לאחר גירושין התחייב הבעל להעביר לגרושתו את מלוא זכויותיו בדירה בחיפה, אך לאורך השנים נרשמו על חלקו עיקולים, חלקם עוד לפני ההסכם וחלקם לאחריו; האישה טענה כי זכותה גוברת, בעוד הנושים טענו כי מדובר בהתחייבות שאינה עדיפה על זכויותיהם. כך הכריע ביהמ"ש
בעלי דירה תבעו את שכנתם מעליהם ואת נציגות הבניין לאחר שנזקי רטיבות בדירתם נקשרו לעבודות שבוצעו במסגרת פרויקט לבניית מרפסות; המחלוקת התמקדה בשאלה האם האחריות חלה על בעלת הדירה שביצעה את העבודות או על הנציגות האמונה על הרכוש המשותף
חברה יזמית ביקשה להאריך ולחדש היתר בנייה לפרויקט תמ״א 38 בפתח תקווה וטענה כי מדובר בהליך טכני שאינו מצריך שיקול דעת, אך נתקלה בהתנגדויות מצד חלק מהדיירים שטענו לעיכובים ממושכים וחוסר היתכנות להשלמת הפרויקט במועד. כך הכריעה ועדת הערר
צד להסכם שיתוף תבע את ביטולו של ייפוי כוח בלתי חוזר שנחתם במסגרת הסכם שיתוף בפרויקט, בטענה שנעשו מכוחו התקשרות מהותיות מאחורי גבו ללא אישורו ובחוסר תום לב, בעוד הצד השני טען כי מדובר בהרשאה שנועדה להבטחת זכויות הצדדים ולשמירה על יציבות העסקה. כך הכריע ביהמ"ש המחוזי
הרוכשים השתתפו בהליך התמחרות שפרסמו שלושה אחים לרכישת נכס שירשו ברעננה, חתמו על נוסח הסכם והפקידו פיקדון, אך לאחר הזכייה טענו המוכרים כי ההליך נועד רק לבירור שווי פנימי וכי לא הייתה כוונה למכור לצד שלישי. ביהמ"ש הכריע בשאלה - האם נוצר הסכם מחייב ללא חתימה פורמלית?
לאחר שרוב של 70 מתוך 72 דיירים אישרו פרויקט פינוי-בינוי בחיפה הכולל תוספת זכויות משמעותית, שתי בעלות דירות סרבו בטענה לפגיעה באיכות החיים וחוסר כדאיות. בית המשפט נדרש להכריע האם מדובר בסרוב סביר
מגרש בקריית גת עם תחנת דלק לא פעילה הוגדר בחלקו כ"מגרש ריק" לצורך צו חניה זמני סמוך לתחנת הרכבת; העירייה הסתמכה על תוכנית שלטענתה מאפשרת חלוקה לשני מגרשים, בעוד בעלי הקרקע טענו כי התוכנית פקעה והחלוקה מלאכותית. כל הכריע ביהמ"ש
שלושה חודשים לאחר שהחלה תקופת השכירות החלו עבודות שיפוץ משמעותיות בבניין שמנעו, בין היתר, גישה למרפסת. המו"מ בין השוכרים לבעל הנכס לא צלח, והאחרון אף מימש פיקדון שהופק בידיו בטענה כי המיסים בנכס לא שולמו. כך הוכרעה התביעה שהגישו השוכרים נגד בעל הנכס
בעקבות רכישת "גג השקם" בירושלים ב-2020 תמורת כ-36 מיליון שקל, פרצה מחלוקת בין יורשי אחד הרוכשים לבין רשות המסים סביב שאלת מועד הרכישה הקובע לצורכי מס. בעוד שהיורשים טענו כי הזכויות בנכס התגבשו כבר ב-1960 - לפני כניסת חוק מיסוי מקרקעין לתוקף - ולכן שיעור המס מוגבל, ברשות המסים טענו כי יש לקבוע את המועד המאוחר יותר. ביהמ"ש הכריע
בעלי דירות בפרויקט התחדשות עירונית ביקשו לחסום זמנית זיקת הנאה המשמשת את הבניינים הסמוכים לצורך ביצוע העבודות, בטענה שמדובר בצורך בטיחותי ובהתאם להיתר שניתן מהוועדה המקומית; מנגד טענו השכנים לפגיעה קשה בזכויות הקניין ובשימוש בחניות - והסכסוך הגיע להכרעת בית המשפט
