המסעדה המיתולוגית בטיילת ת"א נסגרה בשל הפקעה – הבעלים יפוצו בכ-10.5 מיליון ש"ח

כל החדשות והעדכונים של מרכז הנדל"ן גם ב-WhatsApp >>

במשך שנים רבות היתה "חצר גולדמן", שנהנתה ממיקום אטרקטיבי בין גן צ'ארלס קלור ובין יפו העתיקה, אחת המסעדות המצליחות על קו החוף של תל אביב. לצידה הפעילו בעליה - בני הזוג נביל וספינאז אלגראבלי – גם את המסעדה היוונית "פאראקולו". שני העסקים פעלו במשך שנים רבות ברחוב נחום גולדמן, על מגרש בן כ-15 דונם בבעלות רשות הפיתוח – גוף ממשלתי המנהל את "נכסי הנפקדים". בני הזוג החזיקו בקרקע מתוקף היותם דיירים מוגנים.

לקריאת ההחלטה המלאה של ועדת הערר

בסוף שנת 2024 נאלצו לסגור את המסעדות בשל הפקעה , ובינם ובין הוועדה המקומית תל אביב-יפו נפתח מאבק משפטי באשר לגובה פיצויי ההפקעה שמגיעים להם, במסגרתו הגיע התיק לשומה מכרעת, במסגרתה נפסקו לזכותם כ-8.73 מיליון ש"ח פיצויים. לפני כשבוע קיבלה ועדת הערר לפיצויים והיטלי השבחה בראשות עו"ד הלל גלקופ באופן חלקי ערר שהגישו בני הזוג על השומה, והגדילה את גובה הפיצוי ל-10.48 מיליון ש"ח.

הפקעת המקרקעין נעשתה מכוחה של הודעת הפקעה שפורסמה כבר בשנת 1989 על ידי עיריית תל אביב, אך זו במשך עשורים רבים לא מומשה. בני הזוג אלגראבלי רכשו את זכויות הדיירות המוגנת רק שנים לאחר מכן, בשנים 1999 ו-2000. הפינוי עצמו הוכרע בבית המשפט: ב-2022 הורה בית המשפט המחוזי בתל אביב על מסירת החזקה, בינואר 2024 נדחה ערעור לבית המשפט העליון תוך שמירת טענות בני הזוג לעניין גובה הפיצוי, ובסוף 2024 פונו המסעדות.

לקביעת הפיצוי מונה שמאי מכריע , מר אלי כהן, שקבע באפריל 2025 דמי פינוי בסך 8,731,000 ש"ח לשני הנכסים יחד. בני הזוג עררו על השומה לוועדת הערר, תוך שהם מעלים 3 טענות: האחת לגבי  המועד הקובע לפיו חושב הפיצוי, השניה לגבי היקף השטחים שהוכרו, והשלישית - דחיית דרישתם לפיצוי נוסף בסך של כ-3.8 מיליון ש"ח בגין אובדן מוניטין.

המועד הקובע – היום שבו הועמד הפיצוי לבני הזוג

הרכב ועדת הערר בראשות עו"ד הלל גלקופ, בהרכב שכלל גם את השמאי אור לוי ואת נציג מתכנן המחוז יוסף לוי, קיבל את הראשונה מבין הטענות, לגבי המועד הקובע לצורך החישוב, ודחה את שתי הטענות הנוספות.

בסוגיית המועד הקובע, השאלה שעמדה לדיון היתה לפי מחירי איזו שנה מחשבים את גובה הפיצוי. בדרך כלל נקבע שווי הנכס המופקע למועד פרסום הודעת ההפקעה, אך כאן לא ניתן היה לעשות זאת, שכן ב-1989 טרם היו לבני הזוג זכויות כלשהן בנכס. השמאי המכריע חישב לפי מחירי אפריל 2019 - השנה שבה ערכה העירייה שומה מטעמה וגיבשה את עמדתה באשר לגובה הפיצוי, אך משנה זו ועד להפקעה בפועל, מחירי הנדל"ן באזור עלו משמעותית.

הוועדה קבעה כי אין די בכך שהרשות ערכה שומה משלה כדי לקבע את המועד. בכך הסתמכה על פסיקת העליון  בפרשת בסה, אז קבע בית המשפט כי השאלה הקובעת היא האם הועמד לרשות המפונה סכום ממשי שאפשר לקבל בפועל, ושהיה בו כדי לממן חלופה סבירה. בפרשת דוידוביץ, שעסקה בפינוי כפוי של בתי עסק, הוסיף בית המשפט כי מי שנאלץ להעתיק עסק נושא בהוצאות רק כשהוא עוזב בפועל.

במקרה זה, בשנת 2019, לא שולם דבר, וטרם הוכרע בבית המשפט אם בכלל תימסר החזקה. גם הסכום שנקבע על ידי שמאי העירייה היה נמוך בכ-19% מזה שקבע לאותה שנה השמאי המכריע עצמו. לכן, קבעה הוועדה כי המועד שבו יש להתחשב הוא 24.7.2024 – היום שבו הועמד לרשות בני הזוג הסכום שאינו שנוי במחלוקת. מנגד קבעה הוועדה כי לא תיפסק ריבית על השנים שקדמו לכך, שכן לאורך כל אותה תקופה המשיכו בני הזוג להפעיל את המסעדות וליהנות מפירותיהן.

 בעקבות ההכרעה הועמדו דמי הפינוי כאמור על 10,480,000 ש"ח, מהם 5,450,000 ש"ח עבור "חצר גולדמן" ו-5,030,000 ש"ח עבור "פאראקולו". מן הסכום יופחתו כספים ששולמו לבני הזוג בעבר על חשבון הפיצוי.

לצד זאת, דחתה ועדת הערר בקשת פיצוי של כ-3.8 מיליון שקל נוספים מצד בני הזוג בטענה שהמסעדות איבדו מוניטין שנקשר במיקום הייחודי על קו החוף. זאת לאחר שקבעה כי שיטת החישוב שהופעלה כוללת ממילא רכיב של מוניטין והוצאות מעבר, וחוות הדעת הכלכלית שהוגשה לא הראתה נזק שאינו מכוסה בה. עוד נדחתה בקשתם להכיר בשטחים גדולים יותר שהופקעו לטענתם אשר כללו חצרות, רחבות ישיבה ושבילים ששימשו את המסעדות בפועל. אלה לפי הכרעת הוועדה מלמדים על היקף השימוש, אך לא על היקף הזכות שבגינה מגיע הפיצוי.

בעקבות ההכרעה הוועדה המקומית חויבה בהוצאות ערר בסך 7,000 ש"ח.