מבצע "שכנע את הרב": כך מתכננת הרשות להתחדשות להתמודד עם החסמים בחברה החרדית

הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית והמכון לאסטרטגיה ומדיניות חרדית, פרסמו בשבוע שעבר דוח שמטרתו האצת הליכי התחדשות עירונית בערי ושכונות החברה החרדית, בדגש על ירושלים, בני ברק ואשדוד, שרוב השכונות החרדיות בהן הן ותיקות המתאימות להליכי התחדשות.

הדוח מצא כי החסם המרכזי העומד כיום בפני קידום מיזמי פינוי-בינוי בחברה החרדית, הוא האופן שבו מיושמים "דיני שכנים" המצוינים בהלכה, בבתי הדין של החברה החרדית. אחד מאופני הפעולה המצוינים בדוח על מנת להתמודד עם קושי זה, הוא הידוק הקשר בין גורמי מקצוע ממשלתיים הקשורים בהתחדשות, ובין רבנים מובילים, אשר לפסיקותיהם ההלכתיות תהיה השפעה על הפסיקה בבתי הדין.

"הצורך ההולך וגדל ביחידות דיור, כמו גם השאיפה של זוגות צעירים חרדיים לרכוש דיור במרחבים חרדיים, הופכת את ההתחדשות העירונית במרחבים חרדיים ותיקים לאחד הפתרונות האפשריים למצוקת הדיור בחברה החרדית", נכתב בדברי המבוא לדוח. "הגדלת מלאי יחידות הדיור הזמין במרחבים חרדיים מבוקשים עשויה לספק פתרון יעיל ומיטבי לפער ההולך וגדל בין הביקוש הרב ובין ההיצע הדל של יחידות דיור במרחבים אלה. על כך יש להוסיף את מצבם הירוד מבחינה בטיחותית של המבנים הקיימים במרחבים אלה ואת היותם נעדרי מיגון הנדרש לעיתות חירום ומלחמה ולא מחוזקים בפני רעידות אדמה".

עוד על פי הכתוב, בקרב הציבור החרדי יש מודעות רבה ליתרונות הגלומים בהליכי התחדשות עירונית , ורבים מבני ציבור זה היו שמחים לקדם הליכים אלה בשכונותיהם. אלא שכאן מפריעים מספר חסמים הייחודיים לחברה החרדית, המתווספים על החסמים "הרגילים" המאפיינים את ענף ההתחדשות העירונית. חסמים ייחודיים אלה מחלק הדוח לשלושה סוגים. הסוג הראשון הוא "חסמים הלכתיים-דתיים אשר נובעים הן מזכויות המוקנות בהלכה לדיירים בבית משותף, והן מהטמעת מערכות טכנולוגיות בבניינים חדשים גבוהים ומודרניים, היוצרות אתגר הלכתי לשימוש בשבת".

צילום אילוסטרציה (שאטרסטוק)

סוג החסמים השני הוא כלכלי-תכנוני, ובראש ההיקף הנרחב של תוספות הבניה הלא חוקיות  במרחבים החרדיים הוותיקים, "המעמיסים על עלות התמורות לדיירים, ולחלופין מקשים על היתכנות השגת הסכמות בקרב הדיירים". סוג החסמים השלישי הוא תרבותי-קהילתי, "הנובע מהחשש מפני הגעת אוכלוסייה חדשה שאורחות חייה אינם תואמים את אלה הנוהגים בחברה החרדית המקומית ותשנה את צביון השכונה לאחר יישום  תכנית פינוי ובינוי, ממעורבות רבנים בהחלטה על הצטרפות לתוכניות פינוי ובינוי, וכן מהקושי בהתנתקות משכונת המקור בתקופת הביניים".

לכל דירה "זכות וטו" לסיכול הפרויקט 

אולם החסם החמור ביותר שסומן בדוח הוא כאמור חסם דיני השכנים. "ההלכה קובעת ככלל כי דייר בבית משותף אינו יכול לכפות את רצונו על דייר אחר, ודאי כאשר רצונו כרוך בהשתת הוצאות נוספות על יתר הדיירים, אלא אם מדובר בצורך 'מוכרח'", נכתב. "המחקר מגלה כי עד כה נמנעו בתי הדין בחברה החרדית מלקבוע כי תוכניות פינוי ובינוי הן צורך מוכרח אשר בגינו ניתן לכפות את רצונם של רוב הדיירים על דייר סרבן.  מציאות זו מגלה פער של ממש בין הדין הישראלי ובין ההלכה כפי שהיא מיושמת בבתי הדין החרדיים בקהילה החרדית בכל הקשור ליכולתם של דיירים לכפות את רצונם על שכניהם".

