המלחמה מביאה עלינו אסון כלכלי, והדבר היחידי שימנע זאת הוא שינוי תרבותי

אסון ה-7 באוקטובר שינה את החיים של כולנו באופנים שאנחנו עדיין לא מבינים במלואם, אבל בענף הנדל"ן ניתן לזהות מספר מגמות עתידיות שישפיעו על כולנו בעתיד הקרוב והרחוק. הפגיעה המיידית בענף הנדל"ן נובעת, כמובן, מהפסקת ההעסקה של עובדים פלסטינים, שהיוו כוח עבודה משמעותי בענף. עם השינוי המסתמן, לפיו ענף הבנייה יסתמך יותר ויותר על עובדים זרים, כל המודל התעסוקתי של חברות הנדל"ן ייאלץ להשתנות. עלויות ההעסקה יגדלו, יזמים וקבלנים יתקשו לעמוד בהתחייבויות מול רוכשים קיימים והמחירים העתידיים רק יעלו.

מגמה נוספת שנתחיל לראות בקרוב, תהיה תנופת בנייה משמעותית בבסיסים הצבאיים. תפיסת הביטחון הישראלית תהיה חייבת להשתנות בעקבות המחדל העצום שקרה, וחלק מהשינוי יהיה ההבנה שבכל רגע ורגע ישראל זקוקה לנוכחות צבאית מסיבית בבסיסים, שבעה ימים בשבוע, 24/7.

משמעות הדבר תהיה צמצום דרסטי של חופשים בסופי שבוע וחגים, צמצום קונספט ה"יומיות", או במילים אחרות – מעבר למגורים בבסיסים. לשם כך, תידרש בנייה בהיקף עצום ובעלויות אדירות, שלא נלקחו בחשבון עד כה בשום תוכנית ממשלתית.

שרשרת של השלכות עם תוצאה אחת עיקרית

מגמות אלו יובילו לשרשרת של השלכות שעיקרן יהיה ירידה משמעותית בערך הכסף שלנו, או במילים אחרות – אינפלציה גבוהה ביותר. רק בסוף החודש האחרון התפרסמה תחזית של סוכנות הדירוג מודי'ס שצופה כי האינפלציה בישראל תזנק בעקבות המלחמה ל-6.8%, יותר מפי 2 מרמת האינפלציה הנוכחית. לבנק ישראל, כך פורסם, יש תחזית אופטימית יותר, אבל אני לא אתפלא אם נגיע לערכי אינפלציה עוד יותר גבוהים מהתחזית העגומה, כיוון שאחד המרכיבים המשפיעים ביותר על האינפלציה הוא ענף הנדל"ן, בדגש על שוק הדיור.

רק לא מזמן יצאנו ממשבר הקורונה. גם אז היו תחזיות קשות, דובר על עלייה במיסים כדי לשקם את קופת המדינה, אבל יצאנו מזה, כמו שאומרים, בשלום. הפעם, לצערי, אני לא צופה שיהיה לנו מזל כזה. אחרי השנה האחרונה, שבה משקיעים משכו את כספיהם מישראל, נקודת הפתיחה שלנו שונה לחלוטין, וסביר להניח שגם הציבור ייאלץ לשלם מכיסו.

משמעות הדבר, מבחינה כלכלית, היא מצב כמעט בלתי אפשרי – לא מספיק שנקבל פחות כסף, כי המיסים שנשלם יעלו, גם מה שכבר נקבל יהיה שווה הרבה פחות לאור האינפלציה הצפויה.

במצב זה, אפשר היה לצפות שהממשלה שלנו תעבוד כבר בהתנדבות או לכל הפחות תצמצם את משרדי הממשלה בשני שליש, למשרדים חיוניים בלבד, ותחסוך מיליארדי שקלים. התקציב הנוכחי והממשלה הנוכחית נבנו הרי לא בשביל לנהל את המדינה, אלא בשביל לסגור קואליציה, ואנחנו זקוקים לתקציב ולממשלה בשביל לנהל מדינה שנמצאת בעיצומה של מלחמה. מדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה את הרכב הממשלה הנוכחי, לא מבחינה תקציבית וגם לא מבחינה מוסרית, אבל לצערי, זהו שורש הבעיה. בתרבות שבה אנחנו חיים, שיקולים מוסריים הם כבר לא חלק מהמשוואה.

התאוששות כלכלית תתאפשר רק עם שינוי תרבותי ממשי

26 שנים אני פועל בתחום הרישוי והסטטוטוריקה, מתוכן כבר 20 שנים כמנכ"ל חברה לניהול הליכי סטטוטוריקה ורישוי בנייה. לאורך השנים התרעתי לא פעם על תרבות חריגות הבנייה - תרבות שמזלזלת בחוקי הבנייה והתכנון, שמעלימה עין מבנייה ללא היתרים, שמאפשרת הליכים ממושכים עקב בקשות החורגות מהוראות התב"ע. תרבות זו היא אחד הגורמים העיקריים לכאוס ולסחבת בתחום הרישוי והסטטוטוריקה.

לצערי, האסון שאנחנו עדים לו בחודש וחצי האחרון הוא תוצאה של אותה תרבות זלזול. זלזלנו בחוקים, במערכת המשפט, בטייסים, גם באויבים שלנו. זלזלנו בכובד האחריות המוטלת על נבחרי הציבור שלנו והגענו למצב שבו במקום שהמנהיגים יקחו אחריות ויהוו דוגמה, הציבור הוא יותר מוסרי ואפילו יותר ערוך לפעולה מהממשלה.

ניקח לדוגמה החלטה אחת, חיובית לכאורה, שעשתה הממשלה בעקבות המצב – מתן הקלות להוספת ממ"דים לבתים צמודי קרקע ובניינים בגובה של שתי קומות. האם הציבור באמת יכול להרשות לעצמו לממן בנייה של ממ"דים? האם זה התפקיד שלו? במקום לקבוע כללים וחוקים ולשלוח את הציבור להגן על עצמו, המדינה היא זו שצריכה להכניס את היד לכיס ולדאוג למיגון תושביה, אבל היא מסירה מעצמה אחריות. והדבר קורה לא רק בדירות פרטיות, אלא גם במבנים ששייכים למדינה, כמו בתי ספר נטולי מרחבים מוגנים שבהם ההורים מתארגנים כדי לממן בניית ממ"דים. לאן הגענו?

אם לא נראה כאן שינוי ממשי, נתקשה מאוד להתאושש הפעם מבחינה כלכלית, והשינוי צריך להיות קודם כל תרבותי. לחזור להיות תרבות שדוגלת במקצועיות ולא בהזנחה ובזלזול. תרבות מוסרית, של שליחי ציבור שפועלים באמת בשליחות הציבור ולא למען טובתם האישית. תרבות של מנהיגים שמהווים דוגמה, ולא של ציבור שצריך להוות דוגמה למנהיגים.

לפרטים נוספים >>