הספק דרש כי תבוצע "הרמת מסך" לבעליה של חברת הנדל"ן בשל חוב כלפיו. מה פסק בית המשפט?

הרמת מסך היא כלי משפטי שמאפשר לייחס את החובות והזכויות של חברה פרטית לבעליה. השימוש בכלי זה נעשה במשורה, וזאת בשל האחריות הכבדה שמוטלת על בעלי המניות בחברה. כשבית המשפט מאפשר להרים מסך, ניתן לתבוע באופן אישי את בעלי מניות החברה החייבת, ולהיפרע מהם מחוב החברה.

במאמר זה נסקור את פסק דינו של בית משפט השלום בסוגיית הרמת מסך כלפי בעל מניות בחברה יזמית, שעדיין לא פרעה את חובה לחברה שהזמינה את שירותיה.

נסיבות המקרה:

התובעת היא חברה העוסקת במתן שירותי בדיקות התאמה ואיכות באתרי בנייה. התובעת הגישה תביעה שעניינה בסדרת הסכמים שנכרתו בינה לבין הנתבעת, שהיא חברה יזמית בתחום הבנייה. עניינם של הסכמים אלה – ביצוע בדיקות התאמה לתקן ובדיקות איכות שונות, שהוזמנו על ידי הנתבעים אצל התובעת באתרי בנייה שבהם פעלה החברה הנתבעת. לטענת התובעת, ההתקשרות נעשתה באמצעות מנהלה של הנתבעת ובעל המניות היחיד בה, שהוא הנתבע השני, ובחתימתו וערבותו האישית.

הסוגיות העיקריות שבהן נחלקו הצדדים עוסקות בשאלות הבאות: האם הנתבעת חתמה על ההסכם; האם הנתבע ערב להתחייבויות הנתבעת; האם יש מקום להרים את המסך, ולחייב את הנתבע באופן אישי בהתחייבויות הנתבעת; האם שולמו חשבוניות כפי שטענה הנתבעת; האם יש מקום לכלל החיובים שהושתו על הנתבעת על ידי התובעת, בהיעדר ביטול הנחות, והאם יש מקום בכלל להשית את החיוב על הנתבעת, כשחברה אחרת ביצעה את הפרויקטים מטעמה בשטח, והיא זו שהזמינה את הבדיקות מאת הנתבעת.

לטענת התובעת, הנתבעת פנתה אליה והזמינה את שירותיה באתרים שבהם עבדה הנתבעת, וזאת בהתאם להסכמי ההתקשרות שנכרתו בין הצדדים. במהלך תקופת ההתקשרות, החלה התובעת בביצוע בדיקות בהתאם להסכמים, ושלחה לנתבעת, בגין הבדיקות האמורות, חשבונות לתשלום. לטענת התובעת, נותרה הנתבעת חייבת לה כ-85 אלף שקל. כשסכום זה מגולם לאחר ביטול ההנחה שהוענקה לנתבעת, וזאת נוכח סעיף בהסכם ההתקשרות המאפשר לה לבטל הנחות שהוענקו, במקרה שהחוב לא נפרע בזמן. לטענת התובעת, יש להרים מסך ואף לחייב את בעלי הנתבעת באופן אישי, וזאת בהינתן שכל הון מניות הנתבעת מוחזק על ידו - מה גם שהוא משמש בה כדירקטור.

התובעת מתבססת בטענתה על סעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט-1999, שעניינו: שימוש באישיות המשפטית הנפרדת של החברה הנתבעת לשם קיפוח נושה, וכן בסעיף 54 לחוק החברות, שעניינו בחיוב הנתבע מכוח אחריותו כדירקטור או כמנהל. ומשבעלי הנתבעת חתם על ההסכמים מטעמה, יש לחייבו מכוח ערבותו לחברה. לביסוס התביעה נגד בעלי הנתבעת, טוענת התובעת בין השאר כי הוא זה שהזמין בשם הנתבעת את שירותי התובעת, תוך הטעיית התובעת וניצול לרעה של מסך ההתאגדות. לטענתה, הוא אף פעל בחוסר תום לב ובמטרה להונות את התובעת, עת חתם על ההסכמים מבלי לגלות שהנתבעת לא תוכל לשלם בגין שירותי התובעת. יתרה מזאת, לטענת התובעת, הנתבע חתם על ערבות אישית לחברה, ודי בכך כדי להצדיק זאת.

בית המשפט פסק כי הטענה בדבר מחויבותו האישית של בעלי החברה להתחייבויות הנתבעת, מכוח היותו מנהל בה ובעל מניות בה, אינה עומדת בקנה אחד עם הכלל שלפיו חובת הזהירות של נושא משרה בחברה כלפי צד שלישי אינה נובעת מעצם הכהונה בלבד

לטענת הנתבעים, הבעלים לא חתם על הסכמי ההתקשרות, והם לא נושאים את חתימתו. בנוסף, ניהול הפרויקט בוצע על ידי הקבלן המבצע ולא על ידם, ומשכך יש לראות בקבלן המבצע מזמין העבודה. עוד טוענים הנתבעים שאין התאמה בין החשבונות הנטענים על ידי התובעת למחיר המתנוסס על גבי ההסכמים, מה גם שחלק מהחשבונות שולמו זה מכבר על ידי הנתבעים.

