בשורה לבעלי קרקע המיועדת להפקעה בגין תשתיות: תקופת הגשת תביעות הפיצוי תוארך

כל החדשות והעדכונים של מרכז הנדל"ן גם ב-WhatsApp >>

בשורה לבעלי קרקעות פרטיות המיועדות להפקעה בגין תוכניות להקמת מיזמי תשתית לאומית (תת"לים) כגון רכבת המטרו, רכבת כבדה וכבישים ותוכניות מתאר ארציות. אתמול (א') אישר מנכ"ל משרד הפנים ישראל אוזן ארכה להגשת תביעות פיצויים בגין ירידת ערך בגין אותן תוכניות, ולמעשה שם סוף לאי בהירות שאפפה את סוגיית לוחות הזמנים שבהן ניתן להגיש תביעות ירידת ערך בגין תוכניות מסוג זה.

על פי הפרשנות המקובלת לחוק, מניין שלוש השנים להגשת תביעות מסוג זה אמור להיות שלוש שנים מיום פרסומן של התוכניות ברשומות. ואולם, לפני כשנה חשפנו ב" מרכז הנדל"ן " כי בממשלה אוחזים בפרשנות שונה לגבי תוכניות תשתית לאומית (תת"ל), לפיו מניין שלוש השנים מתחיל מיום החלטת הממשלה, ולא מיום הפרסום ברשומות. פרשנות זו קיצרה למעשה משמעותית את משך הזמן במסגרתו ניתן היה להגיש את תביעות ירידת הערך.

כעל על פי החלטתו של אוזן - מניין שלוש השנים להגשת תביעות לתכניות כאמור יחל  ממועד פרסום התכנית ברשומות - ולא ממועד אישורה בממשלה.

ממשרד הפנים נמסר כי "המהלך נועד ליצור ודאות ובהירות לציבור, ולצמצם עמימות משפטית שהתפתחה לאורך השנים סביב מועד תחילת ספירת הזמן להגשת תביעות פיצויים. בכך מבקש המשרד לאפשר לציבור מימוש זכויות בצורה ברורה, נגישה ושוויונית יותר".

על פי ההחלטה - הארכה תינתן בנוגע לתמ״א או תת״ל שאושרו עד למועד ההחלטה ועומדות בשני תנאים. הראשון: תלויה ועומדת תביעה או ערר שהוגשו בתוך שלוש שנים ממועד פרסום התוכנית ברשומות. השני - נכון למועד ההחלטה נותרו פחות מחודשיים לסיום תקופת שלוש השנים ממועד אישור הממשלה.

מנכ"ל משרד הפנים, ישראל אוזן, מסר "מדובר בהחלטה המייצרת ודאות בנוגע לתוכניות ארציות מאושרות תוך העדפת הפרשנות המיטיבה עם הציבור וזאת במקביל לבחינת הסוגייה העקרונית, כחלק מתהליך הסדרה רחב יותר".

"צעד חשוב בכיוון הנכון"

עו"ד צבי שוב , מומחה לתכנון ובנייה התייחס להחלטה ואמר כי  "החלטת מנכ"ל משרד הפנים היא צעד חשוב בכיוון הנכון, שכן היא מביאה עמה מידה של ודאות משפטית בסוגיה שהייתה שנויה במחלוקת לאורך שנים, מועד תחילת מירוץ ההתיישנות בתביעות לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה בתוכניות ארציות ותשתיות לאומיות. עם זאת, מדובר בפתרון נקודתי בלבד, שאינו נותן מענה כולל לבעיית היסוד. אין כל הצדקה לכך שמועדי ההתיישנות ישתנו בהתאם לסוג התוכנית או למעמדה בהיררכיה התכנונית. יש לקבוע מנגנון אחיד, ברור ושקוף שיחול על כלל התוכניות מקומיות, מחוזיות וארציות כאחד כדי למנוע אי-ודאות, מחלוקות וטעויות מצד הציבור".

עם זאת, הדגיש כי "בעלי נכסים צריכים לנהוג בזהירות יתרה: המדינה הביעה כעת עמדה ברורה באשר למועד הקובע, וסביר להניח כי בעתיד לא יינתנו ארכות גורפות נוספות. לכן, כל מי שסבור כי נפגע מירידת ערך, גם אם קיימת מחלוקת משפטית, מוטב שיפעל בתוך פרק הזמן שנקבע ולא יסתכן באובדן זכויות. בנוסף, הבעיה המהותית נותרת בעינה, הפיצול בין שני הליכים: תביעת ירידת ערך בתוך שלוש שנים ממועד תחילת התוכנית, ותביעת פיצויי הפקעה שניתן להגיש בתוך שבע שנים ממועד תפיסת החזקה. מדובר במבנה משפטי מסורבל, שאינו מתיישב עם העובדה שבפועל מדובר בשני שלבים של אותו מהלך תכנוני-קנייני.

"לטעמי, יש מקום לבחון רפורמה עמוקה שתאחד בין ההליכים ותבטל את תקופת ההתיישנות הקצרה והמיושנת של שלוש השנים בתביעות ירידת ערך. במציאות שבה תוכניות רבות ממומשות רק שנים רבות לאחר אישורן, ולעיתים אף ללא יידוע אפקטיבי של בעלי הזכויות, אין זה סביר להטיל על הציבור נטל כה כבד בפרק זמן כה מצומצם. האיזון הראוי צריך להבטיח מצד אחד יציבות תקציבית לרשויות, אך מצד שני, הגנה אפקטיבית על זכויות הקניין של הפרט, שאינן אמורות להיפגע בשל חוסר בהירות נורמטיבית או פרוצדורלית".