הבעלים הרשום של 2/3 מהמקרקעין בסכנין טען כי שותפו בנה בשטח המשותף ללא היתר, הפר הסכם פשרה קודם והשתמש בקרקע שלא כדין - ודרש סילוק יד ותשלום דמי שימוש. מנגד טען השותף כי הוא מחזיק בנכס מאז שנות ה-90 וטען לזכויות בחלקה. כך זה הוכרע
חברה רכשה מגרש בהליכי חדלות פירעון, שנתיים לאחר שחלק מהמגרש נרכש על ידי בעל מגרש גובל בעסקה נפרדת. החברה טענה שזכותה עדיפה, ואילו השכן טען כי הרוכשת חתמה על הסכם As-Is מבלי לבצע בדיקה פיזית, שהייתה מגלה את חלוקת השטח בפועל. הסוגיה הגיעה להכרעת ביהמ"ש העליון
חברת גינדי גרדנס טענה כי עיריית רחובות גבתה דמי פיתוח, תשלומי שצ"פ והיטלים ללא סמכות חוקית ובכפל גבייה, בעוד העירייה טענה כי התשלומים נגבו כדין מכוח הסכם פיתוח, חוקי העזר והעבודות שבוצעו בפועל - והסוגיה הגיעה עד לבית המשפט העליון
בעלי דירות בנס ציונה הגישו תובענה ייצוגית נגד העירייה, בטענה כי זו גבתה מהם במשך שנים ארנונה שלא כדין, כאשר חייבה אותם גם בגין שטחים משותפים במגורים - אחרי שהתחייבה בעבר להפסיק זאת. העירייה טענה כי פעלה בתום לב וכחוק. ביהמ"ש המחוזי הכריע
דיירים בבית משותף בירושלים הגישו תביעה נגד בעלת דירה בבניין ונגד חתנה, שהקימו יחידות דיור להשכרה ברכוש המשותף ללא הסכמה מפורשת מהדיירים וגרמו נזקים לרבות פגיעה בצינור ביוב והצפת המקלט. הנתבעים טענו כי הדיירים לא התנגדו למהלך בזמן. בית משפט השלום הכריע
מחלוקת ממושכת בין יורשים בנוגע לחלוקת זכויות במקרקעין בירושלים, הסתיימה בהסכם פשרה מורכב שקיבל תוקף של פסק דין. אלא שזמן קצר לאחר מכן טענו חלק מהיורשים לפגמים בכריתת ההסכם. העליון נדרש להכריע: האם יש להתיר את ביטולו של ההסכם?
עשור אחרי שאמו נפטרה, גילה יורש מקרקעין בחולון שהקרקע נרשמה ונמכרה על בסיס צו ירושה מזויף, ותבע את הטאבו ועו״ד שפעל עבור המתחזה; העליון הפך את החלטת המחוזי וקבע: לשכת רישום המקרקעין התרשלה ותישא ב-30% מהנזק, עוה״ד ב-50% והיורש ב-20% אשם תורם
האב העביר ב־2009 את הקרקע במתנה לבנו הראשון ואף נרשמה הערת אזהרה, אך ב-2021 העניק חלק מאותן זכויות שוב במתנה לבן השני ולנכדתו ונרשמה הערה נוספת; הבן הראשון טוען שהעסקה הראשונה גוברת וכי ההעברה המאוחרת נעשתה בחוסר תום לב, בעוד הבן השני והנכדה טוענים לזיוף ותרמית במסמכים. כך הכריע בית המשפט
בבניין בן 8 דירות בראשון לציון, דיירת אחת התנגדה לפרויקט חיזוק ותוספות בנייה בטענה ששינוי מיקום החניה ופגיעה בזכויות מעבר ברכוש המשותף חורגים מסמכות המפקח על רישום המקרקעין ומהווים פגיעה קניינית, בעוד יתר הדיירים טענו שמדובר בהתאמה תכנונית סבירה והכרחית למודל הכלכלי של הפרויקט. המפקח נתן החלטה חד משמעית
רוכשי דירה תבעו חברה יזמית על ליקויים והפרת הסכם. החברה ביקשה לעכב את ההליך ולהעבירו לבוררות לפי תניית הבוררות בחוזה, בעוד הרוכשים טענו שמדובר בתנאי מקפח בחוזה אחיד שמגביל את זכויותיהם. בית המשפט הכריע בסוגיה
