הבעל ביטל בחשאי את הסכם הענקת הבית במתנה לאשתו, ורשם אותו ע"ש ילדיו מנישואים קודמים. כך הכריע בית המשפט

חוק המתנה הוא החוק העיקרי שמסדיר את דיני המתנה בישראל. החוק מתייחס למתנה כעסקה דו צדדית, חוזה בין נותן המתנה לבין מקבל המתנה - עסקה ללא תמורה. על פי החוק, נותן המתנה יכול לחזור בו מהמתנה בהתקיים נסיבות מסוימות, הקבועות בסעיפים 5(ב) ו-5(ג) לחוק: מקבל המתנה לא שינה את מצבו בהסתמך על ההתחייבות לתת מתנה, מקבל המתנה התנהג "התנהגות מחפירה" כלפי מעניק המתנה. 

במאמר זה, נסקור את פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, אשר נדרש להכריע בשאלה - האם בעל מקרקעין, שהעביר את זכויותיו בקרקע במתנה לאשתו, אך התחרט עקב התנהגותה כלפיו, רשאי לחזור בו מהמתנה, ולהעביר את הקרקע לבניו מנישואיו הקודמים?

נסיבות המקרה:

ענייננו בתביעה לביטול עסקת מתנה שנחתמה בין בני זוג לשעבר.

בתמצית: הצדדים הם בני זוג לשעבר, ללא ילדים משותפים. במהלך נישואיהם, בנו הצדדים במשותף בית מגורים במקרקעין הרשומים על שם הבעל. בשלב מסוים, חתם הבעל על הסכם מתנה, במסגרתו העניק לאשתו לשעבר את בית המגורים ואת שטח הקרקע שעליו בנוי בית המגורים. בחלוף מספר חודשים מסר הבעל הודעה על ביטול הסכם המתנה לעורך הדין שערך את הסכם המתנה. אולם הודעה זו לא נמסרה לאישה.

כבר למחרת הודעת הביטול, חתם הבעל על ייפוי כוח בלתי חוזר לפיו העניק את אותם מקרקעין לבניו מנישואיו הקודמים, ונרשמה בטאבו הערת אזהרה על שמם. עם היוודע דבר העסקה השנייה לאישה, היא רשמה הערת אזהרה לטובתה על המקרקעין, בהתבסס על הסכם המתנה. בנסיבות אלו ועל רקע זה, הגיש הבעל תביעה נגד האישה, לביטול הסכם המתנה. מנגד, הגישה האישה תביעה הצהרתית, לפיה הסכם המתנה עודנו בתוקף. 

לטענת האישה, במשך שנים הסתיר הבעל את כוונתו לחזור בו מהסכם המתנה, כדי שיהיה בידיו להעביר את זכויותיו לבניו. לדבריה, נודע לה על הודעת הביטול זמן רב לאחר שזו ניתנה - כעבור שש שנים. ועם היוודע לה על כך, היא הזדרזה לרשום הערת אזהרה לטובתה. לטענת הבעל, הוא רשאי לבטל את הסכם המתנה, בין היתרבשל "התנהגות מחפירה של האישה כלפיו", לטענתו 

לטענת האישה, במשך שנים הסתיר הבעל את כוונתו לחזור בו מהסכם המתנה, כדי שיהיה בידיו להעביר את זכויותיו לבניו. לדבריה, נודע לה על הודעת הביטול זמן רב לאחר שזו ניתנה - כעבור שש שנים. ועם היוודע לה על כך, היא הזדרזה לרשום הערת אזהרה לטובתה על המקרקעין. לטענתה, הסכם המתנה גובר על העסקה השנייה, היות שזכותה היא זכות שביושר, והעסקה עם ילדיו מאוחרת ונוגדת את העסקה עמה. לפיכך, אין תוקף לחזרת הבעל מהסכם המתנה, ויש לקבוע כי ההסכם עודנו בתוקף.

לטענת הבעל, הוא רשאי לבטל את הסכם המתנה, בין היתר, בשל: קיום עסקאות נוגדות (הסכם המתנה מול העסקה השנייה); התחייבותו הקודמת בזמן להעניק את המקרקעין לבניו; התדרדרות ביחסים בין הצדדים, והתנהגות מחפירה של האישה כלפיו. 

החלטה:

בית המשפט דחה את תביעת הבעל, וקיבל את תביעת האישה. בית המשפט קבע כי אין תוקף להודעת הביטול, משזו לא נתקבלה בידי האישה. לפי קביעת בית המשפט, חזרה מהתחייבות לתת מתנה היא פעולה משפטית חד צדדית, והיא איננה דורשת את הסכמת הצד האחר. אולם, חל עליה העיקרון, שלפיו פעולה כזו משתכללת רק אם היא נקלטת על ידי הצד הנוגע בדבר. כשם שאין תוקף למתנה כל עוד לא נודע למקבל עליה, כך גם אין תוקף לחזרה מההתחייבות להעניק את המתנה, כל עוד לא נודע למקבל כי הנותן חזר בו.

מאחר שהודעת הביטול לא נמסרה לאישה, והיא גילתה עליה רק בדיעבד, נקבע כי אין תוקף לחזרת הבעל מהסכם המתנה, וכי הסכם המתנה היה בתוקף בעת כריתת העסקה השנייה. 

באשר לטענת הבעל בדבר "התנהגות מחפירה" של האישה כלפיו - נקבע כי לא הוכחה "התנהגות מחפירה" המצדיקה את ביטול הסכם המתנה. על פי הפסיקה, הפרשנות לביטוי "התנהגות מחפירה" היא רחבה ומקלה על מי שהתחייב לתת מתנה. אולם מהספרות נלמד שעל בית המשפט לבחון גם אם ההתנהגות המחפירה לא נגרמה כתוצאה מהתנהגותו של הנותן, ואם כך הדבר, לא יהיה הנותן רשאי לחזור בו מהבטחתו.

נקבע כי בענייננו: הבעל לא הודיע לאישה על הודעת הביטול וכוונתו לחזור בו מהמתנה; התנהלות הבעל, עת הסתיר מהאישה את כוונותיו, והמשיך, בחוסר תום לב, להתנהל עמה כרגיל, היא שתרמה תרומה משמעותית, והובילה ל"התנהגות מחפירה" מצד האישה; הדברים המיוחסים לאישה אינם מבטאים התנהגות מחפירה. שכן, התנהלותם היומיומית של הצדדים, שעה שהם מתגוררים יחד, והאישה מבשלת, מנקה ומכבסת עבורו ומשתתפת בתשלומי הוצאות הבית - אינה עולה בקנה אחד עם הטענה ל"התנהגות מחפירה", מצד האישה.

ולפיכך, הבעל איננו רשאי לחזור בו מהמתנה. בכל הנוגע לטענת הבעל בדבר קיומן של עסקאות נוגדות - נקבע כי במועד רישום הערת אזהרה על שמם, ידעו בניו של הבעל על כוונותיו של אביהם לחזור מהסכם המתנה, כדי להעביר את זכויותיו אליהם. ויש בכך כדי להצביע על חוסר תום לב מצדם. לכן, הסכם המתנה לטובת האישה גובר על העסקה השנייה. 

בנסיבות אלה, בית המשפט דחה את תביעת הבעל לביטול המתנה, וקיבל את תביעת האישה למתן פסק דין הצהרתי, לפיו הסכם המתנה בתוקף.

(תלהמ (חד') 65400-05-20 אלמוני נ' פלונית). 

הכותבת עו"ד סיגל מיכאלי ממשרד גינדי כספי ושות ', המתמחה בנדל"ן תכנון ובניה.