לחשוב מחוץ לסוכה: החג שסיבך לאדריכלי המגורים את החיים

צפיפות הבנייה ההולכת וגוברת יוצרת שלל אתגרים תכנוניים: עומסי תחבורה וחניה, מחסור בשטחים ציבוריים ומוסדות חינוך, אתגרי ניקוז וחלחול ועוד. ולצד כל אלה ישנו אתגר נוסף שאופייני רק לישראל, ואשר מאמלל כיום לא מעט אדריכלים - אתגר מרפסות הסוכה, כלומר מרפסות המאפשרות להקים בהן סוכות כשרות לפי כללי ההלכה.

עד לפני כ-30 שנה, כמעט שלא היתה מודעות לנושא וגם לא היה  צורך. בבניינים משותפים ותיקים בני שלוש קומות, שכללו 6 עד 9 דירות, מצאו המשפחות שומרות המסורת מספיק שטח בחצר הבניין לשם הקמת סוכה. עם עליית הבנייה לגבהים של עד 10 קומות, החל טרנד "המרפסות הקופצות", במסגרתו מרפסתה של כל דירה נבנתה במיקום שונה מזו שמעליה או מתחתיה, מה ששיווה לבניינים מראה תזזיתי, אבל עדיין עבד. אלא שכיום, כאשר בניינים בני 15 ו-20 קומות כבר נחשבים לצורת בנייה נורמטיבית, וכאשר מגמת הההתחדשות העירונית בשכונות ותיקות מחייבת עליה לגובה - על האדריכלים לחשוב מחוץ לקופסה, במיוחד כאשר הבנייה נעשית באזורים דתיים. 

דוגמה לכך מספק פרויקט פינוי-בינוי שמקודם כיום בשכונת קריית שמואל בחיפה, שאוכלוסייתה חרדית ברובה. במסגרת הפרויקט שמובילה החברה לפיתוח להתחדשות עירונית, נדרשה החברה לדאוג לכך כי במסגרת התכנון ייהנו כלל הדירות ממרפסת סוכה המאפשרת הקמת בניית "סוכה כשרה", פתוחה לשמיים במידות מינימליות של 70 ס"מ לאורך ו-70 ס"מ לרוחב. 

אלא שעד מהרה התברר, כי השאיפה של בעלי הדירות, תישאר בגדר שאיפה בלבד, ואינה ניתנת למימוש במקרה הזה, מכמה סיבות: ראשית, הבניין בן 15 קומות ועשרות דירות, והצמדת מרפסת סוכה לכל דירה, תהפוך את הפרויקט ללא כלכלי. שנית, היה העניין האסתטי: יצירת מרפסות סוכה המאפשרות לכל הדירות "שטח שמיים" מספק, מחייבת דירוג חזותי, שאולי יכול להתקבל בבניין בן 4-5 קומות, אך בבניין של 15 קומות, הוא נראה מוגזם, אפילו מפלצתי. 

פתח תקווה, ISA GROUP (פייגין אדריכלים)

"הרעיון היה לייצר דירוג אסתטי", אומר אדריכל זמיר תירוש, שותף במשרד כנען שנהב אדריכלים , שתכנן את הפרויקט, "ובשלב מסוים (של הדירוג) זה נראה לא טוב, מאסיבי". תירוש פתר את העניין באמצעות דירוג משולב: חלק מהמפרסות מדורגות קדימה, וחלקן הצידה. "ברגע שהגענו לבליטה של 2-3 מטר קדימה, דירגנו הצידה". הפיתרון הזה התאפשר – תכנונית ואסתטית - עד לקומה עשירית. אלא שהבניין כאמור התנשא לגובה של 15 קומות, כך שבאמצע יש לא מעט דירות שייאלצו לוותר על מרפסות סוכה. 

על מנת להתמודד עם הסוגיה, פנתה עו"ד שבות רענן, שותפה בחברה ומנהלת הסניף הצפוני שלה אל המכון המדעי-טכנולוגי להלכה, המשמש כתובת לסוגיות הלכתיות. בהמשך לכך נולד הפיתרון הבא: לצד מרפסות הסוכה הפרטיות, יכלול הפרוייקט אופציה  להקמת שתי סוכות קהילתיות: אחת על הגג, ואחת על הקרקע. לדברי תירוש, "ייצרנו רווחים בין הבניינים ומעליהם מתחנו קורות. ביומיום זה שטח שמשמש למפגש קהילתי, ובסוכות זה מאפשר הקמת סוכה קהילתית". 