בעלי קרקע פרטית בקריית אתא טענו כי העירייה השתמשה בשטחם לצרכי ציבור, ביצעה עבודות פיתוח ותפסה חזקה בפועל, ללא פיצוי וללא השלמת הליך הפקעה כדין. העירייה טענה מנגד כי פעלה במסגרת תוכנית ואיחוד וחלוקה וכי השימוש נעשה כחלק מתפקודה הציבורי. בית המשפט הכריע האם מדובר בהסגת גבול והתעשרות שלא כדין
דייר המחזיק בשתי דירות בבניין משותף בכפר סבא, סירב לשלם את חלקו בהוצאות שיפוץ רחב היקף, בטענה כי תקנון הבית המשותף אינו חל על הוצאות שיפוץ חריגות. הנציגות תבעה, והמפקח על רישום המקרקעין הכריע בסוגיה
בעלי הזכויות במלון מלכת שבא באילת הגישו תביעה נגד ההנהלה בדרישה למנות חברת ניהול בינלאומית ולשמור על דמי הניהול הקיימים, בטענה כי נוצרו הבנות ומצגים מחוץ לחוזה הכתוב, בעוד ההנהלה טוענת כי כל ההסדרים מוסדרים במערכת החוזית הסגורה. בית המשפט העליון הכריע בסוגיה
שני בעלי בתים פרטיים שסירבו להצטרף לפרויקט פינוי-בינוי בתל אביב עמדו במרכז תביעה של היזם ובעלי הדירות, שטענו כי הסירוב מסכל את המיזם; מנגד טענו הנתבעים כי אין עילה לכפייה וכי בתיהם לא היו אמורים להיכלל מלכתחילה בתוכנית. השופטת קבעה כי לאחר אישור התוכנית הפכו כל הצדדים לשותפים במגרשי התמורה, אך העבירה את הדיון לבית משפט השלום כסמכות המוסמכת לדון בסכסוך
זאת לאחר שלטענת האישה, בן זוגה לשעבר עזב לארה״ב, לא התייצב לדיונים והשכיר את הדירה ללא ידיעתה בעוד שהיא נאלצה להתפנות עם ילדיהם למקלט. הגרוש טען לבעלות מלאה בזכויותיו ולפירוק שיתוף רגיל, והמחלוקת על זכות הקדימה הגיעה לבית המשפט
האם רישום מגרש על שם צאצא מקנה בעלות מלאה בנכס, או שמא עשוי הדבר ללמד כי הבן משמש "שליח נאמן" בלבד, כשהבעלות בפועל נותרת בידיו של האב? בשאלה זו פסק לאחרונה בית המשפט לענייני משפחה בירושלים
הסכסוך סביב משק חקלאי במושב עזריאל נמשך מעל שני עשורים: הבן הבכור טוען כי הוריו העניקו לו זכויות במתנה, אולם הזכויות לא נרשמו בלשכת המקרקעין, בעוד אחיו קיבל תצהירי מתנה סותרים. לאחר שביהמ"ש לענייני משפחה פסק כי הבכור "זנח" את המתנה, המחוזי הכריע בערעור
במרכז ירושלים נבנה מבנה נוסף על חלקה רשומה כבית משותף, אך רישומו בלשכת המקרקעין לא בוצע. התובעים הציגו היתר בנייה, חוזי חכירה ואישור מטעם רמ"י, בעוד שהנתבעים טענו כי הרישום הרשמי מהווה ראייה חותכת ולא מתקיימות עילות לתיקון הרישום. ביהמ"ש המחוזי הכריע בסוגיה
בבניין ברחוב פינסקר בתל אביב אושרה בקשה להיתר במסגרת תמ"א 38, שכוללת חיזוקים ותוספות. בעלי דירה טוענים כי השינויים פוגעים בזכויות הקניין שלהם ודורשים הסכמה מפורשת, בעוד הוועדה המקומית טוענת כי סמכותה מוגבלת לעניין תכנוני בלבד. ועדת הערר הכריעה בסוגיה
בעלי קרקע פרטית עתרו נגד עיריית עכו לפינוי המגרשים ולחיוב בדמי שימוש, בטענה כי העירייה עשתה שימוש בקרקע במשך שנים ללא הסכמתם. העירייה טענה כי בעלי המגרש הקודמים אישרו לה להחזיק בקרקע. כך הכריע בית המשפט
