אחרי אינספור כשלונות, האם הפעם ישראלים יעבדו בבנייה? "יש אנשים שרוצים לעבוד עם הידיים, רק צריך למצוא אותם" 

גורמים בענף הבנייה, בהם קבלנים ובעלי חברות נדל"ן, חוזרים וקוראים בשבועות האחרונים למדינה לחשב מסלול מחדש בכל הנוגע למאגרי כוח האדם מהם היא שואבת פועלים לענף. הענף, שאיבד ביום אחד 100,000 פועלים פלסטינים מעזה ומיהודה ושומרון, זקוק נואשות לידיים עובדות, ופרק הזמן הנדרש לגיוסם של עשרות אלפי פועלים זרים הוא, במקרה הטוב, מספר חודשים. וכך פעם נוספת עולה הצורך לנסות ולמשוך עובדים ישראלים אל התחום, כדי להחליש את התלות שנוצרה בכח האדם הזר בכלל, והפלסטיני בפרט.

עם זאת, הניסיון למשוך צעירים ישראליים לענף הבנייה הוא ארוך שנים ורווי כישלונות. התקווה שבה מחזיק מי שבכל זאת חושב שיש סיכוי לשינוי בנושא, נשענת על הצורך הקריטי שיש בענף לידיים עובדות, בשילוב שינוי שאולי ייעשה עכשיו בקונספציה, לפיה מדובר בעבודה לא מספיק מכובדת בעיני הצעירים הישראלים, וכי בעקבות הארועים הקשים, אלו יראו עכשיו בבניין הארץ כמקצוע בעל חשיבות ויוקרה גדולים יותר.

לכך עשויה לסייע תוכנית הטבות שפורסמה בתחילת נובמבר על ידי משרד האוצר, במסגרתה יינתן לכל עובד חדש בענף מענק של 3,000 שקל, על בסיס חודשי בעבור העסקה של חודשיים לפחות, ומענק מוגדל של 4,000 שקל בחודש השלישי. מענק כפול יינתן לעובדים באזורים המפונים.

"אנחנו רוצים להכשיר שלדאים, תחום שהיה בלעדי לעובדים הפלסטינים" 

מנכ"ל ארגון הקבלנים בנגב, אלעד דדון ויו"ר הארגון אלי אביסרור קיימו בשבוע שעבר פגישה שמהווה את אחד הצעדים הראשונים שנעשים בפועל כדי לקדם את הנושא. בפגישה השתתפו בין היתר רויטל שבירו, הבעלים והמנכ"לית של מכללת שבירו למקצועות הבנייה הממוקמת בבאר שבע, וקבלן הבניין אמיתי בוכריס. "נפגשנו כדי לראות איך אפשר להתחיל להכשיר עובדים ישראליים לענפי הבנייה, כי לדעתי מתוך המצב הקשה הזה, יש הזדמנות. כמובן שגם המדינה צריכה להחליט שהיא רוצה להתעסק בזה ונדרשת פה תמיכה ממשלתית".

לדברי רויטל שבירו, בעלי מכללת שבירו, חייב להיעשות שינוי בתדמית פועל הבניין: "גם לחברת החשמל יש עובדים שעובדים מאוד קשה, בשטח, בתנאי מזג אוויר לא פשוטים, אבל הם מקבלים חשמל חינם ואז המשפחות בבית מרוצות. גם במפעלי ים המלח עובדים מאוד קשה, אבל הילדים מקבלים לימודים חינם. אנשים יסכימו לעבוד בבניין אם תהיה להם מעטפת שתעזור להם, ובזה המדינה צריכה לסייע. צריך לחשוב איך גורמים לאדם שמגיע הביתה מהעבודה הקשה להרגיש גאה"

הרעיון הוא להשתמש, בתור התחלה, בתשתית הקיימת של מכללת שבירו, שהיום כבר מכשירה סטודנטים ישראליים להיות מנהלי עבודה באתרי בנייה. חלק מההכשרה כולל התנסות מעשית בעבודות השונות באתר, כמו בניית שלד וכדומה. כל הציוד (היקר יש לציין) שבעזרתו מתנסים הסטודנטים כבר קיים, וכעת רק צריך סיוע במימון הקורסים הייעודיים החדשים, וכמובן - סטודנטים שירצו ללמוד.

