מגפת הפרוטקשן - מבט מבפנים: "המחירים בין 7 ל-12 אלש"ח, גם בכיכר המדינה משלמים"

87% מהיזמים והקבלנים בישראל נדרשו לשלם פרוטקשן באתרי הבנייה. כך מעלה סקר מקיף של ארגון הקבלנים והבונים (מחוז תל אביב והמרכז) שפורסם בראשית 2025. הנתון החמור הזה מלמד על היקפי התופעה, שכבר הפכה למגיפה של ממש. הנזק הכלכלי לענף נאמד במאות מיליוני שקלים בשנה, והוא מתגלגל בסופו של דבר אל הציבור הישראלי כולו.

וכמו שבדרך כלל קורה במקרים מסוג זה, חוסר האונים של רשויות המדינה - גופי אכיפת החוק במקרה זה - הופך לביזנס מכניס בידי יזמים פרטיים שמציעים פתרונות. בשיחה עם " מרכז הנדל"ן " מתארים שחר גולדברג, מנכ"ל חברת כלבי אשמורת - חברת אבטחה פרטית שבין היתר מציעה שירותי הגנה לחברות בנייה בפני פרוטקשן,  וניצב בדימוס שמעון לביא - לשעבר מפקד מחוז הצפון במשטרה אשר לפני מספר ימים הצטרף כשותף לחברה - את התופעה, את המנגנון שמאחוריה ואת החלופות האפשריות.

לדברי גולדברג, "כלבי אשמורת נלחמת בפרוטקשן באתרי הבנייה מתוך הבנה שזהו אחד האיומים המרכזיים ביותר על הענף. בישראל יש כ-10,500 אתרי בנייה, ולפי איגוד הקבלנים 87% מהאתרים משלמים פרוטקשן. מחירי הפרוטקשן נעים בין 7,000 ל-12,000 שקל בחודש. גם אם אניח תרחיש ‘תחתון’, אנחנו מגיעים להיקפים של כ-600 מיליון שקל בשנה – רק על סעיף השמירה”.

שחר גולדברג, מנכ"ל חברת אבטחה פרטית שבין היתר מציעה שירותי הגנה לחברות בנייה בפני פרוטקשן: "פעם חשבו שזה קורה רק בדרום או בצפון. היום זה בכל הארץ. גם קבלנים שבונים בכיכר המדינה בתל אביב משלמים פרוטקשן. הם אולי לא משלמים מזומן במעטפות, זה כבר לא העידן, אבל הם לוקחים ‘חברת שמירה’, שבפועל היא חברה פיקטיבית שמוחזקת על ידי עבריינים" 

לדבריו, זהו רק קצה הקרחון: "צריך לזכור שזה לא כולל אתרי תשתיות ולא כולל את קבלני המשנה. אם אתה חשמלאי, קבלן עפר, אלומיניום או אינסטלציה -  גם אותך סוחטים. היזם נסחט במישור של ‘שמירת האתר’, אבל כל מי שנכנס אליו נדרש לשלם חלק".

גולדברג מדגיש כי התופעה אינה מוגבלת לאזור גיאוגרפי מסוים: “פעם חשבו שזה קורה רק בדרום או בצפון. היום זה בכל הארץ. גם קבלנים שבונים בכיכר המדינה בתל אביב משלמים פרוטקשן. הם אולי לא משלמים מזומן במעטפות, זה כבר לא העידן, אבל הם לוקחים ‘חברת שמירה’, שבפועל היא חברה פיקטיבית, חברה שמוחזקת על ידי עבריינים באמצעות ‘קוף’ או באמצעות קבלני משנה שמוציאים את העבודה לשטח. כלומר, חברת הקש תשלם לשבט המקומי, לסוחט המקומי, או תעסיק קבלן משנה שיתקשר איתם".

סיירת השמירה של כלבי אשמורת באתר בנייה (כלבי אשמורת)

לדבריו, אין כמעט חברה אחת בענף שאינה נפגעת: “כל חברה שנותנת שירותים בתחום הזה היא נגועה בדרך זו או אחרת. זה בלתי נתפס מבחינתי, אני לא חושב שיש עוד ענף כזה שהוא כל כך נגוע. וזה מגיע לסכומים של מאות אלפים לעבודות ספציפיות, ולפעמים גם מיליונים באתרי תשתיות מאוד גדולים".

