"איני מתעלם מהחשש לזילות קדושת הנופלים": נדחתה העתירה נגד ה"בורג' חליפה" בי-ם

כל החדשות והעדכונים של מרכז הנדל"ן גם ב-WhatsApp >>

בית המשפט המחוזי בירושלים, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, דחה אתמול (ג') עתירה של 35 תושבים וחברי מועצת העיר ירושלים נגד החלטת מוסדות התכנון לאשר את תוכנית "מתחם אפשטיין", שזכתה גם לכינוי "בורג' חליפה" על שם משרד האדריכלים Adrian Smith + Gordon Gill Architecture אשר תכנן את המגדל שבמרכזה. זאת לאחר שאחת הטענות המרכזיות בעתירה היתה כי המגדל החדש צפוי לפגוע בשניים מהאתרים המקודשים של הבירה – בית הקברות הצבאי בהר הרצל ו"יד ושם".

לקריאת פסק הדין המלא של בית המשפט המחוזי

את פסק הדין סיכם השופט ארנון דראל באמירה כי "איני מתעלם מהדברים המרגשים שנאמרו על ידי בני המשפחות השכולות, התחושות הקשות והחשש מזילות קדושתם של הנופלים והנופלות הטמונים בהר הרצל, קדושתו של ההר והמורשת של 'יד ושם'. אף אם ניתן להבין ולהזדהות עם הדברים, הרי שבשל כל האמור לעיל, שיקול הדעת והבחירה בין החלופות היא של מוסדות התכנון ולא קמה עילה להתערב בכך".

בפסק הדין קבע דראל קבע כי הוועדה המחוזית ירושלים וועדת המשנה לעררים ערכו איזון ראוי בין צורכי הפיתוח לבין ערכי השימור והנוף, וקבע כי התוכנית מיישמת את מדיניות הציפוף לאורך ציר הרכבת הקלה ותורמת להתמודדות עם משבר הדיור, לצד יצירת תועלות ציבוריות משמעותיות ובהן מבנה ציבור לתרבות, כיכר עירונית ומרפסת תצפית פתוחה לציבור.

מדובר בתוכנית שחלה על שטח של כ-7 דונם ברחוב אפשטיין שבשכונת קריית היובל בירושלים. התוכנית מציעה הריסה של מבנה ישן הקיים בשטח התכנית, הפקעה בקרקע, והסדרת ייעודי הקרקע לפרויקט חדש הכולל עירוב שימושים למגורים, מלונאות, מסחר ומבני ציבור. בתוך כך, התוכנית מציעה שני מבנים: האחד, בחלקו הצפוני של המתחם, מבנה בן 2 קומות חניון ו- 4 קומות מתחת למפלס הקרקע, שישמש למטרות מבני ציבור ומסחר; והשני, בחלק הדרומי של המקרקעין, מגדל משולב למלונאות ולמגורים של 42 קומות מעל הקרקע, ובו ייבנו 240 יחידות דיור ועוד 5 קומות מתחת למפלס הכניסה המיועדות למלון.

טענות לפגיעה בהר הרצל

לתוכנית הוגשו בעבר יותר מ-200 התנגדויות. 35 העוררים טענו בין היתר כי הפרויקט פוגע באתרים הלאומיים - הר הרצל ויד ושם, כאשר לדבריהם הבנייה הממוקמת באזור המשקיף על אתרים אלה, צפויה לפגוע ברגשות המשפחות השכולות וניצולי השואה. עוד נטען כי "התוכנית חורגת באופן בלתי סביר ממדיניות התכנון הקיימת ובפרט באשר למדיניות הבינוי לאורך צירי הרק"ל". עוד הוסיפו כי לפרויקט צפויות השלכות שליליות על שכונת עין כרם. עוד נטען כי הוועדה המחוזית, וועדת המשנה לעררים – "הפרו הפרה חמורה את הוראות הדין בכך שלא תיעדו כמתחייב את דיוניהם".