"המחקר מגלה כי עד כה נמנעו בתי הדין בחברה החרדית מלקבוע כי תוכניות פינוי ובינוי הן צורך מוכרח אשר בגינו ניתן לכפות את רצונם של רוב הדיירים על דייר סרבן. מציאות זו מקנה למעשה "זכות וטו" לכל דירה, המאפשר לה לסכל הוצאת פרויקטים לפועל

מציאות זו מקנה למעשה "זכות וטו" לכל דירה, המאפשר לה לסכל הוצאת פרויקטים לפועל. עוד נזכיר כי ברוב חלקי החברה החרדית קיים איסור לפנות לבתי המשפט הישראלים, כך שהחקיקה הענפה בסוגיית "הדייר הסרבן" אינה רלוונטית. כפתרון לחסם זה, מציע הדוח את הפיכתה של ההתחדשות העירונית בכלל, ותכניות פינוי-בינוי בפרט, ל"מנהג המדינה" - כלומר למציאות שכיחה ורווחת בחברה החרדית. "מבחינה הלכתית, ככל שיהפכו לחלק משגרת המרחב הישראלי והחרדי תהליכי התחדשות עירונית בכלל ותכניות לפינוי ובינוי בפרט, תאמץ הפסיקה ההלכתית בעניינים אלה את הנוהג, ותצמצם את זכות הווטו שניתן לדייר הסרבן , ובכך תאפשר לכפות על דיירים להצטרף לתוכניות התחדשות עירונית ", נכתב.

לכן, ההמלצה העיקרית של המסמך, היא יצירת סיפורי הצלחה במרחבים חרדיים ותיקים, כדי "ליצור אפקט דומינו שישפיע על תפיסת תכניות אלו כחלק מ'מנהג המדינה'". עוד נכתב כי "מומלץ לקדם תוכניות פינוי-בינוי במרחבים החרדיים גם אם יהיו בשלב הראשון בהיקפים מצומצמים למדי, כדי להפוך תוכניות אלה לנוהג הרווח במרחב".

"יצירת ערוצי תקשורת בין גורמי מקצוע לרבנים"

על מנת להגיע למצב זה, שבו מקודם "גל ראשון" של פרויקטים, מצדיע הדוח מספר צעדים. אחד המרכזיים שבהם כאמור הוא יצירת ערוצי תקשורת בין גופים ציבוריים ובין רבנים ומשפיעים קהילתיים.

"מרבית החסמים העומדים בפני הוצאתן אל הפועל של תכניות פינוי ובינוי במרחבים החרדיים הוותיקים מסורים במידה זו או אחרת לפסיקות הלכתיות שפוסקים רבנים ודיינים בחברה החרדית", נכתב. "המחקר מגלה כי במקרים רבים פסיקות אלה נקבעות בהיעדר מידע מלא על הצרכים ועל האתגרים שעימם מבקשות תוכניות אלה להתמודד, וכן על ההשלכות של יישומן. מנגד, במקרים רבים גורמי התכנון והרשויות אינם מודעים למכלול השיקולים המונחים בבסיס החלטות אלה". לכן, נכתב, "יצירת ערוצי תקשורת בין גורמי מקצוע לרבנים עשויה לצמצם את פערי המידע, להפחית את החששות הנובעים מהיעדר היכרות ולחזק את תחושת השותפות בהוצאתן אל הפועל של תוכניות פינוי-בינוי".

צעד נוסף שהוצע על מנת להביא את ההתחדשות ל"מנהג מדינה", הוא קידום יזום של מתחמי התחדשות בחברה החרדית על ידי הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית. "הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית תקבל עליה לקדם עשרה מתחמים במרחבים החרדיים הוותיקים, בין שתשמש הגורם המתכנן והמקדם של התכניות ובין שתשמש גורם המסייע ליזמים פרטיים בקידומן".

צעדים נוספים שהומלצו הם הנגשת הידע על תכניות התחדשות עירונית באמצעות מערכים מיוחדים לחברה החרדית, חיזוק המעורבות של יזמים פרטיים המכירים את החברה החרדית, גמישות תכנונית, ועוד. מומלץ לפתח מערכים שיפיגו את החששות המקשים על המשתייכים לחברה החרדית להחליט להצטרף לתכנית פינוי-בינוי. הנגשת הידע יכולה להיעשות באמצעות התאמת המידע לשפה המקובלת בקהילות חרדיות מסוימות, באמצעות הרחבת מעגלי שיתוף ציבור יזומים בקרב קהילות חרדיות, וכן באמצעות פרסום באמצעי תקשורת הפונים לאוכלוסייה החרדית 

הנגשה זו תכלול הפשטה של ההליכים למיניהם, הסבר מפורט של השלבים ושל הבטוחות הכלכליות העומדות בפני המצטרפים לתכניות פינוי ובינוי, התמודדות ישירה עם החסמים המונעים הצטרפותן של קהילות חרדיות להליכים אלה וחידוד התועלות הביטחוניות והבטיחותיות.