הקבלנים מוותרים מראש: "לא רוצים להסתבך" 

המודל פשוט ואכזרי. חברת שמירה בעלת רישיון מציעה את שירותיה באופן לגיטימי לכאורה, אולם מי שניצב מאחוריה הם עברייני פרוטקשן. אותן חברות לרוב כבר "נהנות" ממוניטין של מי שלא כדאי לסרב לשירותיהן. ואם קבלן בכל זאת מסרב? "למחרת בבוקר הוא יגלה שגנבו לו מהאתר, שהייתה שריפה או נזק כזה או אחר, וזה מבהיר לו מה יקרה בפעם הבאה", מתאר גולדברג, "וזה כבר מספיק כדי להכניע אותו".

"לאחד הלקוחות שלנו הגיעו ושברו את מערך המצלמות ואת הזכוכיות במשרדים", מתאר גולדברג את אחד המקרים בהם היה מעורב. "נזק קטן, אבל מסר ברור. הם יודעים שהדמיון של הקבלן יעשה את השאר”. לדבריו, זה השלב שבו הקבלנים מוכרעים והם לרוב מוותרים מראש: "הם לא רוצים להסתבך. הם רוצים שקט. והם מקבלים חשבונית - כאילו זה שירות שמירה. בפועל, אין שומר אחד באתר, או שמתקינים מצלמות ואין עובד אחד במוקד”.

לדבריו, גם כאשר המשטרה חושפת חברות פיקטיביות, העסק פשוט עובר לחברה אחרת: "לא מזמן חשפו עוד חברה כזאת, עצרו את הפעילות שלה. אבל אז החברה לוקחת את הפעילות הזאת, מעבירה אותה לחברה אחרת, וממשיכה עסקים כרגיל, אז בעצם יש פה חברה בע"מ, שיש נגדה הליכים, אבל בסוף מי שמבצע את העבירות בפועל, מגן על עצמו בחסות החוק. הקצב היום לא קרוב בכלל לממדים שאנחנו נמצאים, זה טיפה בים, לצערי".

"לאחד הלקוחות שלנו הגיעו ושברו את מערך המצלמות ואת הזכוכיות במשרדים", מתאר גולדברג את אחד המקרים בהם היה מעורב. "נזק קטן, אבל מסר ברור. הם יודעים שהדמיון של הקבלן יעשה את השאר”. לדבריו, זה השלב שבו הקבלנים מוכרעים והם לרוב מוותרים מראש: "הם לא רוצים להסתבך. הם רוצים שקט" 

אחד האתגרים הגדולים הוא מה שהוא מכנה “תחזוקת הפחד”. “לפעמים אם הקבלן לא מתיישר ומסרב לסחטנות מגיעים ‘פיגועים’ כדי להבהיר את המסר: צנרת שמוזרק אליה בטון, נזקים שמתגלים רק אחרי האכלוס, ניפוץ ציוד. זו אומנות ההפחדה". אבל זה לא נעצר שם, “באתר שבאזור רחובות היזם נסחט תחילה על שירותי שמירה. אחרי כמה ימים הופיע גורם מחמולה אחרת שהכריז: ‘אני קבלן העפר שלכם’. למרות שהוסבר לו שיש כבר קבלן, הוא ענה בפשטות: ‘לא הבנתם - אני הקבלן שלכם’".

ואם לא די בסחטנות כפולה משתי משפחות פשע שנמצאות בסכסוך, אז גולדברג מוסיף דוגמא נוספת: “אחד הקבלנים סיפר לי שבאתר בתל אביב הוא ניסה לשים מערך אבטחה מסודר, ואמרתי לו שיש לנו פתרון עבורו. הוא ענה: ‘אם אקח מכם אבטחה פה - באתר בהרצליה יגרמו לי לשלם כפול’. התחושה היא שמדובר ברשת לחצים שחוצה ערים ואתרים, ומלווה את הקבלן מפרויקט לפרויקט.”

