקף ההשכרות בתחומה כבר מזמן.

ל-10,000 דירות שנגרעו משוק השכירות העירוני כדי לשמש חדרי מלון יש בוודאות השפעה עצומה על רמת מחירי השכירות בעיר, ואף על רמת המחירים בערים השכנות. כניסתה של העיר לשנת בחירות לראשות ולמועצת העירייה, עשויה להיות הזדמנות פז לשוכרים בה לשנות את מצבם, ולהפעיל את הלחץ המתאים על מי שמבקשים להתמודד ולהיבחר פעם נוספת, או להקים התארגנויות פוליטיות חדשות שיפעלו בנושא.

אלא שבניגוד להצהרות בעלות הניחוח החברתי ולהגרלות המיוחצ"נות, היא כנראה לא ממש מעוניינת בשיפור מצב שוכרי הדירות בעיר. לפחות לא על חשבון אלפי התיירים שמכניסים לעסקים הפועלים בעיר כסף רב (ובעקיפין גם לעירייה עצמה),ושבניגוד לתושבים, כמעט שלא צורכים שירותים עירוניים כלשהם.

כעת נשאלת השאלה האם השוכרים עצמם מעוניינים בשיפור מצבם. ל-10,000 דירות שנגרעו משוק השכירות העירוני כדי לשמש חדרי מלון יש בוודאות השפעה עצומה על רמת מחירי השכירות בעיר, ואף על רמת המחירים בערים השכנות. כניסתה של העיר לשנת בחירות לראשות ולמועצת העירייה, עשויה להיות הזדמנות פז לשוכרים בה לשנות את מצבם, ולהפעיל את הלחץ המתאים על מי שמבקשים להתמודד ולהיבחר פעם נוספת, או להקים התארגנויות פוליטיות חדשות שיפעלו בנושא.