דדון מדגיש כי החשיבות בהכשרת עובדים ישראליים, נובעת בין היתר מכך שנוצרה תלות בפועלים הפלסטינים. "אנחנו מעריכים שהפעילות בענף כרגע היא בהיקף של בין 15-20%, ויש חברות שהן באפס פעילות, כי גם אנשים שהעסיקו עובדים זרים איבדו אותם, כשהם ברחו בגלל המלחמה. בנוסף, המדינה היא זו שיצרה את התלות בפועלים הפלסטינים במו ידיה. פעם היו פה יותר עובדים זרים מפלסטינים, והמדינה הפכה את המגמה הזו משיקולים כאלה ואחרים. נכון לעכשיו הענף קפא ובתור התחלה צריך להביא מיד עובדים".

מנכ"לית מכללת שבירו, רויטל שבירו, מסבירה כי "הקורסים שלנו שימשו את הסטודנטים עד היום להפוך להיות מנהלי עבודה. יש אצלנו חרדים, בדואים שעשו צבא, היו לי פרויקטים עם חיילים משוחררים. ב-3 ינואר ייפתח למשל קורס בכלא דקל לחבר'ה שנמצאים לפני שחרור. היוזמה החדשה שאנחנו עובדים עליה עכשיו, יחד עם ארגון קבלני הנגב, כוללת בתוכה גם את האפשרות לעבוד בחברה מסודרת מיד עם תום הלימודים. אנחנו רוצים להכשיר שלדאים לענף הבנייה, תחום שהיה בלעדי לעובדים הפלסטינים עד היום. הקורס ילווה כל העת על ידי 2-3 קבלנים מוכרים, והסטודנטים יוכשרו כקבוצות עבודה של בערך 10 אנשים בכל קבוצה. ואז הקבלן , יקבל לעבודה קבוצה שכבר התנסתה בעבודה משותפת, והיא תקבל מנהל צוות שיקבל אותם באתר וימשיך איתם את ההכשרה בפועל".

''המדינה היא זו שיצרה את התלות בפועלים הפלסטינים''. פועלי בניין בת''א, צילום ארכיון (שאטרסטוק)

"שואלים אותי מי ירצה לבוא לעבוד. אז אני אומרת שיש אנשים שכבר התנסו בכל מיני עבודות זמניות כאלה ואחרות ולא הצליחו להגיע לעבודה מסודרת עם משכורת קבועה שמאפשרת לבנות חיים מסודרים, אבל הם רוצים לעבוד במקום מסודר, מאורגן, עם פנסיה, מקום שמכבד אותם. יש אנשים שבאמת רוצים לעבוד עם הידיים, רק צריך למצוא אותם. אלו לא אנשים שילכו ללמוד באקדמיה ולא ילכו להייטק, ועד היום הגענו אליהם דרך ארגוני ההעסקה השונים". 

לדברי שבירו, חייב להיעשות במקביל שינוי בתדמית פועל הבניין: "גם לחברת החשמל יש עובדים שעובדים מאוד קשה, בשטח, בתנאי מזג אויר לא פשוטים, אבל הם מקבלים חשמל חינם ואז המשפחות בבית מרוצות. גם במפעלי ים המלח עובדים מאוד קשה, אבל הילדים מקבלים לימודים חינם. אנשים יסכימו לעבוד בבניין אם תהיה להם מעטפת שתעזור להם ובזה המדינה צריכה לסייע. צריך לחשוב איך גורמים לאדם שמגיע הביתה מהעבודה הקשה להרגיש גאה, ושגם המשפחה שלו תהיה גאה ושמחה שהוא עובד שם. אני רציתי למשל שיתנו לכל מי שייכנס לענף הבנייה הקלות במס הכנסה, והמדינה יכולה לעשות את זה".

