"אם היינו נכנסים להתחדשות העירונית לפני עשור, היום היינו אחת החברות הגדולות בישראל"

אסף כהנר, מנכ"ל ושותף ב- Ewave Nadlan , מתארח השבוע במדור, ומספר על הטעות הגדולה ביותר שעשה, על כוחה של חשיבה חיובית, על חשיבותם של מנטורים - בעיקר בתחילת הדרך ועל הכדורגל עם החברים פעם בשבוע, שלעולם הוא לא יחמיץ. 

חוויה מכוננת במהלך הקריירה:
"אין לי חוויה מכוננת אחת. הענף הזה הוא כל כך מורכב וכל כך מפתיע, שלפחות 3-4 פעמים בשנה יש לך חוויה שאפשר להתייחס אליה כמכוננת, שלא לדבר על השנה האחרונה, שבה אנחנו מתנסים בשיווק תחת אש.

"לכן, החוויה המכוננת שלי היא שבכל שנה יש חוויה מכוננת אחרת, ואנחנו נמדדים ביכולת שלנו לנווט בין החוויות הללו, וכל חוויה היא גם מה שבונה אותך לקראת החוויה הבאה. אני כבר 17 שנה בענף וזה אף פעם לא קל, גם בתקופות שמבחוץ השוק נראה משגשג ובטח בהאטה, בכל שלב התמודדתי עם קשיים".

טעות שלמדתי ממנה:
"הטעות הגדולה מבחינתי היתה שנכנסנו מאוחר מדי לעולם ההתחדשות העירונית. היו לנו את כל הכלים להיות שם כבר לפני 10 שנים ובמקום זה נכנסנו לפני 3-4 שנים. אם היינו נכנסים לפני עשור, אני מניח שהיינו היום אחת החברות הגדולות בישראל. אני יודע את זה כי בשלוש השנים האחרונות, עשינו מה שחברות אחרות עשו ב-10.

"הדבר הכי חשוב בתחום ההתחדשות זה להבין אנשים ולדעת לעבוד עם אנשים. אנחנו, שבעבר התמחינו בקבוצות רכישה, מתמחים בפעילות קבוצתית ובעבודה עם דיירים. רוב היזמים לא כאלה".

דמות שהשפיעה עלי במיוחד:
"דיוויד טרנר, יהודי-בריטי וחבר של הוריי. הוא היה בעל מספר עסקים בתחום הפיטנס, כולל רשת חדרי הכושר הבינ"ל 'LA Fitness'. הוא הכניס אותי בתחילת דרכי המקצועית לעולם הזה, ולימד אותי כל מה שאני יודע על מכירות ועל שירות. היו לו גם המון משפטי מחץ שהוא היה שולף על בסיס יומיומי והרבה מאד חוכמת חיים. למדתי ממנו המון".

ההצלחה הכי גדולה שלי עד היום:
"היכולת שלנו ב-Ewave להתגייס לעשייה חברתית מיד אחרי ה-7.10, ובעיקר החיבורים שעשינו שאפשרו כדי לאכלס 1,200 משפחות מפונים בדירות חדשות. יומיים אחרי המתקפה כבר קיבלנו טלפון ראשון, וב-11.10 כבר עשינו חיבור כדי להכניס 50 משפחות ראשונות לפרויקט של איציק ברוך בצור יצחק.

"האירוע שאני הכי גאה בו הוא של קיבוץ רעים. קיבלתי טלפון מאלון גולדשטיין, המשנה למנכ"ל ידיעות אחרונות ואיש יקר. והוא סיפר לי על 150 משפחות מהקיבוץ שרוצות לעבור ביחד, כל הקיבוץ ביחד לאותו מתחם. חשבתי 'מאיפה אני מוצא לו עכשיו 150 דירות ריקות באותו מתחם'?, אבל נתתי לזה צ'אנס, וסיפרתי על כך לאופיר דביר שותפי היקר. ביום שישי דיברנו, ובאותו יום כבר העלנו נציג של הקיבוץ לשיחות עם קבלנים , וביום ראשון משלחת מטעם הקיבוץ כבר באה לראות את הפרויקט של יובלים  ברחוב הרצל בתל אביב.

"לאיציק ברוך (מנכ"ל יובלים , נ"ב) היו לו שני בניינים ריקים על סף טופס 4 , בייעוד של השכרה ארוכת טווח, ובנקודת הזמן של אחרי המתקפה לא היה לו איך לאכלס אותם. אחרי חודשיים כל הקיבוץ עבר לשם. הסיפור הזה מראה לך מה זו כוחה של חשיבה חיובית. אחרי כל השנים בענף, עם כל הפרויקטים שבנינו ואכלסנו, כשאני מסתכל אחורה אני גאה במיוחד בפעילות הזו".

