"בתוך שנתיים מספר נוטלי המשכנתאות בערים הערביות הוכפל"

רק 3% ממשקי הבית בחברה הערבית מחזיקים כיום במשכנתא, לעומת כ-85% מהציבור הכללי – ונראה כי נתון זה מספר את הסיפור כולו. הסיבות לכך רבות ומגוונות, ומושפעות הן מטיפול לקוי של המדינה בבעיות שורש בחברה הערבית, והן ממאפיינים כלכליים וחברתיים של האוכלוסייה הערבית. תוכנית שגיבש בדצמבר האחרון צוות בין-משרדי ביקשה לקדם פתרון של ערבות ממשלתית למשכנתאות במגזר, אולם עד כה היא לא יצאה אל הפועל, בין השאר בשל התנגדות מצד משרד האוצר.
שוחחנו עם ניזאר חמודי, מנהל פרויקטים ותהליכים בחברה הערבית בבנק לאומי, ומי שהשתתף בצוותי חשיבה ובדיונים ממשלתיים רבים בנושא הנגשת תחום המשכנתאות לציבור הערבי, וניסינו להבין את שורשי הבעיה. 

ניזאר, מהיכרותך את התחום, מהם בעצם החסמים של האוכלוסייה הערבית בקבלת משכנתאות?
"המכשול העיקרי שמונע ממשקי בית ערביים לקחת משכנתא הוא בירוקרטי במהותו, וזה היעדר הרישום של קרקעות בטאבו. ברוב הערים הערביות, כמו טייבה, קלנסווה, טירה וכפר קאסם, הקרקעות הן פרטיות, כלומר לא שייכות לרשות מקרקעי ישראל. משכך, במצב המשפטי כיום לא ניתן לרשום אותן בטאבו על שם המחזיק בקרקע, ולכן מי שרוצה לשעבד אותן לגוף בנקאי ולקבל בעזרתן הלוואה – פשוט לא יכול.
"באדמות מדינה המצב לא טוב יותר, בגלל היצע מאוד נמוך ביישובים הערביים. צריך להבין שבעבר הקרקע הייתה זולה מאוד, ולכן לא היה תמריץ למי שהחזיק בה לדאוג להסדרה רישומית, מה גם שהמיסוי שהוא נדרש לשלם במסגרת תהליך הרישום היה גבוה ביחס למחיר הקרקע. המצב הזה כמובן השתנה, וכיום הקרקעות ביישובים הערביים יקרות מאוד. אלא שכדי לעגן את הבעלות על הקרקע אצל רשם המקרקעין , צריך להציג תיעוד של הבעלות עליה כמה דורות אחורה – דבר שבהיעדר רישום מסודר הוא כמעט בלתי-אפשרי". 
לדברי חמודי, חסם נוסף הוא ה"מושע" – צורת הבעלות המקובלת בחברה הערבית בנכסים משותפים: "כיום ברוב היישובים הערביים אין חלוקת זכויות, פרצלציה בשפה הבנקאית, ומי שלא יכול להראות בעלות על שטח מסוים ומוגדר – אף בנק לא ימהר לתת לו משכנתא, כי הבטוחה שלו חלשה מדי. כך קורה, שאדם בטייבה שבנה על ביתו ארבע קומות בשביל ילדיו אולי סיפק להם קורת גג, אבל בהיעדר חלוקת זכויות ברורה בנכס, הם לא יוכלו בשום אופן לשעבד את הנכסים האלה ולקבל בגינם הלוואה".

דירוג אשראי נמוך
הקשיים המשפטיים-ביורוקרטיים הם רק חלק מהמשוכות החוצצות בין בני החברה הערבית לבין המשכנתא. לצד מיעוט קטן מקרבם, אשר מנוע מלקיחת הלוואות מטעמים דתיים-הלכתיים, עיקר הבעיה נעוץ במצבם החברתי-כלכלי של משקי הבית. "משקי הבית במגזר הערבי מרוויחים בממוצע 6,000 שקל בחודש לנפש, מה שגורם  לרבים מהם לקושי בעמידה בהחזרים החודשיים של הלוואות שנטלו בעבר", אומר ניזאר. "ההיסטוריה הבנקאית הזאת פוגעת בדירוג האשראי של אותם לקוחות, שכן ככל שדירוג האשראי נמוך יותר, כך הלקוח הוא בעל רמת סיכון גבוהה יותר, מה שעשוי להקשות עליו לקבל הלוואת משכנתא מהבנק". 

