מזמינת העבודה גילתה כי הקבלן השתמש בשיטה חסכונית שהפחיתה העלויות בעשרות אחוזים וביקשה לקצץ בתשלום. כך הכריע ביהמ"ש

בהתאם לפסיקה ולחוק החוזים, הסכם עסקי יפורש בראש ובראשונה לאור לשונו. ככל שהלשון אינה חד-משמעית, יש להתחקות אחר אומד הדעת הסובייקטיבי של הצדדים בזמן כריתת ההסכם. זאת ניתן לעשות, בין היתר, לאור העדויות "מזמן אמת", לנסיבות שאפפו את כריתת ההסכם ולהתנהגות הצדדים לאחר מכן. ככל שיש קושי באיתור אומד הדעת הסובייקטיבי המשותף, יש לבחון מהי התכלית האובייקטיבית של ההסכם, ומהו אומד דעתו של איש העסקים הסביר באותן נסיבות. 

הסכם עסקי נפוץ בענף הבנייה הוא הסכם "פאושלי" – הסכם למתן שירותי בנייה, שמגדיר מראש תמורה סופית ביחס לעבודה עליה הסכימו מזמין העבודה והקבלן המבצע. הסכם שמייתר את הצורך בביצוע מדידות וחישוב כמויות של העבודה שבוצעה בפועל, שכן המחיר נקבע מראש ואינו משתנה. כלומר, מדובר בהסכם המכתיב מערכת הקצאת סיכונים, שבמסגרתה כל אחד מהצדדים לוקח סיכון שהמחיר ה"פאושלי" שנקבע לא יהיה לשביעות רצונו כשיגלה בדיעבד מה הן עלויות העבודה בפועל. עם זאת, כשישנה סטייה מהותית מאופן ביצוע העבודות בפועל לאופן שבו הן הוגדרו בהסכם – ייתכן שיבוצעו התאמות נדרשות בין המחיר ה"פאושלי" שהוגדר בהסכם כתמורה סופית, לבין העבודה שבוצעה בפועל.

לכאורה, ניתן לחשוב שהסכם "פאושלי" אינו מעלה קושי מיוחד בפרשנותו, שכן התמורה בו קבועה ואינה משתנה. אולם, גם בהסכמים מסוג זה הצדדים להסכם עלולים להיתקל במחלוקת משפטית שמצריכה פרשנות תכליתית, בהתאם לחוק ולפסיקה.

במאמר זה נסקור את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר נדרש להכריע בסכסוך בין שתי חברות קבלניות, באשר לכספים ששולמו לאחת מהן, במסגרת הסכם "פאושלי" שנחתם בין השתיים.

נסיבות המקרה:

ענייננו בחברה קבלנית, שהתקשרה עם מע"צ – החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ, בהסכם לביצוע פרויקט, שכלל סלילת כביש חדש והרחבת כבישים. במהלך ביצוע הפרויקט, התגלו ליקויים בכביש החדש. בעקבות הליקויים, החברה ומע"צ ניהלו ביניהן מו"מ שכתוצאה ממנו הוסכם שהליקויים יתוקנו על חשבון החברה. החברה הסכימה לכך בכדי למנוע חילוט ערבויות שנמסרו למע"צ במסגרת ההסכם המקורי ביניהן.

עוד הוסכם בין החברה למע"צ, כי התיקונים לא יבוצעו בפועל על ידי החברה, אלא על ידי קבלן משנה חיצוני. לכן, החברה התקשרה עם קבלן המשנה, בהסכם לביצוע תיקונים. ההסכם הוגדר כ-"חוזה קבלנות פאושלי (התשלום אינו לפי כמויות למדידה)". במסגרתו נקבעה תמורה סופית בסך של 11.5 מיליון שקל, שתשולם לקבלן המשנה בעבור ביצוע העבודות. באשר לתמורה זו הגישה החברה כנגד קבלן המשנה את התביעה בענייננו. 

החברה טענה שקבלן המשנה אינו זכאי למלוא התמורה. לטענתה, לפי ההסכם יש לבצע את העבודה בהתאם לתוכניות שצורפו להסכם, כאשר בפועל העבודות בוצעו בשיטה אחרת, חסכונית יותר. למעשה, התמורה הסופית ששולמה לקבלן המשנה הייתה גבוהה בכ-10 מיליון שקלים מעלות העבודות בפועל, שהסתכמה בכ-1.5 מיליון שקל בלבד.