הוועדה המחוזית טענה מנגד כי התקיים דיון מקיף בתוכנית וכי הטענה לפגיעה ברגשות המשפחות השכולות וניצולי השואה הינה "עמדה תכנונית סובייקטיבית, שאין בה להצדיק התערבות באיזון שערכו מוסדות התכנון". לגבי הבנייה לאורך צירי הרק"ל, הוועדה המחוזית השיבה כי "על שטח התוכנית חלה מדיניות הבינוי לאורך צירי הרכבת הקלה, והוא נמצא בתחום המאפשר בינוי של שני מבנים גבוהים". לגבי הטענה כי לא היה דיון יסודי בהשלכות הפרויקט, הסבירו בוועדה כי מדובר בטענה חסרת בסיס. הוועדה המקומית ירושלים הוסיפה כי בניגוד לטענת העותרים, אין מדובר במגדל מגורים בלבד אלא בתוכנית שכוללת "שימושים רבים וחשובים נוספים, לרבות שטח ציבורי גדול המצוי בחסר". החברה היזמית בפרויקט, אם או אם אפשטיין בע"מ תמכה בטיעוני מוסדות התכנון.

"ביהמ"ש אינו 'מתכנן על'"

שופט המחוזי דראל השאיר את החלטת ועדות התכנון על כנן, לאחר שלדבריו בית המשפט אינו משמש כ"מתכנן על" ואינו מחליף את שיקול הדעת של ועדות התכנון. יתרה מכך, דראל דחה את הטענות שלפיהן נפלו פגמים בתשתית העובדתית שעמדה בפני מוסדות התכנון.

באשר להשפעת התוכנית על הר הרצל והאתרים הממלכתיים, קבע דראל כי המשיבות "שקלו בשקידה סבירה את טענות העותרים. לגבי טענת העותרים כי נדרשה בדיקה יסודית יותר בסוגיה, קבע השופט כי "אף אם לשיטת העותרים היה על ועדת המשנה לעררים למנות מומחה מטעמה, אין פירוש הדבר כי המשיבות היו מחויבות להרחיב את הבדיקה בדרך זו".

לגבי הטענה לפגיעה בעין כרם, דראל קבע כי העותרים לא הצביעו על עילה משפטית להתערב בשיקול הדעת של המשיבות. "אף אם עולה מהמכתב ששלחו נציגי אונסק"ו כי נכון להימנע מפעולות שיש להן לפגוע בנוף התרבות שמשקף את עין כרם, הרי שהיכולת לבחון את הפגיעה הפוטנציאלית של התוכנית בנוף הנשקף מעין כרם מצויה בידי גורמי המקצוע בקרב המשיבות".

בנוגע לטענות על הבנייה לאורך צירי הרק"ל, דראל קבע כי אין עילה להתערבות שיפוטית. "טענות העותרים בהקשר זה נסמכות במידה רבה על ניתוח תצ"א... מאחר שהסימונים על המפה אינם מדויקים, ברור כי הטלת המפה על תצלום אוויר מדויקת ומבוססת יותר. ואולם המפה המצורפת להחלטת המדיניות לא נועדה לשקף תיאור מדויק של השטח על בסיס תצלומי אוויר. אכן, ייתכן כי מוטב היה לצרף מפה קריאה ובהירה יותר, אך לצורך הכרעה בהליך שלפנינו מקובלת עליי עמדת המשיבות כי בסימון הרחובות נתנו עורכי מפת הרקע את דעתם כי יש להציב נקודות מעבר מהסימון הוורוד לאדום בקצה רחוב שמריהו לוין".

עוד קבע כי מקובלת עליו עמדת מוסדות התכנון כי השיקולים התכנוניים שהנחו את המוסדות מהווים "טעם ענייני לסטייה מהנחיות מנהליות", וכי "חלק מהשיקולים, ובעיקרם עידוד בנייה לגובה בסמוך לרכבת הקלה, עולים בקנה אחד עם תכליותיה של מדיניות התכנון". 
לגבי מדיניות הבנייה לגובה קבע דראל כי הוא אינו שולל את טענות העותרים בדבר הצורך להגיש מסמך מדיניות כולל ומאוחד. עם זאת, ובהיעדר מסמך מדיניות רלוונטי, קבע דראל כי הוא מקבל את עמדת ועדת המשנה לעררים כי גובה הבנייה נשקל עוד בהחלטת בעניין ההפקדה. בהחלטה בעניין הפקדת התוכנית נכתב כי "ההדמיות שמציגות את מופע הבינוי והשתלבות קו הרקיע במקום, תואמת את תפיסת התכנון של הוועדה בדבר שילוב בניה גבוהה בקווי הרכס של העיר". לכן הוא קובע כי טענת העותרים לא משנה את פסיקתו בעניין זה".