העצה שלי למי שנמצא בתחילת דרכו:
"למצוא מנטור - אדם מקצוען, אדם שאתה מעריך, ופשוט להיצמד אליו ולשאוב ממנו. גם אם זה במחיר של שכר נמוך, או אפילו בלי שכר בכלל, תגיד תודה שאתה לא משלם לו. ללוות אותו, לרשום את התובנות, ללמוד את השפה וללמוד מהדרך. לאורך השנים עשינו את זה עם הרבה אנשי צבא שבאו אלינו כדי ללמוד מקצוע והיום חלקם בכירים בחברה שלנו.

"ענף הנדל"ן הוא שפה. אני מאד מאמין בלהגיע אליו מבחוץ, אבל מי שעושה את זה צריך קודם כל להשקיע זמן בללמוד את השפה ורק אז להמשיך".

ההחלטה הראשונה שהייתי מקבל אם הייתי שר הבינוי והשיכון:
"לפרק ולהרכיב מחדש את סדרי העדיפויות, ולתת תעדוף לפריפריה, בדגש על הצפון והדרום. אם אתה מסתכל על מפת הבנייה, אתה רואה שאנחנו חיים בגבולות חדרה-גדרה או לכל היותר חיפה-באר שבע. ההצטופפות במרכז הארץ יוצרת התייקרויות ועיוותים נוספים. מיד אחרי שהארוע של המלחמה נגמר, צריך לחזור ולחזק את הפריפריה, ולעודד כמה שיותר הגירה של ישראלים לצפון ולדרום.

הדבר המרכזי שלדעתי אנשים לא מבינים לגבי תחום הנדל"ן:
"חשיבות הממד האנושי. הענף הזה רווי מורכבויות רגולטוריות, משפטיות, כלכליות, אבל בסוף פרויקט מוצלח הוא פרויקט שנעשה על ידי אנשים ברמה גבוהה – רגישים, מכילים, מנהלים טובים. כל התכונות הללו נדרשות כדי להוביל אנשים בדרך מורכבת".

קולגה שאני מעריך במיוחד:
"אסף עזרא, מנכ"ל מיטב מימון. הוא גם חבר הרבה שנים, גם שותף עסקי, ולפני הכל הוא מענטש - אדם שיודע לעשות עסקים בצורה רפויה, ומבין שעסקאות סוגרים לא בחדרי ישיבות אלא על איזה דרינק טוב או קפה של בוקר. הוא גם יודע לייצר חיווטים ולחבר אותך לאנשים הנכונים. בחברה גדולה כמו מיטב, הוא בנה טריטוריה משלו, עם יחס מאד אישי, והוא מצליח בצורה יוצאת דופן".

הפרויקט האהוב עלי:
"מונטיפיורי 22. פרויקט לשימור בבניין יפהפה במרכז תל אביב שאכלסנו לפני חצי שנה. את הבניין המקורי תכנן האדריכל יוסף מינור, שתכנן גם את בית ביאליק, בהתאם לסגנון האדריכלות האקלקטי ששילב מוטיבים מזרחיים ומערביים. האדריכל שתכנן את הבניין המחודש הוא יניב פרדו. שיווקנו אותו בשיא תקופת הקורונה, במחירים שהיום ייראו מגוחכים. מי שקנה שם קנה את דירת חלומותיו, זו דירה שהוא לעולם לא ימכור. אני ממש מתחרט שאני לא קניתי שם".

מונטיפיורי 22 (צילום: עמית גירון)

הדבר שאני הכי אוהב לעשות מחוץ לשעות העבודה:
"אני מתרגל אשטנגה יוגה כבר הרבה שנים. זו ההמלצה שלי לכל מי שחווה את האינטנסיביות של החיים המודרניים. חוץ מזה אני משחק כדורגל כל יום שלישי בערב – אירוע שאין שום סיכוי שאחמיץ אותו".

אם לא הייתי יזם הייתי...
"מאמן כדורגל. עשיתי קורס מאמנים, אימנתי בגילי ילדים ונוער, וזה הסיפוק הכי גדול שיש. לצערנו זה לא מקצוע שאתה רוצה לעסוק בו בישראל. מעמד המאמן בשפל".

התחזית שלי לשנה הקרובה:
"אני לא יודע מה יהיה בחודשים הקרובים, אבל מה שבטוח זה שבכל תרחיש אנחנו חייבים להמשיך לייצר כמה שיותר דירות. להתעלם מרעשי הרקע, להכניס אטמים לאזניים ולייצר. כל הפסקה, כמו שהיתה בחודשי המלחמה הראשונים כשהרשויות המקומיות סגרו את האתרים, יוצרת בור בהיצע, שיהיה קשה מאד לסגור בהמשך".