למעלה משנה לאחר שקיבל את ערעורה של הוועדה המקומית ת"א ואפשר לה לגבות היטל השבחה בגין תוכנית השימור, נתן לאחרונה השופט גלעד הס פס"ד משלים במסגרתו קבע כי המועד הקובע לגביית היטל בגין התמריץ המאפשר הרחבת שימושים בנכסים לשימור, אינו אישור התוכנית אלא הוצאת ההיתר לשינוי שימוש, בשל חוסר הוודאות הרבה שבמימוש התמריץ: "לא רק שאין גשר ברזל לקבלת זכויות אלו, אלא שבקושי יש גשר חבלים מתנדנד"
בהחלטתה, שאפשרה את הוספת הממ"דים בעורף בניין היסטורי ברחוב יהודה הלוי, הדגישה הוועדה בראשות עו"ד מיכל דגני הלברשטם את חשיבות מיגון העורף, בפרט על רקע המלחמה. עוד קבעה כי תוכנית שימור המבנים אינה כוללת הוראה האוסרת על הוספת ממ"דים: "ככל שהיתה כוונה להגביל או לאסור על הקמת מרחבים מוגנים היה על התוכנית לקבוע זאת באופן מפורש"
בפסק דין מקיף הכריע השופט הס ב-15 "שאלות רוחב" שעוררה תוכנית השימור לגבי חיוב בהיטל השבחה או זכאות לפיצוי בגין ירידת ערך, תוך שהוא הופך כמה מקביעותיה המרכזיות של ועדת הערר. בין היתר קבע הס כי אין לכלול את שווי הזכויות של תמ"א 38 ב"מצב הקודם" – החלטה שמגדילה את סיכויי העירייה לזכות בהיטלים וצפויה לפגוע בבעלי הנכסים. לצד זאת, קיבל הס את קביעת ועדת הערר כי מרכיב ה"מיתוג" בהשבחה הנו חסר בסיס, והכללתו ע"י עיריית ת"א חסרת תום לב
את ההצעה העלה השופט גלעד הס בדיון מקדמי בערעורי עיריית ת"א ובעלי הנכסים על החלטות ועדת הערר לפיהן תוכנית השימור אינה משביחה אך גם לא מזכה בפיצוי ירידת ערך. עד כה גבתה הוועדה המקומית כ-150 מיליון שקל מ-533 נישומים
