"נפצעתי קשה באתר בנייה ואני עדיין מרגיש את זה כל יום. זה מזכיר לי כמה הבטיחות חשובה"

עמית גוטליב, סמנכ"ל כספים ופיתוח עסקי בחברת ההתחדשות העירונית קרינסקי-גוטליב, ויו"ר ארגון הקבלנים מחוז ת"א והמרכז, מתארח השבוע במדור ומספר על תאונת העבודה שהשפיעה על חייו וגרמה לחברה לצמוח, מדוע הפעלת רגש בעסקאות זו טעות, על אביו שהקים את החברה לפני 30 שנה ועל האהבה הגדולה - טיולים ונסיעות לחו"ל. 

חוויה מכוננת במהלך הקריירה:
"נפצעתי באופן קשה בתאונת עבודה באתר בנייה ברמת גן ב-2011. נפלתי מעבודה בגובה, הייתי אז מנהל פרויקט. זה היה יום גשם והיינו צריכים להזיז משהו באתר שפחדתי שייפול, ונפלתי. במשך כמעט 3 שנים הייתי בשיקום ארוך וניתוחים בתל השומר. עד אז התעסקנו בחברה לרוב בביצוע ומעט ביזמות. הזמן בבית גרם לי להבין שאני כנראה לא אוכל לחזור לאתרי בנייה בגלל המגבלות של הפציעה, ואז התחלנו בעצם לפתח בצורה דרמטית את תחומי הפינוי בינוי והתמ"א 38 בחברה, והפכנו להיות לחברה מספר 1 ברמת גן וגם מובילה בישראל. בעצם פיתחנו את העסק למקום אחר. אני עדיין מרגיש את הפציעה כל יום, וזה מזכיר לי כל יום כמה הבטיחות בעבודה היא חשובה, וכמה חשוב לשמור על בטיחות העובדים. עובד צריך לחזור הביתה שלם ובריא".

טעות שלמדתי ממנה:
"להפעיל רגש בעסקאות, זו טעות. בוודאי בפינוי בינוי, יש לפעמים עסקאות שאתה מאוד רוצה, אבל אתה מפעיל יותר מדי רגש בהן, ולוקח יותר מדי ללב, וצריך להבין שהמצב הרגשי עובר אבל אם העסקה לא נחתמת אז הפסדת אותה. לפעמים יש דיירים קשים ומאתגרים, ולפעמים בא לך לומר: 'עזבו, לא רוצה יותר, לא יכול יותר לטפל בזה'. זה לוקח ממני הרבה משאבים רגשיים, אבל אז אתה קם בבוקר יום אחד ורואה את הבניין הזה פתאום נבנה על ידי מישהו אחר, ואתה מאוד מתאכזב".

דמות שהשפיעה עלי במיוחד:
"אבא שלי, אריה גוטליב, שהקים את החברה לפני כמעט 30 שנה ועדיין מנהל את העסק. הוא ישר כסרגל, מנהל בחסד עליון, איש משא ומתן מענטש. חשוב לו מאוד שהעסקה תהיה רווחית לשני הצדדים, הוא מאוד מחובר לעובדים ואוהב אותם, ויש לו רוגע פנימי. הוא יודע לשים את הדברים בפרופורציה. חוץ מזה הוא אבא טוב וסבא טוב, כמובן".  

ההצלחה הכי גדולה שלי עד היום:
"קודם כל המשפחה שלי, אשתי ו-4 הילדים שלנו. וגם החיבור עם משפחת קרינסקי ועם יואב קרינסקי. הניסיון שלו ביזמות, והניסיון שלנו בביצוע, הביא להצלחות גדולות". 

העצה שלי למי שנמצא בתחילת דרכו:
"לקחת יועצים ותיקים עם הרבה ניסיון, ובלי אגו. בניגוד להייטק, שם אתה לרוב צריך אנשים צעירים עם דרייב, עם חשיבה עתידנית, בעולם הנדל"ן זה בדיוק הפוך. ככל שאתה מתבגר ההסתכלות שלך היא טובה יותר. זה עולם שצריך בו המון ניסיון הנדסי, ניהולי, אדריכלי, מימוני. מי שנכנס לענף צריך לשים סביבו אנשים ותיקים עם ניסיון שיראו לו איפה ללכת ואיפה לא. אבל לא הרבה יועצים, אחד שניים, ואיתם לרוץ".  

