היעדר ניהול, פאסיביות וחוסר יכולת להכריע: משבר כח האדם בבנייה משקף את כל חוליי הממשלה

כמעט חמישה חודשים מאז אירועי השבת השחורה, ולמעלה מארבע חודשים לאחר שהתברר למקבלי ההחלטות בממשלה הצורך לפעול בדחיפות להבאתם של עשרות אלפי פועלי בניין לישראל - הגיעו בשבוע שעבר בשעה טובה מאות הפועלים ראשונים מהודו. דווקא הגעתם ממחישה עד כמה ההליך איטי ומסורבל, ולא קרוב אפילו לענות על צרכי ענפי הבנייה והתשתיות.

נזכיר כי אם היעדרותם של כ-100 אלף פלסטינים שהחל מה-7.10 אינם פוקדים עוד את אתרי הבניה, תיהפך לקבועה, המשמעות היא כי יש צורך לכל הפחות ב-50-60 אלף פועלים זרים על מנת לכסות על הפער (על פי ההנחה כי תפוקתם גבוהה מזו של הפלסטינים). בקצב הגעת הפועלים הנוכחי, העומד על 500 עד 1,000 איש בשבוע, מדובר בשנה וחצי עד להשלמת הפער - לא פרק זמן שהענף יכול לחיות איתו.

על מנת להקל על הבאת העובדים, אישרה הממשלה בנובמבר את הצעת משרד השיכון לאפשר מסלול פרטי, במסגרתו יוכלו חברות כח האדם הישראליות לגייס עד עשרת אלפים פועלים ישירות מחברות כח אדם בחו"ל, לאחר שיעברו מיונים שתערוך להם התאחדות הקבלנים בארץ המוצא. מדובר בפתרון שאמור היה לשמש כפלסטר עד שתחל המערכת הכבדה יותר, של הבאת פועלים באמצעות ההסכמים הבין-מדינתיים (בילטרליים) לפעול בקצב גבוה יותר. 

שלושה וחצי חודשים מאוחר יותר, ניכר כי אף אחד מהמסלולים עדיין אינו פועל כשורה. בשבוע שעבר חשפנו כי תאגידי כח האדם הזרים בישראל בעצמם אינם ממהרים להזמין פועלים מהודו, וכן כי חלק ניכר מהאחריות לכך מוטלת על רשות האוכלוסין שמתמהמהת באישורם של 150 תאגידי כח אדם חדשים שאת הקמתם אישרה הממשלה.

דרוש פרויקטור

הניסיון לשים את האצבע על מה בדיוק לא עובד במנגנון הנוכחי מעלה מספר "אשמים". אפשר להצביע כמובן על רשות האוכלוסין שפועלת באיטיות כמי שאינה מבינה את חומרת המצב, ומעמידה דרישות משונות, לעתים על גבול הביזאר, לצורך פתיחת תאגידי כח האדם החדשים. לדוגמה: בשבוע שעבר סיפר איש עסקים המבקש להקים תאגיד, כי כתנאי לאישורו רשות האוכלוסין דורשת כי זה כבר יחזיק במשרדים משלו, וזאת כזכור עוד בטרם רשות האוכלוסין אישרה את פעילותו.

אפשר להאשים גם את משרד הבינוי והשיכון שנכשל בלפעול באופן אפקטיבי לשיפור המצב, את משרד המשפטים שמערים קשיים על הגדלת היקף הפועלים שאותם ניתן יהיה להביא באופן פרטי וגם את שרי הממשלה כולה ובראשם שר האוצר בצלאל סמוטריץ', שעמדתם לגבי חזרה חלקית של פועלים פלסטינים לביצוע חלק מעבודות הבניה, לוקה בפופוליזם.

אך בסופו של דבר, משבר בסדר גודל שכזה, המערב כמות גדולה של משרדים גדול ממידותיו של משרד הבינוי והשיכון . הוא מצריך ניהול בדרג גבוה יותר - פרויקטור שייקח את כל הגורמים המעורבים, כולל משרד החוץ האחראי על ההתנהלות מול מדינות המקור ומשרד התחבורה שאמור למצוא פתרונות שינוע לכמות כה גדולה של פועלים, יושיב אותם מסביב שולחן אחד ולא ירפה עד לגיבושו של מנגנון שיביא להבאת אלפי פועלים מדי שבוע – שזה הקצב הנדרש כעת.

בממשלות נורמליות, עשוי היה מנכ"ל משרד ראש הממשלה להיות מישהו שכזה, או יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה. אך המקרה של הממשלה הנוכחית רחוק מלהיות נורמלי. גם כאן, כמו באינספור מקרים נוספים אנו פוגשים שוב את יכולות הביצוע הדלות, והאימפוטנציה שאליה כבר התרגלנו. גם האופן המחופף שבו אושר הסעיף להגדלת מספר הפועלים במסלול הפרטי, לאחר פיזור רוב שרי הממשלה ונגד עמדת היועצים המשפטיים, מעורר חשד שמישהו מחפש לריב איתם בכח כדי שיהיה על מי להפיל את התיק.

האופציה הפלסטינית

אגב, בהעדר יכולת הביצוע הנדרשת לשם הבאת הפועלים הזרים בכמויות הנדרשות, גם שובם של הפועלים הפלסטינים עשוי היה להוות פתרון. כידוע, מדובר בצעד התואם את המלצת מערכת הביטחון אשר מפחית את הסיכויים לתסיסה בגדה, וגם את עמדת ראש הממשלה בנימין נתניהו. בשובם של הפועלים הפלסטינים, אף אחד לא מתכוון כי אלו יובאו לעבוד כיום במרכזי הערים ובסמוך למוסדות חינוך. אך בענף התשתיות למשל, שבו עיקר הבינוי הכולל בניית גשרים, מסילות, מנהרות ועוד מתבצע רחוק מריכוזי אוכלוסיה, בהחלט ניתן היה להשתמש בכח העבודה הזה.

אך כאן אנחנו פוגשים מאפיין נוסף של התקופה הנוכחית בהנהגת המדינה, והוא חוסר היכולת או הרצון של ראש הממשלה להתעמת עם שותפיו, בהם שר האוצר סמוטריץ' שכאמור מוביל את הווטו נגד חזרת הפלסטינים (ונזכיר שוב - ביישובי ואזורי התעסוקה של יהודה ושומרון, בבת עינו של שר האוצר, עבודתם של אלפי פועלים פלסטינים מעולם לא הופסקה).

בשורה התחתונה, סיפורו של משבר כח האדם החריף בענף הבניה, הוא רק עוד סיפור אחד מני רבים של היעדר ניהול, היעדר מנהיגות, פאסיביות וחוסר יכולת להכריע, התכונות המאפיינות את ההנהגה הנוכחית ושאותם למדנו להכיר טוב כל כך בחודשים האחרונים.