שבות מודה, שה"אירוע" סביב הפרויקט הוא יחודי: "בדרך כלל, הדיירים בפרויקטים שלנו הם לא מקשה אחת, אלא יש מגוון, כך שלחלקם חשובה סוכה כשרה, ולאחרים פחות. במקרה הזה, העניין היה חשוב לכולם, מה שדרש מאיתנו להפעיל מידה רבה יותר של יצירתיות". 

לא רק בבני ברק

אם טעיתם לחשוב שהסוגיה מתעוררת רק בערים כמו בני ברק או בשכונות חרדיות, הרי שמתברר, לפי  יזמים ואדריכלים, שהדרישה קיימת גם בערים בעלי רוב חילוני-מסורתי. כך למשל, עיריית אור יהודה הוציאה לפני כשנה מסמך מדיניות בנושא מרפסות סוכה, ולפיו פרויקטים של התחדשות עירונית בעיר יכללו עד 30% מרפסות סוכה, בכדי לתת מענה לאוכלוסיה המסורתית בעיר. אפילו בתל אביב נדרשו לנושא ולפני כשנתיים יצא לדרך הפרוייקט הראשון בהתאם למדיניות חדשה, ובו 14% מרפסות סוכה. 

מרינה שפינדל, סמנכ"לית השיווק של קטה גרופ, המשווקת פרוייקטים בפתח תקווה, הרצליה, הוד השרון ותל אביב, מספרת שהדרישה למרפסות סוכה עולה ברבים מהפרוייקטים, לרבות אלו בשכונות חילוניות. כך למשל, דווקא בפרוייקט של החברה בשכונת גליל ים בהרצליה, היה באחרונה לקוח חילוני שהתעקש על מרפסת סוכה. "הוא התעקש לדעת בדיוק מה המרווחים, כדי לוודא שהמרפסת היא מרפסת סוכה", היא מספרת. "אם אני בונה בשכונה מעורבת, אשתדל ש-20-30% מהפרוייקט יכלול מרפסות סוכה, ואם הפרוייקט ממוקם בשכונה חילונית, אכלול כמה מרפסות סוכה. מבחינתנו, זה מוצר נוסף, אבל אם למישהו זה מאוד חשוב, ואין לי עוד מרפסות כאלה, לא אהפוך את הפרוייקט בשביל זה".

לדברי אסף בויאר, סמנכ"ל השיווק ב-ISA GROUP, העוסקת בייזום פרוייקטי מגורים ומשרדים, ההחלטה לתכנן ולבצע מרפסות סוכה בפרויקט נבחנת אל מול הכדאיות הכלכלית. "בסופו של דבר האלמנט הזה מקשה בתכנון הפרוייקט, ומחייב אותנו לכל מיני אילוצים של תכנון וביצוע, ולכן, איפה שאין הכרח, לא יהיו מרפסות סוכה. בפרוייקטים בסביבה דתית, זה די מחייב".
  

קטה גרופ, פרוייקט גרונר פתח תקווה (קוביה)

ואיך אתם מתגברים על האילוץ? 
"לפעמים ננצל את הטופוגרפיה של הבניין, למרות שזה יכול ליצור גריעות ובליטות בתכנון, אבל אין ברירה, כי לעיתים זה הכרחי". 

בויאר מספר על פרוייקט שבונה החברה ביישוב רכסים בהקף של מעל 600 דירות, שם כל דירה קיבלה מרפסת סוכה בגודל סביר, וכך גם בפרויקט של החברה בבית שמש. "תלוי בקהל היעד. זה בהחלט משהו שמשקיעים בו מחשבה, אבל אנשי מקצוע יודעים לעשות את זה". 

דוגמה נאה במיוחד מביא בויאר מפתח תקווה, שם משווקת החברה את פרוייקט "שבע" היוקרתי – פרוייקט בן 28 דירות בתכנון של  פייגין אדריכלים.  מאחר שמדובר בשכונה דתית, החברה ביקשה לספק מרפסת סוכה לכל דירה. "הפיתרון שנמצא, הוא עיצוב יוצא דופן בקווים מעוגלים, שמאפשר לעקוף את הקושי ולהקים סוכה רחבת ידיים במרפסת של כל דירה, מבלי שהדבר יבוא על חשבון האסתטיות האדריכלית", הוא מסביר.

"הפיתרון צריך להיות טכנולוגי"

האדריכלית טלי זרחיה פרומוביץ, מעידה על עצמה שהיא ומרפסות סוכה זה סיפור אהבה. ברקורד שלה היא כבר תכננה הרבה מאוד מרפסות סוכה, והיא מעידה שזה שונה מאוד מרשות מקומית אחת לשנייה. כך למשל, בבני ברק, מצאו פיתרון של מרפסות סוכה שנפתחות רק בסוכות, בעוד במקומות אחרים יהיה דגש על עיצוב ארכיטקטוני שיענה על הצורך במרפסות סוכה קבועות.  