"הפרוטקשן היה בכל מקום"

במצב עניינים כה סבוך, האם בכלל ניתן לסרב לעבריינים? גולדברג משוכנע שכן. לדבריו, "הקמנו את ‘סיירת הנדל"ן’ - צוות לוחמים עם כלבים שמספק מענה בשטח בזמן אמת. יש לו הרתעה, יכולת תחקור, והוא מונע הסלמה. לצד זה אנחנו מקימים מערכים טכנולוגיים דינמיים שמתעדכנים בהתאם להתקדמות האתר".

המאבק לדבריו אינו פשוט אך יעיל: “אנחנו פועלים היום ביותר מ-150 אתרים. בכל מקום שבו אנחנו מתעקשים - בסוף זה עובד. לעבריינים אין מוטיבציה להשקיע מאמץ באתר אחד. יש להם אלפי אתרים אחרים". לדבריו, ההרתעה היא קריטית במלחמה הפסיכולוגית הזאת: “הם לא רוצים שיבינו שאפשר להתעמת. אם אתר אחד נלחם - גם אחרים יצטרפו, ולכן הם מעדיפים לא להיגרר למאבק עמוק מולנו".

ניצב בדימוס שמעון לביא הצטרף לאחרונה לחברה, והביא עמו את הידע הנרחב שצבר במשטרה. “הניסיון שלי מתחיל כבר ב-2016, כששירתי במרחב שרון במגזר הערבי, אבל ב-2019, כשהגעתי לפקד על מחוז הצפון, גיליתי עולם אחר לגמרי. הפרוטקשן היה בכל מקום - בכל מגזר, בכל יישוב, ובכל סוג עסק – הכל סחיט". לדבריו, הבעיה המרכזית היא חוסר היכולת של הקורבנות להתלונן והחקיקה בנושא: “רובם חוששים. וגם כשיש אירוע - הוא לא תמיד נכנס להגדרה המשפטית של סחיטה באיום מפורש. לרוב זה עקיף, מרומז, עם ‘חברת שמירה’ פיקטיבית. זה מודל שמייצר קושי ראייתי".

ניצב בדימוס שמעון לביא - לשעבר מפקד מחוז הצפון במשטרה: "ב-2019, כשהגעתי לפקד על מחוז הצפון, גיליתי עולם אחר לגמרי. הפרוטקשן היה בכל מקום - בכל מגזר, בכל יישוב, ובכל סוג עסק – הכל סחיט"

 “בצפון ראיתי המון בעלי עסקים שפשוט פשטו את הרגל, עזבו את הארץ, או נטשו את הנכסים שלהם. העבריינים מזהים כל מקור כספי. בתפיסה שלהם: ‘כל עוד הפרה נותנת חלב - ממשיכים לסחוט’", הוא מדגיש. "זה כאילו תו תקן אצל כל חברות הבנייה, מעבר לרשימת הצ'קליסט מול הרשות המקומי, לפתיחת רישיון, תשלומים והכול, הן גם לוקחות בחשבון לסמן וי ולשלם פרוטקשן עבור שירותי שמירה כביכול".

התופעה אינה מסתיימת בעסקים פרטיים. לדבריו, “יש ניסיון השתלטות גם על מכרזים ציבוריים. הם מקימים חברות קבלן או חברות שיפוצים, זוכים במכרזים של רשויות, ואם הם לא יכולים לבצע - הזוכה במכרז משלם להם על שמירה כביכול". לביא מציין כי רק לאחרונה, לאחר שהפרוטקשן צבר תאוצה ותפח למימדים כה גדולים, הגיע השינוי: “חקיקה חדשה מ-2023 נתנה למשטרה כלים, ובשנים האחרונות יש יותר מבצעי עומק. ראינו את זה בתיק אבו-לטיף ומשפחת חרירי. אבל עדיין, התופעה מתרחבת".

