השבתת הרכבת הקלה בשבת היא לא עניין של אי נוחות, אלא נזק בלתי הפיך למרכזי הערים

הכנסת נתיבי הרכבת הקלה אל הצירים הראשיים של ערי מטרופולין גוש דן דרשה היערכות תכנונית מחודשת מצד הרשויות. כחלק מהיערכות זו, קבעו הרשויות מדיניות של ציפוף האוכלוסייה באזורי הקווים של הרכבת הקלה: לאורך צירי הרכבת, הוחלט, יתנשאו מגדלים רבי קומות בצפיפות גבוהה, וגם ברדיוס של כ-300 מ' מהתחנות תוגדל צפיפות המגורים באופן משמעותי.

יחד עם הציפוף, הוחלט על הקטנה של תקני החנייה, כך שבסביבת הרכבת הקלה יאושרו מקומות חניה רק ל-60% מהדירות, כלומר – ל-40% מהדיירים בסביבת הרכבת הקלה לא יהיו מכוניות. על פניו, החלטה הגיונית, שכן משנותנים לאוכלוסייה חלופה טובה למכונית הפרטית, יתייתר השימוש בה. אלא שמרגע שהוחלט כי הרכבת הקלה לא תפעל בשבת, הפכה אוכלוסיית הסביבה הקרובה לקווי הרכבת לאוכלוסייה שבויה. מי שלא מחזיק ברכב – לא יוכל לצאת מהבית במהלך השבת.

מה עלול לקרות?
בואו ננסה להבין מי צפויים להיות תושבי סביבת הרכבת הקלה: ברור לכל כי חרדים לא יגורו במגדלים הגבוהים הנבנים באזורים אלו. הם מעוניינים בבנייני דירות נמוכים שאינם מחייבים שימוש במעלית שבת. גם תושבים דתיים יימנעו ממגורים במגדלים – מי רוצה לבלות את כל סוף השבוע שלו במעלית שבת המשרתת 30 קומות?

המסקנה המתבקשת היא שדיירי סביבת הרכבת הקלה יהיו חילונים, רובם ככולם. דיירים אלה ישמחו לגור במרכזי המטרופולין, אולם לא יהיו מוכנים להיות כלואים בבתיהם בשבתות. לפיכך, צפויה התפתחות משברית בשני מישורים:

1. עם ההבנה בדבר המגבלה שמטילה ההשבתה בשבת, דיירים פוטנציאליים לא ירצו לרכוש דירות באזורים שבהם יש הגבלת חניה. ערך הדירות ירד ורובן ירכשו לצורך השכרה. האינטרס לתחזק את הבניינים ירד בד בבד עם הקושי לשלם את העלויות של אחזקת מגדל על ידי ציבור השוכרים, ותוך מספר שנים מגדלים אלו עלולים להידרדר ולהפוך למגדלי עוני (slums). הידרדרות כזאת תהיה בלתי ניתנת לתיקון. זו בכייה לדורות.

2. מכיוון שההחלטה לרתק אוכלוסיות שלמות לבתיהן בשבת היא גזירה שהציבור לא יכול ולא מוכן לעמוד בה, יאלצו דיירים שיחזיקו במכונית למרות שאין להם מקום חניה בביתם, לשחר לחניה ברחובות הסמוכים. כתוצאה מכך, הרחובות הסובבים את קווי הרכבת יוצפו במכוניות החונות באופן לא מתוכנן ולא מבוקר. קל לשער אילו מפגעים סביבתיים ייגרמו כתוצאה מכך. אנו חווים מפגעים כאלה שנים רבות באזורים ותיקים שנבנו כשאיש לא ידע לשער את רמת המינוע העתידית, והנה היום אנחנו חוזרים ומייצרים מפגעים חדשים במו ידינו.

כיצד ניתן למנוע את המשבר?

ראשית יש לומר לכל הנתלים בסטטוס קוו: בנייני המגורים המתוכננים על צירי מערכות התחבורה עתירות הנוסעים אינם מיועדים, כאמור, לאוכלוסיות דתיות או חרדיות ולכן אין חשש כי המערכות הללו יפריעו לדיירים מאוכלוסיות אלה בשבתות. בנוסף, מדובר במערכות חשמליות שאינן יוצרות מפגעי רעש וזיהום ולכן אינן מפריעות לדרים בשכנות להן.

התשובה ההגיונית והמעשית, לפיכך, היא לאפשר תנועה בשבת למערכות התחבורה עתירות הנוסעים, כלומר לרכבת הקלה ולקווי האוטובוס המשרתים אותה ישירות. זוהי החלטה אדמיניסטרטיבית הניתנת ליישום מיידי ואינה מצריכה שינויים בתשתית.

לחלופין, ניתן לשנות בדחיפות את מדיניות החניה ולהגדיל את התקן באזורי הרכבת הקלה. אך המשמעות של החלטה כזאת היא השקעה של כספים רבים בהקמת מרתפי חניה יקרים והיערכות לטיפול בעומסים של אלפי מכוניות נוספות באזורי הביקוש. יש לקוות כי ההחלטות הנכונות אכן יתקבלו, וכי הרכבת הקלה תצליח להביא לשגשוג של ערי המטרופולין, כמתוכנן, ולא להידרדרות ודעיכה של שכונות שלמות.

לפרטים נוספים >>