ההחלטה הראשונה שהייתי מקבל אם הייתי שר הבינוי והשיכון:
"כל מוסד הוצאת היתרי הבנייה הוא מוסד פסול. יש לנו היום 258 רשויות. מדינת ישראל כולה היא בסה"כ עיר בארה"ב. הנטייה היא לחשוב שכל ראש רשות יודע מה הכי טוב בתא שטח שלו, אבל הוא לא מסתכל ימינה ושמאלה איך זה מתחבר לערים שלידו, ופה מתחילה הבעיה. אין חשיבה מערכתית. הייתי מחלק את המדינה ל-5-6 רשויות שיכולות להוציא היתרי בנייה והן מנהלות את כל נושא התכנון. מחוז דן, צפון, שפלה, ירושלים, ודרום, נניח. ולהן תהיה ראייה כוללת שמסתכלת על המדינה כאזור תכנון אחד והשיקולים שלהן יהיו תחבורתיים, מקומות עבודה, אזורי הגירה, מלונאות, תעשייה, מסחר וכו'. כל ראש עיר מתכנן בשטח שלו הרבה פעמים בגלל צרכים פוליטיים לא בגלל צרכים תכנוניים ולכן יש עיוות גדול בתכנון הגדול של המדינה".

הדבר המרכזי שלדעתי אנשים לא מבינים לגבי תחום הנדל"ן:
"שענף הבנייה הוא הקטר השני למשק, אחרי ההייטק. וגם, שבניגוד לעבר, אז המילה קבלן הייתה מילה שלילית, בגלל המון סיבות, נכונות או לא, היום האנשים שמובילים את ענף הנדל"ן הם הכי איכותיים שיש. חכמים, מקצוענים, שלא מוכנים להיכנס להרפתקאות. כולנו מלווים על ידי הבנקים. אנחנו ענף מאוד מאורגן ומסודר, והביטחון שאנחנו נותנים לרוכשים הוא הרבה יותר גדול מבעבר. אתה כמעט לא שומע על מקרים שבן אדם לא קיבל את הדירה שלו בכלל, או על קריסות של חברות בנייה. זה בשוליים". 

קולגה שאני מעריך במיוחד: 
"נשיא התאחדות הקבלנים, ראול סרוגו. הוא גם קבלן וגם יזם, וגם אני כזה, ואני מאוד מתחבר לזה. הוא שם את ענף הבנייה במקום הכי טוב שהוא היה בו מאז הקמת המדינה. אנחנו אמנם עוברים את המשבר הכי קשה, אבל יש לנו נשיא שעובד 24/7 בשבילנו. אני רואה את הרצון שלו להשפיע ולשנות, והמוטיבציה שלו שענף הבנייה יהיה טוב יותר, איכותי ומצליח, וזה גורם לי להסתכל עליו בהערצה רבה". 

הפרויקט האהוב עלי:
"הפרויקטים שלנו שנמצאים בשכונת 'חרוזים' וברחוב 'חרוזים' ברמת גן. זה רחוב שנושק לפארק הירקון, וזו הרצועה הכי יפה של הפארק. החיבור בין הפארק לבניינים אין שני לו בארץ. יש לנו שם פרויקטים בכל מיני שלבים, אחרי אכלוס, חלקם בבנייה, חלקם בתכנון. זה האזור הכי יפה שיש".

פרויקט של החברה ברחוב חרוזים ברמת גן (אלכס לובימוב)

הדבר שאני הכי אוהב לעשות מחוץ לשעות העבודה:
"לבלות, לטוס לחו"ל, לראות מקומות חדשים, לטייל".

אם לא הייתי בכיר בחברת נדל"ן הייתי...
"מנהל בית ספר - זה תפקיד כל כך חשוב וערכי. או - ראש עיר. זה מישהו שמשפיע במדינה הזו הרבה יותר משר או ח"כ. זה התפקיד הכי מעניין שיש, כי היכולת שלך להשפיע היא מהירה ואתה יכול לראות את התוצאות. אם ראש עיר רוצה לבנות גינה או בית ספר אז הוא בונה אותם".

התחזית שלי לשנה הקרובה:
"ככל שהאתרים יישארו סגורים ופועלים לא יכנסו לישראל, תהיה המשך ירידה בהתחלות הבנייה ואיתה עלייה דרמטית במחירי הדיור".