עד כמה יש מודעות ורצון בקרב הציבור הערבי ליטול משכנתאות?
"כיום הרבה יותר מאשר בעבר. צריך להבין שבשל המחסור בקרקעות לבנייה, האדמות ביישובים הערביים התייקרו באופן חד. כיום, כשמ"ר אדמה בקלנסווה שווה לפחות 4,000 שקל למ"ר לפני בנייה – שזה אגב יותר מאשר בהוד השרון וביישובים היהודיים הסמוכים – מי שרוצה לרכוש חצי דונם נדרש להוציא כמעט 3 מיליון שקלים וחייב להיעזר במימון חיצוני. בנוסף, בסכומים האלה, אין מי שלא רוצה לעגן בטאבו את הזכויות שלו, כדי שיוכל לישון בשקט.
"בסופו של דבר, אנשים מבינים שבעלות על נדל"ן היא לא מטרה בפני עצמה אלא בעיקר אמצעי לעלייה בסולם החברתי-כלכלי. בעלות על נכס נותנת לכל המשפחה אופק כלכלי ותחושת ביטחון, שבלעדיהם עשרות אלפי משפחות דורכות במקום דור אחרי דור. אז מצד אחד האדמות התייקרו מאוד ואנשים מבינים מה יש להם ביד, ומצד שני לרובם המוחלט של משקי הבית אין שום סיכוי לגייס את הסכומים הנדרשים להסדרת הזכויות על הקרקע והם גם לא יכולים לקבל משכנתא. אז התסכול הוא גדול".
 

רוחות של שינוי
על אף כל האמור, לדברי ניזאר, בשנים האחרונות נראה כי משהו מתחיל להשתנות: "בכל הדיונים והוועדות שהשתתפתי בהם, נראה כי הגורמים הממשלתיים – בין אם זה משרד האוצר, המשרד לשיוויון חברתי או בנק ישראל – מבינים שהקושי בחברה הערבית הוא אמיתי, והם נכונים לעזור. יש כל מיני רעיונות, למשל לאפשר רישום קרקעות פרטיות בטאבו, ולגבות מיסוי מופחת. באחרונה רשות מקרקעי ישראל  החלה גם למכור קרקעות לבני המגזר, ואנשים רבים משתתפים במכרזים האלה, אולם הם עדיין אותם אלה שזכאים למשכנתא".
בכל מקרה, מבהיר חמודי, בנק לאומי לא ממתין למדינה וכבר פועל במרץ לסייע במימון עסקאות נדל"ן בחברה הערבית , "במהלך השנה וחצי האחרונות פתחנו נציגויות משכנתאות חדשות  בסכנין, בעכו, בשפרעם, בנצרת ובאום אל פאחם, ובספטמבר נפתח גם בכפר קאסם. באותן נציגויות  יושבים יועצי משכנתאות דוברי ערבית,  שעברו הכשרה מקצועית מלאה ומקיפה.  ההתרחבות של בנק לאומי לערים הערביות היא בשורה גדולה, ולראייה – מספר המשכנתאות שהבנק נתן בשנתיים האחרונות גדל משמעותית, ואפשר לומר שהוכפל. 
"חשוב לנו שציבור הערבי יידע  שיש פה מי שמוכן לתת להם יד. יצאנו בקמפיין פרסומי נרחב בשפה הערבית,   שמזמין את הציבור לבדוק  את האפשרות לקחת משכנתא בלאומי. אנחנו רוצים לעזור גם ברכישה וגם בבנייה".

ובכל זאת, בנק לאומי לבדו לא יפתור את הבעיה. מה תפקידה של המדינה בשינוי המציאות הקיימת?
"התפקיד של המדינה בפתרון סוגיית המשכנתאות במגזר הוא מרכזי וקריטי. נראה שכבר יש מוכנות להסדיר את נושא הרישום של הקרקעות הפרטיות במגזר, אבל  זה עדיין צריך לעבור לשלב היישום. כמו כן, צריך להפשיר קרקעות לטובת רוכשים ערבים ולאפשר בנייה לגובה ביישובים. כאן זה גם יהיה כרוך בשינוי תפישת המגורים בקרב האוכלוסייה הערבית, שתצטרך להתרגל למגורים בבית משותף, כפי שהדבר יותר רווח באוכלוסייה הכללית.
בנוסף, הייתי רוצה שהמדינה תיכנס כשותפה עם הבנקים במימון משכנתאות בנכסים הרשומים כמושע. כך, במקום לתת ללווה צעיר מסכנין משכנתא בסכום נמוך,  נוכל בעזרת הערבות של המדינה לתת לו סכום גבוה יותר, שיאפשר לו לעשות קפיצה משמעותית. מבחינת המדינה, היא רק תרוויח מזה".
 

לפרטים נוספים>>