המוסד לבטיחות מנסה להיות השוטר הטוב במלחמה בתאונות הבניה. האם הוא מצליח?

מזה מספר שנים ש"המוסד לבטיחות וגיהות" (המוס"ל) מפעיל קמפיינים במדיות השונות הפונים לציבור על מנת שידווח למוקד "קו החיים" שהמוס"ל מפעיל על ליקויים בטיחותיים מסכני חיים שהוא מזהה באתרי בניה. לפני כשבועיים פורסם הדו"ח החציוני של המוקד לשנת 2022 אשר הציג את כמות הדיווחים באתרי הבניה השונים לפי ערים. באופן לא מאד מפתיע – תל אביב המשופעת באתרי בניה עמדה בראש. אלא שממש באותם ימים פרסם עיתון "כלכליסט" ידיעה ביקורתית על המוס"ל, לפיה ליקוי מסכן חיים שדווח במוקד החברה לא טופל במשך ימים ארוכים, ורק כשפנה המתלונן ישירות אל משרד הכלכלה האחראי על גופי האכיפה טופלה הבעיה.

נראה כי על אף הפרסום הרב, בקרב חלקים נרחבים בציבור עדיין לא ברור מהו בדיוק המוס"ל ומה תפקידו. בשיחה עם מנכ"ל הארגון, ד"ר מיקי וינקלר הוא מדגיש כי "המדריכים שלנו אינם מפקחים". לדבריו "אופן הפעולה שלנו הוא הסברה בעזרת העלאת מודעות בציבור ובאתרי הבניה עצמם. יש לנו מדריכים אשר הינם אנשי מקצוע שיודעים לזהות ולאבחן כשלים וסכנות באתרי בניה, לכוון, ללמד ולייעץ כדי שמנהלי עבודה יוכלו לפתור את הבעיות הללו ללא צורך באכיפה וענישה. חשוב להבין, שאם היינו מעבירים כל דבר לפיקוח לא היה בנו צורך, איפה שאפשר לעזור ולפתור בעיות ללא אכיפה ופיקוח – כאן אנחנו נכנסים לתמונה ופועלים בעזרת המדריכים שלנו".

מה הם הסיבות שבגינן מגיעים מדריכים?

"הם מגיעים לאתרי הבנייה בשלושה תסריטים: ביקורת ספוטנטית – הגעה לאזור עם אתרי בנייה, דופקים בדלת, מציגים את עצמם למנהל העבודה ואומרים לו שהם כאן במטרה לסייע בבטיחות והבריאות התעסוקתית באתר; הדרך השנייה, היא כאשר אותו מנהל עבודה פונה אלינו ומבקש מאיתנו לקיים אבחון סיכונים באתר; הדרך השלישית היא כאשר תושב או לפעמים עובד באתר פונה למוקד "קו החיים" ובעצם מדווח על כך שהוא מזהה סיכון שהוא רואה ולדעתו יכול לסכן חיים. במקרה הזה המדריכים שלנו מגיעים לאתר הבניה ואומרים למנהל העבודה שהגענו אליו בעקבות פניה על סיכונים באתר. בדרך כלל הפניות הן לסיכון בודד, אבל כשמדריך מגיע הוא מאבחן את כל האתר על שלל סיכוניו האפשריים".

לדברי וינקלר, זו היתה גם סיבת ההגעה למקרה שעליו דווח ב"כלכליסט", וכי במקרה זה אמר מנהל העבודה באתר לנציג המוס"ל כי הוא מתכוון לטפל בליקוי באופן מיידי. בסופו של דבר כאמור נראה כי הדבר לא נעשה, ודאי לא באופן מיידי. "אנחנו נותנים ידע, כלים, רעיונות וחומרים למנהל העבודה ומבחינתנו אנחנו פועלים לפי המודל שלנו ומניעים אותו לשיפור הבטיחות באתר שלו. אנחנו גוף הסברתי ללא מנדט לפקח ולאכוף ולכן פעילותנו וגישתנו שונות".

כל אזרח במדינה הוא כמו חיישן

המוסד לבטיחות ולגיהות (המוס״ל),הוא תאגיד סטטוטורי, מלכ״ר, שהוקם ב-1954, על מנת לקדם תרבות של בטיחות בעבודה ובריאות תעסוקתית, בכל ענפי המשק השונים: תעשייה ושירותים, בנייה וחקלאות.  בין השאר, ע״י פעולות הדרכה, הסברה, הדרכה, מידע ומחקר. במוס"ל מועסקים בין 40 ל־45 מדריכים המתחלקים לשלושה אזורים: צפון, מרכז ודרום. כמובן שהקבוצה הגדולה היא במרכז ובירושלים, ולאחר מכן בצפון. "בחצי שנה האחרונה המדריכים שלנו ביצעו למעלה מ־5,000 פעילויות שונות", אומר וינקלר.

מנהלי העבודה תמיד משתפים אתכם פעולה?

"ברוב הגדול של המקרים כן. כמובן שיש יוצאי דופן אבל מדובר במקרים בודדים. מנהלי עבודה מבינים שאם הגיעו מדריכים שלנו, רצוי לטובתם האישית שיקשיבו להם מאשר שהדברים יעברו למעלה לדרגי הפיקוח. אנחנו משמשים כתמרור אזהרה. באותם מקרים בודדים, שאין שיתוף פעולה, אנחנו נשארים ללא יכולת פעולה ומדווחים לפיקוח".

לאחרונה פורסם כאמור דוח אודות מספר דיווחי הליקויים בכל עיר ועיר. וינקלר מסביר את הדרך בה ניתן להבין את המשמעות של המספרים העולים מהדו"ח: "אין לנו את נתון מספר התחלות הבניה. אנחנו מנרמלים את הנתון של מספר הדיווחים לא לפי אתרי הבניה אלא לפי מספר התושבים. כי באופן שבו אני רואה את הדברים – כל אזרח במדינה הוא כמו חיישן שיכול לזהות ליקויים בעיניים שלו ולדווח עליו.

"כך לדוגמה, בתל אביב יש 149 דיווחים לכ־463 אלף תושבים ולעומת זאת בירושלים, יש 125 דיווחים אבל למעלה מ־900 אלף תושבים. הנתונים מראים שהמודעות בקרב התושבים בתל אביב גבוהה יותר מזו בירושלים. כמובן שניתן לתת הסברים לפי פילוח אולוכלוסיות ומאפיינים מקומיים, אבל לפי הנתונים היבשים המודעות בתל אביב היא הגבוהה ביותר בכל הארץ ביחס של דיווחים לתושבים".

כיצד אתם מעלים מודעות?

"אנחנו בדרך כלל יוצאים בקמפיינים פרסומיים פעמיים בשנה. הקמפיין הקרוב להעלאת המודעות צפוי לצאת בתחילת ספטמבר לאחר החופש הגדול. מניסיוננו, הקמפיינים מביאים לעלייה מטאורית במספר הדיווחים ולכן אנחנו עושים אותם פעמיים בשנה. אנחנו רוצים להבהיר את הנקודה שכל אחד ואחת מאיתנו יכולים להציל חיים בעזרת עירנות ומודעות. אנחנו מפרסמים בערוצי רדיו בשפה העברית ובשפה הערבית, על אוטובוסים וגם בעיתונות. בנוסף אנחנו פועלים לאורך כל השנה ברשתות החברתיות".