החברה טענה שקבלן המשנה אינו זכאי למלוא התמורה. לטענתה, לפי ההסכם יש לבצע את העבודה בהתאם לתוכניות שצורפו להסכם, כאשר בפועל העבודות בוצעו בשיטה אחרת, חסכונית יותר. למעשה, התמורה הסופית ששולמה לקבלן המשנה הייתה גבוהה בכ-10 מיליון שקלים מעלות העבודות בפועל, שהסתכמה בכ-1.5 מיליון שקל בלבד. לטענת החברה, היא לא ידעה על שינוי שיטת העבודה. מאחר ששיטת העבודה שונתה, הצדדים היו צריכים לנהל מו"מ לגבי השינוי, ולהגיע להסכמות חדשות. בנוסף, נטען שהעובדה שההסכם הוא "פאושלי", אומנם מייתרת חישוב מדידות וכמויות של העבודות שבוצעו בפועל. אולם את העבודות המפורטות בתוכניות שצורפו להסכם יש לבצע בשלמותן. משלא בוצעו העבודות בהתאם לתכניות, אלא בוצעה תוכנית בשיטה אחרת, אזי שינוי זה אינו חוסה תחת התמורה הקבועה בהסכם. לבסוף, נטען שקבלן המשנה התעשר על חשבון החברה שלא כדין.

קבלן המשנה טען שהוא זכאי למלוא התמורה, כיוון שכל הליקויים תוקנו, ולשון ההסכם קובעת במפורש, כי התמורה הינה "פאושלית". עוד נטען, שקבלת התביעה תוביל לכפיית הסכם חדש, המבוסס על מדידת כמויות, וזאת בניגוד לכוונת הצדדים בהסכם. בנוסף, נטען שהחברה הייתה מודעת לאפשרות שינוי שיטת העבודה, וראיה לכך הינה סעיף שנכלל בטיוטה הקודמת של ההסכם שהושמט בהסכם הסופי. סעיף זה קבע שהתמורה תשתנה באופן יחסי בהתאם להיקף העבודות בפועל.

קבלן המשנה טען שהוא זכאי למלוא התמורה, כיוון שכל הליקויים תוקנו, ולשון ההסכם קובעת במפורש, כי התמורה הינה "פאושלית". עוד נטען, שקבלת התביעה תוביל לכפיית הסכם חדש, המבוסס על מדידת כמויות, וזאת בניגוד לכוונת הצדדים בהסכם.

קבלן המשנה, טען כי צפה שתהיה אפשרות לשינוי העבודות, אך לא הסכים שהדבר ישפיע על המחיר. ואף דרש את השמטת הסעיף, והחברה אכן הסכימה ונענתה לכך. כמו כן, נטען שהחברה הייתה אדישה לאופן ביצוע העבודות, שכן כל מטרתה הייתה להימנע מתשלום פיצויים, חילוט ערבויות והליכים משפטיים מול מע"צ. לבסוף טען, שהחברה היא זו שניסחה את ההסכם, וכי הן החברה והן קבלן המשנה הם צדדים מתוחכמים שיכלו לעצב את ההסכם כרצונם. לכן, יש לפרש את ההסכם כנגד המנסחת. 

החלטה:

בית המשפט דחה את התביעה, וקבע כי קבלן המשנה זכאי למלוא התמורה.

נקבע שלשון ההסכם אכן אינה חד-משמעית. מחד גיסא, ההסכם מוגדר כ-"פאושלי" ומכיל פירוט תוכניות, ומאידך גיסא, הלשון מותירה פתח לשינויים בשיטת הביצוע. לכן, בית המשפט ניתח את אומד דעתם הסובייקטיבי של הצדדים. לצורך כך, התייחס לשלב המו"מ שקדם לחתימת ההסכם, במהלכו הושמט הסעיף שקשר בין התמורה להיקף העבודות בפועל. השמטת הסעיף מלמדת שאפשרות ביצוע העבודה בשיטה שונה הייתה ידועה לחברה, אך היא בכל זאת הסכימה לקביעת תמורה "פאושלית".

בנוסף, נקבע שתכלית ההסכם הייתה מסירת העבודות לשביעות רצון מע"צ, מבלי לייחס חשיבות לשינוי שיטת העבודה. לפיכך, נקבע שההתחייבות לתשלום התמורה בהסכם הינה "חיוב סגור" שאין לערער עליו, גם אם לבסוף בוצעו העבודות בשיטת אחרת. למעלה מן הצורך, התייחס בית המשפט להתנהגות הצדדים לאחר כריתת ההסכם.

אף זו מלמדת שהחברה הייתה אדישה לאופן ביצוע העבודות, כשמטרתה העיקרית הייתה להבטיח את אישור מסירת העבודה, ובכך להימנע מחילוט ערבויות ומהליכים משפטיים מול מע"צ. רק לאחר שיעד זה הושג, הוגשה התביעה, על אף שהחברה ידעה עוד לפני כן על השינוי בשיטת ביצוע העבודות. אף טענת החברה בדבר עשיית עושר נדחתה. נקבע ש"ההתעשרות" של קבלן המשנה לא נובעת מהטעיה מכוונת מצד החברה, אלא מפוטנציאל סיכון הנובע מהסכם, המהווה התעשרות כדין.

לסיכום, התביעה כאמור נדחתה. 

(ת"א (תל אביב-יפו) 1149-09-13 א. ארנסון בעמ נ' ת.ע.ן עבודות עפר בע"מ).

הכותבת היא עו"ד במשרד גינדי כספי ושות', המתמחה בנדל"ן תכנון ובניה, בסיועו של עומר וינגרטן.