העליון קבע: הבקשה לעיכוב פסק הדין נדחית - עיריית אשקלון תפצה את אפרידר ב-1.8 מיליון שקל

עיריית אשקלון ביקשה לעכב את פסק הדין של בית המשפט המחוזי בבאר שבע, אשר הורה לה לפצות את חברת אפרידר בסכום של 1.8 מיליון שקל – אך שופט בית המשפט העליון, אלכס שטיין, דחה את הבקשה וקבע: "המבקשות כלל לא טענו – וממילא לא הוכיחו – כי הן תתקשינה לקבל את כספן בחזרה אם ביצועו של פסק הדין קמא לא יעוכב וערעורן יתקבל".

תחילת הפרשה עוד בשנת 2006, אז הפקיעה עיריית אשקלון קרקע מחברת אפרידר , לצורכי ציבור. אלא שהחברה גילתה כי על הקרקע שהופקעה הוקמה דווקא מסעדה, ותחתיה פעל במקום לאחר מכן אולם אירועים. אפרידר הגישה תביעה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, וזה קבע כי החברה זכאית לפיצוי בשל השימוש שנעשה במקרקעין.

המחוזי קבע כי " הפקעה לצורכי ציבור אשר נעשית לשם הקמת בית עסק כדוגמת מסעדה, תהא אפשרית רק כאשר מדובר בעסק אשר נלווה למטרה ציבורית מוכרת ובא לשרת מטרה זו"

"הפקעה לצורכי ציבור אשר נעשית לשם הקמת בית עסק כדוגמת מסעדה, תהא אפשרית רק כאשר מדובר בעסק אשר נלווה למטרה ציבורית מוכרת ובא לשרת מטרה זו", קבע אז בית המשפט. "אופי העסקים אשר הוקמו במקרקעין אינו מאפשר לסווגם כנלווים למטרה הציבורית אשר נקבעה בתוכנית: שטח ציבורי פתוח. לפיכך, השימוש שעשו המבקשות במקרקעין (העירייה והוועדה מקומית לתכנון ובנייה) אינו מקיים את התנאי האמור".

בהתאם לכך קבע בית המשפט כי אפרידר זכאית לסעד כספי מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט, והעמיד את גובה הפיצוי שהמבקשות חייבות לשלם לאפרידר על 1.8 מיליון שקל, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה על פי דין, מאוגוסט 2014. כמו כן חייב בית המשפט את המבקשות לשלם לאפרידר הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. העירייה הגישה ערעור על הפסיקה, וכאמור, גם בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין.

"פסק הדין קמא סובל משגיאות שונות, הן במישור הדיוני והן לגופו של עניין"

בבקשה טענה העירייה כי "מן הדין להורות על עיכוב הביצוע המבוקש, מאחר שסיכויי הערעור גבוהים במיוחד ומאזן הנוחות נוטה לטובת העירייה. פסק הדין קמא סובל משגיאות שונות, הן במישור הדיוני והן לגופו של עניין. על בית המשפט קמא היה לדחות את התביעה על הסף בשל היעדר סמכות עניינית, ואף בשל אי-מיצוי הליכים מצד אפרידר , אשר לא הגישה עתירה מנהלית בטרם עתרה לערכאה האזרחית הרגילה לקבלת פיצוי כספי מהרשות השלטונית". 

עוד טענה העירייה כי המחוז "שגה בקביעותיו הנוגעות לשימוש שנעשה במקרקעין ולהשלכות שימוש זה על חוקיות ההפקעה; וכן בהסתמכותו על חוק עשיית עושר ולא במשפט בפסיקת הפיצויים בגין התנהלותן בקשר למקרקעין. בית המשפט שגה גם בהערכת שווי המקרקעין ובחישוב סכום הפיצוי אשר הוטל על המבקשות לשלם לאפרידר".

בעוד שלחברת אפרידר לא ייגרם כל נזק מעיכוב תשלום הפיצוי, היא והוועדה המקומית עלולות לספוג נזק משמעותי אם בקשתן תידחה. לדבריה, תשלום הפיצוי שנפסק יביאן לחסרון כיס, בטרם התבררו טענותיהן של השתיים בערעור"

העירייה הצהירה כי בעוד שלחברת אפרידר לא ייגרם כל נזק מעיכוב תשלום הפיצוי, היא והוועדה המקומית עלולות לספוג נזק משמעותי אם בקשתן תידחה. לדבריה, תשלום הפיצוי שנפסק יביאן לחסרון כיס, בטרם התבררו טענותיהן של השתיים בערעור. "העובדה שתשלום הפיצוי יפגע באופן ישיר בקופה הציבורית תומכת במסקנה כי מאזן הנוחות נוטה לטובת השתיים", נכתב בבקשה.