לאחר שחתם על הסכם מתנה וייפוי כוח בלתי חוזר להעברת הדירה לנכדתו, טען הסב כי לא התכוון לוותר על זכותו לחזור בו, וכי הנכדה התרחקה ממנו ונהגה כלפיו שלא בכבוד. הנכדה טענה מנגד כי ההתחייבות נחתמה מדעת ובתום לב, במסגרת יחסים חמים וקרובים. כך הכריע בית המשפט לענייני משפחה
נציגות הבית המשותף בירושלים החליטה להשכיר חניה מהרכוש המשותף לטובת קופת הבית. חלק מהדיירים טענו כי עומדת להם זכות לחניה חופשית על בסיס מקום פנוי, בעוד הנציגות טענה כי היא מוסמכת להחליט על אופן השימוש בשטח. המפקחת על רישום המקרקעין החליטה
חברות המחזיקות עשרות שנים בקרקע בבני ברק טענו כי העירייה מקדמת תוכנית איחוד וחלוקה על בסיס רישום שגוי, המתעלם מזכויות רמ"י ועלול לכפות עליהן שותפות במושע. העירייה מנגד עמדה על זכותה לקדם את התוכנית. ביהמ"ש המחוזי הכריע
התובעים עתרו לבית המשפט למתן צו המורה על החייאת חברת בנייה שפורקה ב-1988 על מנת להשלים רישום זכויות בדירה שנרכשה מידי אותה חברה לפני 46 שנה. רשמת החברות התנתה זאת בשורת תנאים. בית המשפט המחוזי הכריע
בבניין בן 8 דירות בהרצליה, בעל מחסן בקומת הקרקע התקין מטבח, שירותים וחיבורי מים, חשמל וביוב, ריצף את החניה, הציב סוכך, דשא סינתטי וגדר במבוק – לטענת השכנים ללא הסכמה והיתרים. השכנים טוענים להפרת התקנון ופגיעה בערך הדירות. בעל המחסן טען כי מדובר בשימוש סביר בשטחו. המפקח על רישום המקרקעין הכריע בסוגיה
17 קיבוצים בגליל נדרשו לשלם לוועדה המקומית היטלי השבחה בעקבות הליך שיוך דירות. הקיבוצים טענו כי לא הם שהתעשרו מהמהלך אלא רמ"י, ולפיכך עליה לשאת בחלף היטל ההשבחה. מנגד, הרשויות והוועדה המקומית גרסו כי הקיבוצים הם הנהנים בפועל משינוי הייעוד. בית המשפט העליון הכריע
תושב ירושלים גידר שטח ציבורי סמוך לביתו ועשה בו שימוש במשך עשרות שנים. רמ"י טענה כי מדובר בהחזקה בלתי-חוקית שיש לסלקה ולחייב בדמי שימוש, ואילו הנתבע טען להיותו בעל "רשות מכללא" בעקבות שתיקת הרשות לאורך עשורים. כך הכריע ביהמ"ש
ב-2005 רכשו אם ובנה מגרשים בהרחבת מושב אבן ספיר בהרי ירושלים וחתמו על הסכמי פיתוח. מאז לא החלו עבודות הפיתוח והקרקע לא הוכשרה לבנייה. הרוכשים טענו כי רמ״י והאגודה הפרו את התחייבויותיהן, ואילו השתיים טענו כי האחריות לעיכוב אינה מוטלת עליהן. כך הכריע ביהמ"ש
חברת ניהול דרשה מרוכשת דירה לשלם דמי ניהול החל ממועד קבלת טופס 4 ואכלוס הדירה הראשונה בבניין, אף שטרם קיבלה את החזקה. הרוכשת טענה כי החיוב מוטל על הקבלן בשל עיכוב במסירה – והמחלוקת הגיעה להכרעת המפקח על רישום מקרקעין
כאשר דיירים באחד מתוך שני מבנים, הרשומים יחד כבית משותף מורכב בירושלים ביקשו להרחיב את יחידות הדיור ולהוסיף קומות. דיירי המבנה השני התנגדו בטענה שנדרש רוב מכלל בעלי הדירות במתחם. בית המשפט הכריע