במהלך הסיכומים טענו הנתבעים לראשונה כי הוראות ההסכם מהוות חוזה אחיד, וכי יש לפרשן כנגד המנסח, קרי נגד התובעת.

החלטה:

נפסק כי יש לקבל את התביעה נגד החברה הנתבעת אך לא נגד בעליה, דהיינו, מבלי להרים מסך. בנוסף, נקבע כי הנתבעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח שאכן שילמה חלק מהסכום הנטען, בין היתר מכיוון שלא צירפה אסמכתאות לכך.

לעניין טענת הנתבעים כי יש לראות בקבלן המבצע מזמין העבודה, בית המשפט דחה את הטענה. נקבע כי לאור האמור בהסכם – בין אם הנתבעת התחייבה והזמינה את העבודות בעצמה, ובין אם מי מטעמה התחייב והזמין את השירות מהתובעת – החיוב מוטל על המזמין החתום על ההסכם, כלומר הנתבעת. מעבר לכך, בתקופה הרלוונטית בעלי החברה היה בעל השליטה במניות חברת הקבלן המבצע. משכך, מוטלת על הנתבעת מלוא החובה לעמוד בהתחייבויותיה כלפי התובעת, ללא קשר לכך שבחלק מהבדיקות בא הקבלן המבצע בנעליה. הטענה בדבר החוזה האחיד נדחתה, היות והועלתה לאחר שהוגשו כתבי הטענות, ולמעשה מהווה הרחבת חזית.

באשר להרמת המסך נגד הבעלים, נקבע כי מגמת המחוקק היא לצמצם מקרים בהם ירים בית המשפט את מסך ההתאגדות, והם יתקיימו רק במקרים חריגים. כמו כן, מעיון בהסכמים עולה כי חתימת פלוני מתנוססת על גבי חותמת החברה הנתבעת, אך לא ברור של מי החתימה, כשבעלי החברה מכחיש נחרצות שמדובר בחתימתו. בית המשפט דחה את טענת הבעלים שלפיה חתימתו זויפה, שכן חותמת החברה היתה מצויה ברשותו, כמורשה חתימה יחיד, ונראה שהוא זה שהטביע את החותמת על גבי ההסכמים. זאת ועוד, גם אם חתימת הבעלים אינה מלווה את חותמת החברה, הרי שזו הוטבעה בהנחייתו. לא זו אף זו שהבעלים לא השכיל להרים את הנטל הנדרש ביחס לטענה בדבר זיוף חתימה, וזאת במיוחד כשהוא מודה שחותמת החברה הוטבעה על גבי ההסכמים, הגם שהוא טוען כי פלוני שרבט חתימה במקומו. בכל מקרה, נפסק כבר בעבר שכדי לחייב בעל חברה באופן אישי יש להחתימו בשנית, לצד חתימתו על גבי חותמת החברה. משעה שחתימת הבעלים אינה מצורפת בנפרד, לא ניתן לראות בכך משום חתימה נפרדת המחייבת את הבעלים כערב לחובות החברה הנתבעת. מה גם שהתובעת לא עשתה ניסיון, אפילו הקל שבקלים, להוכיח כי ענייננו בחתימה של הבעלים. זאת ועוד; בע"א 209/83 סוליפלסט הגליל בע"מ נ' סטרפלאסט תעשיות (1967) בע"מ, נקבע כי מנהל ושלוח אינם מתחייבים אישית, אלא אם כן עולה מהמסמך שהתחייבו ליטול על עצמם חבות שכזו. וכששם חברה מופיע על המסמך, יש לראות בחתימת המנהל חתימת מורשה בלבד. לפיכך, היה על התובעת להקפיד שעל ההסכם תימצא חותמת החברה בצירוף חתימה של הבעלים, ובהיעדר חתימה כאמור, יש לדחות את התביעה נגדו. 

לסיכום, נפסק כי הטענה בדבר מחויבותו האישית של בעלי החברה להתחייבויות הנתבעת, מכוח היותו מנהל בה ובעל מניות בה, אינה עומדת בקנה אחד עם הכלל שלפיו חובת הזהירות של נושא משרה בחברה כלפי צד שלישי אינה נובעת מעצם הכהונה בלבד. בנוסף, לא הוכח כי הבעלים התחייב בפני התובעת התחייבות כלשהי, או כי עצם אי תשלום מלוא החוב נבע מתוך מצג שווא שלו כלפיה או תרמית או רמאות מצדו וכדומה. לאור כל אלה, נקבע כי יש לחייב את הנתבעת בחובות הנטענים במלואם.

(תא (רח') 55038-10-19 איזוטופ בע"מ נ' שיל"ת תמ"א 38 בע"מ). 

הכותבת היא עו"ד סיגל מיכאלי ממשרד גינדי כספי ושות ', המתמחה בנדל"ן תכנון ובנייה, בסיועו של יוסף מינץ (טרום מתמחה)