בדרך כלל היא מתכננת מרפסות סוכה בארבע הקומות הראשונות, ומועלם לא הזדמן לה לתכנן בניין שלכל דירה בו יש מרפסת סוכה. בין היתר היא אוהבת לתת עיצוב מיוחד ל"מרפסות הקופצות" הידועות לשמצה: "אני מרחיבה את החלונות של החדרים האלה, ויוצרת לזה מראה אירופאי. באירופה, החדרים הקופצים מאוד מקובלים, כאלמנט ארכיטקטוני".

הסוכה המשותפת בפרוייקט של בית ירושלמי (3Division)

היזם יחיאל סגל, הבעלים והמנכ"ל של קבוצת בית ירושלמי, המקימה פרוייקטים בעיקר בירושלים, אך לא רק, מודה שנושא מרפסות הסוכה מאוד מטריד אותו. "יש שלושה עולמות בכל הנושא הזה", הוא אומר. "יש אזורים  שבהם אין ביקוש למרפסות סוכה, ושם ההתמודדות לא קיימת. יש ערים שבהן זה משהו אינטגרלי ו'אונס' את הסביבה. בירושלים למשל אנו בונים לגובה, והמשמעות של הנראות של החזית מתעצמת, כי כשיש לך בניין של 15-20 קומות, זה נראה למרחקים. בניין קטן, אם הוא מכוער, זו צרה קטנה;  בבניין גדול, זו צרה גדולה. יש לנו לקוחות שהם תושבי חוץ, ואנחנו חייבים שהחזיתות ייראו טוב. לכן, הבניינים הגבוהים חייבים להיות בחזית האתגר". 

בבניינים הגבוהים, הוא אומר, הפרוייקטים שלהם כוללים מרפסות סוכה ב-10-20% מהדירות (בהם פנטהאוזים ודירות גן). בפרוייקטים המיועדים לקהל חרדי, שבהם שיעור מרפסות הסוכה גבוה יותר, מטמיעים את המרפסות באלמנטים אדריכליים, כמו למשל, בטון מוחלק. "העולם השלישי של מרפסות הסוכה", ממשיך סגל, "הוא זה שבקו התפר: פרוייקט בסביבה דתית, אך לא חרדית. במקרים האלה, אנחנו מנצלים את הטופולוגיה (התכונות המרחביות) ויוצרים מרפסות סוכה לקומות הנמוכות, ופתרונות אחרים לכל השאר". 

כך, ברבים מהפרוייקטים של הקבוצה, ארבע הקומות הראשונות מקבלות מרפסות סוכה, בעוד שעל גג הקומה הרביעית, ישנו מעין "פארק", המאפשר הקמת סוכה קהילתית. "המסד של הקומות הראשונות הוא 700 מ"ר, ומקומה רביעית ואילך הוא הרבה יותר קטן, כך שנוצר שטח גדול שבו ייצרנו גג ירוק, שלאורך השנה הוא נותן לייפסטייל, ובסוכות בונים עליו סוכה קהילתית. עד כדי כך שאפילו מי שיש להם מרפסות סוכה מגיעים לשבת שם. אנחנו עושים את זה בכל הפרוייקטים שלנו". 

בראייה קדימה, אומר סגל, יש לשאוף לבניינים ללא מרפסות סוכה, כדי שלא ליצור את האילוץ האדריכלי. "בניינים לא אמורים להיות עם מרפסות סוכה. לכן, הפיתרון צריך להיות טכנולוגי. פחות מתוחכם למצוא פיתרון אדריכלי מאשר למצוא פיתרון טכנולוגי, ואז הבינוי לא יהיה מאולץ, אלא אחיד". 

מעיריית תל אביב נמסר: "ההנחיות המרחביות התקפות, אשר אושרו בוועדה המקומית, עוסקות בתכנון ועיצוב הבניין. ההנחיות קובעות, בין היתר, כללים לעיצוב מרפסות, אשר שומרות על חזות עירונית אופיינית לעיר ומאפשרות הקמת סוכה במרפסות הגג, במרפסות קומה עליונה בדירות גן ובחצרות. הנחיות אלה נותנות מענה לצרכי האוכלוסייה, תוך שמירה על חזות אדריכלית נאותה והתחשבות בבינוי האופייני לעיר תל אביב-יפו".