מנגד טענה אפרידר כי דין הבקשה להידחות. "העובדה שהמבקשות לא קיימו עד עתה את פסק הדין מצדיקה כשלעצמה את דחיית הבקשה", נכתב בתשובתה. לבד מזה, אפרידר טוענת כי סיכויי הערעור דנן קלושים, "מאחר שטענותיהן של המבקשות, רובן ככולן, תוקפות את הממצאים העובדתיים שקבע בית משפט קמא, וממצאים כאלה חסינים, בדרך כלל, מהתערבותה של ערכאת הערעור". 

המבקשות כלל לא טוענות כי במקרה של קבלת ערעורן הן תיתקלנה בקושי ממשי בהשבת המצב לקדמותו, כנדרש ממבקשו של עיכוב ביצוע. אפרידר היא חברה פעילה, יציבה ובעלת נכסים רבים, ועל כן לא תתקשה להחזיר חוב פסוק, אם כך יוטל עליה"

עוד טוענת אפרידר כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה באופן מובהק. "הלכה פסוקה מורה לנו כי את ביצועו של פסק דין אזרחי אשר משית על הנתבע חיוב כספי ניתן לעכב במסגרת הערעור רק בנסיבות חריגות ויוצאות דופן, שאינן מתקיימות בענייננו. המבקשות כלל לא טוענות כי במקרה של קבלת ערעורן הן תיתקלנה בקושי ממשי בהשבת המצב לקדמותו, כנדרש ממבקשו של עיכוב ביצוע. אפרידר היא חברה פעילה, יציבה ובעלת נכסים רבים, ועל כן לא תתקשה להחזיר חוב פסוק, אם כך יוטל עליה".

"הלכה היא עימנו כי בעל דין אשר זכה במשפטו ייהנה מפירות זכייתו בסמוך למועד פסק הדין"

השופט שטיין שמע את הצדדים ופסק: "לאחר עיון בכתובים הגעתי למסקנה כי דין הבקשה לעיכוב ביצוע להידחות. הלכה היא עימנו כי בעל דין אשר זכה במשפטו ייהנה מפירות זכייתו בסמוך למועד פסק הדין, ומבלי שיידרש להמתין לתוצאות הערעור שהוגש על פסק הדין. חריגה מהכללים תיתכן רק במקרים שבהם המבקש מוכיח כי סיכויי ערעורו הם טובים במיוחד וכי מאזן הנוחות אף הוא נוטה לטובתו, באופן שככל שלא יעוכב ביצועו של פסק הדין וערעורו יתקבל, הוא עלול להיתקל בקושי ממשי להשיב את המצב לקדמותו. כאשר מדובר בפסק דין המטיל חיוב כספי, הנחת המוצא היא כי התשלום הכספי לזוכה אינו יוצר מצב דברים בלתי הפיך.

מבלי לקבוע מסמרות בעניין סיכויי הערעור של המבקשות, דומני כי אלו אינם גבוהים במיוחד. פסק דינו של בית משפט קמא הינו מפורט ומנומק כדבעי. חלק משמעותי ממנו מעוגן בממצאים שבעובדה, שבהם בית משפט זה איננו מתערב אלא במקרים מיוחדים וחריגים". 

אינני נדרש להעמיק בהערכת סיכויי הערעור במקרה דנן, מאחר שמאזן הנוחות ממילא תומך בעמדתה של אפרידר . אין בידי לקבל את טענות המבקשות שעניינן המעמסה הכספית אשר תיגרם להן בשל תשלום הפיצוי לאפרידר"

השופט שטיין המשיך: "מכל מקום, אינני נדרש להעמיק בהערכת סיכויי הערעור במקרה דנן, מאחר שמאזן הנוחות ממילא תומך בעמדתה של אפרידר . אין בידי לקבל את טענות המבקשות שעניינן המעמסה הכספית אשר תיגרם להן בשל תשלום הפיצוי לאפרידר. הלכה היא עימנו כי מצבו הכלכלי של מבקש עיכוב הביצוע לא מהווה עילה לעיכוב ביצועו של פסק הדין שניתן לחובתו, אלא במקרים חריגים שבהם המבקש מוכיח, באותות ובמופתים, כי הינו עומד בפני ספיגת נזקים חמורים במיוחד.

המבקשות ממילא לא הציגו בפניי כל ראיה המבססת את טענותיהן בדבר הנזק 'הדרמטי והמיידי', כלשונן, אשר ייגרם לתקציבי העירייה והוועדה המקומית בשל תשלום הפיצויים לאפרידר. התצהיר שהוגש מטעמן מנוסח באופן לקוני וכוללני ואיננו מניח את התשתית העובדתית הדרושה. נוכח כל אלו, טענותיהן של המבקשות ביחס למאזן הנוחות דינן להידחות; ודחייתן של טענות כאמור מביאה לדחיית הבקשה כולה". לצד דחיית הבקשה לעיכוב פסק הדין קבע השופט כי העירייה והוועדה המקומית יישאו בהוצאות המשפט של אפרידר , בסכום כולל של 7,000 שקל.

לעיון בהחלטה במלואה לחצו כאן