שבירו מדגישה שהלימודים הם יקרים מאוד, מאחר ונעשה שימוש נרחב בחומרי בניין שעולים לא מעט. "קורס השילדאים שאנחנו רוצים לפתוח נמשך 3 חודשים ועולה בסביבות 25,000 שקל לסטודנט. נכון להיום אני עובדת עם עמותת "צורים" של סטף ורטהיימר, שנתן הרבה מאוד כסף להכשרות. הוא רוצה לחזק את התעשייה בישראל ועושה עבודה מדהימה. עכשיו ביקשנו מהעמותה לפתוח תקציב מיוחד להכשרה החדשה לענף הבניין". 

אמיתי בוכריס, בעל חברת בנייה: "יש צורך ענק בעבודה עברית - ככה אני בוחר לקרוא לזה. ככה הוקמה המדינה הזאת, בעשר האצבעות שלנו בלי אף גורם חיצוני, והתלות המטורפת שפיתחנו בפלסטינים גרמה להשבתה של הענף שמגלגל הכי הרבה כסף במדינה. גם אני עבדתי מגיל צעיר בבניין, בחופש הגדול ובין לבין, ואחרי שסיימתי את הצבא עשיתי תואר ראשון ותואר שני, ותוך כדי עבדתי במקצוע"

"אני חושבת שיש אפשרות למשוך חלקים יותר גדולים באוכלוסייה, אבל אנחנו צריכים להיות קשובים גם לקבלן. הוא חייב להיות מרוצה. בגלל זה אנחנו מלמדים את העובד גם שצריך לדעת להגיע כל יום, איך לדבר עם המעסיק, איך להסביר לו שקשה בלי להעיף שולחן, צריך ללמוד גם בטיחות ולהבין את ניהול הסיכונים - לא להגיד מול תקלה 'איזה מזל שלא קרה לי משהו' ולהמשיך כאילו כלום, אלא לפעול כדי שהתקלה לא תקרה שוב. התאחדות בוני הארץ חייבת להיות בתוך הפרויקט הזה גם, כי הקבלנים צריכים לקבל את התמיכה וצריכים שיוקירו אותם. אנשים עושים דברים לא רק בשביל כסף, וההתאחדות צריכה לעודד קבלנים לקלוט עובדים ישראליים". 

"יש סינים שמגיעים ל-20 אלף שקל נטו בחודש" 

בעלי חברת הבנייה "זאב בנייה ויזמות", אמיתי בוכריס, בן 32, מהנדס בניין במקצועו, הגיע לפגישה במשרדי ארגון הקבלנים בנגב כמעט בטעות, והחליט לקחת חלק ביוזמה בגלל תחושת מחויבות עמוקה לעבודה עברית, במילים שלו. "יש צורך ענק בעבודה עברית - ככה אני בוחר לקרוא לזה. זה החזון שלי. ככה הוקמה המדינה הזאת, בעשר האצבעות שלנו בלי אף גורם חיצוני, והתלות המטורפת שפיתחנו בפלסטינים גרמה להשבתה של הענף שמגלגל הכי הרבה כסף במדינה. גם אני עבדתי מגיל צעיר בבניין, בחופש הגדול ובין לבין, ואחרי שסיימתי את הצבא עשיתי תואר ראשון ותואר שני, ותוך כדי עבדתי במקצוע, ואני עצמאי כבר 4 שנים". 

לדבריו "אחד הקשיים למשוך חבר'ה צעירים לתחום, הוא שהמניע העיקרי לעבודה היום הוא כסף, במקום להסתכל על מה אתה יכול לתרום, זו בעיה אחת. אבל אני יכול להגיד שיש סינים, שעובדים מאוד קשה אמנם, אבל מגיעים למשכורות של 20,000 שקל נטו לחודש. אני הייתי מדגיש בפני ישראלים את העניין הציוני, את בניין הארץ וכמה שזה חשוב. יש גם המון לאן לשאוף ולהתקדם בתחום, הוא גם מצריך הרבה יצירתיות".

בוכריס הוא גם תושב קיבוץ אור הנר שנמצא בעוטף עזה, ופונה אחרי ה-7.10. "אני מקווה שהמלחמה תצליח לפקוח לנו את העיניים. זה הרי יכול להיות כמו עבודה מועדפת, צריך לחשוב על תוכניות יצירתיות. אולי שמי שלא עושה צבא יילך לעבוד בבנייה ובחקלאות".