התובעת המתגוררת בארה"ב גילתה כי פולש מתגורר בדירה שירשה מאביה, שאף מציג הסכם חתום לפיו מכרה לו את הדירה. התובעת טענה כי זייף את חתימתה, והנתבע טען כי הוא מתגורר בדירה שנים וכי התביעה התיישנה. בית המשפט המחוזי פסק חד משמעית
רוכשי דירות בי-ם קיבלו את דירתם באיחור ניכר, אך כתנאי למסירתה נדרשו לחתום על כתב ויתור על הפיצוי המגיע להם לפי חוק המכר. בתמורה, היזם מחק חוב שנותר להם בגין יתרת התמורה. זמן מה לאחר מכן הגישו הרוכשים תביעה לפיצויים בטענה כי הוויתור נכפה עליהם ואינו תקף. היזם טען כי מדובר בהסכם פרטני ואין מקום לתביעה. כך פסק ביהמ"ש
זוג ללא ילדים ערך צוואה זהה לפיה כל אחד מבני הזוג יוריש את רכושו לשני, ואם בן הזוג אינו בחיים - יחולק הרכוש בין קרובי שניהם. לאחר פטירת הבעל ערכה האלמנה את הצוואה והורישה את דירתם לאחייניתה בלבד. עם פטירתה, תבעה קרובת המנוח לאכיפת הצוואה המקורית. העליון נדרש להכריע
בני זוג חתמו על בקשת רכישה לרכישת דירת גן בפרויקט של אפריקה ישראל בקריית אתא, שילמו מקדמה ופעלו להשגת מימון בנקאי, אך לטענתם – החברה חזרה בה מההסכמה בשל רצונה להעלות את מחיר הדירה. מנגד טענה החברה כי לא התקבלה מצידה הסכמה חוזית מחייבת, מאחר והבקשה לרכישה הייתה כפופה לאישורה הבלעדי, שלא ניתן בפועל. ביהמ"ש המחוזי פסק
לטענת המוכרת, הרוכשים הציגו בפניה מצג שווא שלפיו הבניין בו נמצאת דירתה הוגדר כמבנה מסוכן – מה שלדבריה השפיע על הסכמתה למכור את הנכס, ובמחיר מופחת. הרוכשים טענו כי פעלו בתום לב וכי הבניין אכן נמצא כמבנה מסוכן ע"י העירייה. ביהמ"ש פסק באופן חד משמעי
משא ומתן ממושך על מכירת זכויות במקרקעין הוביל לחתימה על "זכרון דברים" ואף לתשלום מקדמה ורישום הערת אזהרה על שם הקונה, אלא שברגע האחרון המוכר נסוג מהעסקה והגיש תביעה לביטול ההסכמות. בית המשפט בחן את רמת המסוימות וגמירת הדעת של הצדדים והגיע להכרעה
בעלת נכס במודיעין הוציאה היתר בנייה במקרקעין, בהם כבר הוציאה בעבר היתר בניה שלא מקסם את כלל הזכויות שהעניקה התב"ע. שומה מכרעת לצורך קביעת היטל ההשבחה, קבעה כי הבניה בפועל היא "המצב הקודם". בעלת הנכס ערערה, ובית המשפט הכריע
חברת ציטרין פרויקטים והשקעות עתרה נגד החלטת הוועדה המקומית ראשל"צ, שסירבה לאשר הצמדת חניה נגישה לדירה פרטית בפרויקט מגורים חדש. בעתירה נטען כי מדובר בשינוי מדיניות בדיעבד הפוגע בזכויות קניין, בעוד העירייה טענה כי החניה נועדה לשרת את כלל הדיירים בבניין. ביהמ"ש עשה סדר בסוגייה
המתווך טען כי הסכם התיווך לשכירות כלל התחייבות לתשלום 2% במקרה של רכישה עתידית, וכי הוא היה הגורם היעיל בעסקה. הלקוח טען כי לא הוסבר לו שמדובר גם ברכישה, וכי המתווך לא היה מעורב כלל בעסקה שנעשתה שנתיים לאחר מכן. ביהמ"ש פסק
בעל קרקע תבע לבטל עסקת מכר מול חברת נדל"ן בטענה כי הוטעה לגבי שווי הקרקע וכי החברה ניצלה את מצוקתו הכלכלית. החברה טענה מאידך כי לא הייתה כל הטעיה וכי המוכר יכול היה לברר את המידע בעצמו. בית המשפט המחוזי פסק בסוגיה