החקיקה מ-2023 נתנה סוף סוף כלים למשטרה. צילום אילוסטרציה: שאטרסטוק

לאחר פרישתו פנה לייעוץ לחברות בנייה, ושם נחשף שוב להיקף התופעה. הוא מתאר את האופן שבו זה קורה בפועל: “הם פשוט מזהים אתר בנייה חדש, עושים ביקור נימוסים כזה, הם מצליחים ליצור סוג של דריסת רגל באמצעות יצירת איזשהו קשר מינימלי. בסופו של דבר, הם גורמים לסוג של מחויבות, ולפני שמנהל הפרויקט מבין מה קורה, יש לו כבר באתר שותף פעיל - עבריין, שלאט-לאט לוקח ממנו כסף".

"מגיע ‘איש מקצוע’, מציע בדרך כלל שירותי חפירה, סילוק אשפה או שמירה והקבלן מבין שמי שמציע לו את השירות הזה זה בעצם משפחות פשע. הוא פשוט אומר את השם שלו ואומר, 'זה האזור שלי, אני עושה בכל הדרך הזו חפירות, מתי אני יכול להתחיל?' אם הקבלן או מנהל הפרויקט, מבקש לבדוק את הנושא והם מחלפים טלפונים, זהו, נגמר הסיפור".

"מי שמשדר חולשה – נסחט"

לביא מתאר גם תרחיש נפוץ נוסף שבו הסחיטה נעשית בצורה "רכה" אך שקופה לכל מי שבשטח: “לפעמים אדם פשוט מסתובב באתר יומיים-שלושה ואז ניגש למנהל הפרויקט ושואל: ‘איפה הבוטקה שלי?’ כשהמנהל מופתע, הוא מסביר: ‘אני שומר אצלך כבר ארבעה ימים, קודם תשלם לי עליהם’. ואם מסרבים - הוא עוזב, ולמחרת מתגלה נזק: גניבה, כבלים חתוכים או ציוד מנופץ. יומיים אחרי זה הוא חוזר ומציע שוב שירותי שמירה. ברור לגמרי שהנזק נגרם בשליחותו, וכך, בלית ברירה, הקבלן מתרצה ולוקח אותו כשומר - ומשם הסיפור רק הולך ומסתבך". 

“המשטרה התקדמה, אבל אין עדיין מהלך מתכלל ברמת המדינה”, אומר גולדברג. “אנחנו מטפלים רק בעשרה אחוז מהאתרים. זה לא הכיוון של מיגור התופעה". לביא מסכם: “מי שמשדר חולשה - נסחט. מי שמשדר כוח ושיתוף פעולה עם המשטרה - מרחיק את הסכנה. גם העבריינים הגדולים ביותר לא מתעקשים מול גורם שמראה עמוד שדרה" 

כדי למנוע זאת, לדבריו, “חייבים מודעות. אנחנו מתדרכים מנהלי עבודה ומנהלי פרויקטים להיות ערניים. מספיק טלפון אחד לא נכון - וזהו, האתר נגוע. אנחנו מטפלים מיד, יוצרים קשר עם אותם גורמים, אם צריך גם נפגשים איתם, אבל בסוף הם מבינים". לביא מדגיש שהאיום מגיע גם מבפנים: “אתר בנייה מורכב מעשרות פועלים ומקבלני משנה. חלקם מגיעים בחסות עבריינים. לפעמים האיום הוא מתוך הבית". 

לדברי השניים, הפתרון חייב להיות רב־מערכתי: “המשטרה התקדמה, אבל אין עדיין מהלך מתכלל ברמת המדינה”, אומר גולדברג. “אנחנו מטפלים רק בעשרה אחוז מהאתרים. זה לא הכיוון של מיגור התופעה". לביא מסכם: “מי שמשדר חולשה - נסחט. מי שמשדר כוח ושיתוף פעולה עם המשטרה - מרחיק את הסכנה. גם העבריינים הגדולים ביותר לא מתעקשים מול גורם שמראה עמוד שדרה. אבל הם תמיד ימצאו את החלשים. ולכן החינוך, ההסברה והמודעות הם חלק מהפתרון".

בינתיים, חברות השמירה מנסות ליצור חיץ בין העבריינים לבין אתרי הבנייה. “אנחנו לא יכולים למגר את התופעה לבד”, מדגיש גולדברג, “אבל כל אתר שבו אנחנו מכריעים - יוצר תקדים נוסף ומשדר - לא בכל מקום אפשר לסחוט".