נתניהו, בפעם השישית: האם הפעם יירתם לפתרון משבר הדיור?

בהנחה שתוצאות הבחירות המסתמנות בעת כתיבת שורות אלה תהיינה גם התוצאות הסופיות, וממשלת ימין-חרדים בראשות יו"ר האופוזיציה, בנימין נתניהו, תוקם בשבועות הקרובים, אחת השאלות המעניינות ביותר צפויה להיות האם, ועד כמה, תתייחס הממשלה הבאה לפתרון משבר הדיור ברצינות, אף שהיא לא צפויה לכלול אף לא מפלגה אחת שהבליטה את הנושא במצעה.

הניסיון המצטבר מארבע ממשלותיו של נתניהו בשנים 2009 עד 2021 מלמד על דפוס קבוע: "תיק הדיור" - במובנו הרחב שאינו כולל רק את משרד הבינוי והשיכון - ניתן באופן קבוע לשותפה קואליציונית בכירה, ולא נשאר בידי הליכוד. ב-2009 היה שר השיכון דאז, אריאל אטיאס מש"ס, האיש החזק בתחום. ב-2013 לקח הפוליטיקאי הטרי באותם ימים, יאיר לפיד, את התחום לאחריותו כשר האוצר. ב-2015 היה זה משה כחלון שקיבל ארגז כלים מרשים להתמודדות עם המשבר, ואילו בתקופת ממשלת נתניהו-גנץ פורק ארגז הכלים ופוזר בין שר השיכון יעקב ליצמן לשר הפנים אריה דרעי.

לכאורה, בהתנהלות הזו נענה נתניהו לדרישות שותפיו לממשלות השונות, ששניים מהם – לפיד וכחלון - חרתו את הטיפול במשבר הקשה על דגלם ודרשו לקבל סמכויות בנושא עם הקמת הממשלה. אך בשורה התחתונה, העובדה היא שלאורך רוב שנות כהונתו, נמנע נתניהו מ"ללכלך את הידיים" בהתעסקות ישירה עם הניסיונות לפתור את המשבר הכלכלי הגדול של תקופתו.

מבחינה פוליטית, מדובר היה בהתנהלות נבונה למדי. בהתמודדות עם משבר הדיור הסבוך, גם לפיד וגם כחלון ספגו בעיקר ביקורת. ואף שלפחות במקרה של כחלון נעשתה עבודה משמעותית עבור רוכשי הדירה הראשונה, ועשרות אלפי משקי בית נהנו בסופו של דבר מדיור מוזל – איש לא הודה לו על כך בקלפי, כשבבחירות העוקבות הוא עבר בקושי את אחוז החסימה. בשורה התחתונה הוכיח עצמו "תיק הדיור" כתיק כפי טובה, שמי שמבקש לעסוק בו בצורה רצינית צפוי בעיקר להפסיד מכך. לכן יש יסוד סביר להאמין שגם הפעם יעדיף נתניהו להעביר את תפוח האדמה הלוהט הזה לאחת משותפותיו.

קדנציה סקטוריאלית לפנינו?

לשמחתו של נתניהו, נראה כי כל אחת מהשותפות העתידיות לקואליציה תשמח לקבל לרשותה את תיק הבינוי השיכון. זאת משום שלצד העובדה שמדובר בתיק שעלול להתגלות כמוקש (במיוחד למי שמבקש לפתור בצורה יסודית את הכשלים הרבים של שוק הדיור בישראל),הרי שמאז ומתמיד היה תיק השיכון חביב על מפלגות שייצגו ציבורים ספציפיים, כלומר מפלגות סקטוריאליות.

מדובר בתיק הכולל בתוכו את השליטה ברשות מקרקעי ישראל (רמ"י),כלומר מעניק שליטה נרחבת בכלל קרקעות המדינה ובאופן השימוש בהן. כך בתקופת אטיאס במשרד גובשו קריטריונים המיטיבים עם הסקטור החרדי לקבלת הטבות במכרזי מחיר למשתכן , וקודמה הקמת חריש שאמורה היתה להיות עיר חרדית. בתקופת אורי אריאל, יו"ר האיחוד הלאומי שקדם לסמוטריץ', קידם המשרד באינטנסיביות את פרויקט הגרעינים התורניים שפוזרו בתמיכת המדינה בכל רחבי הארץ – כולל בלב גוש דן; ובמקביל נעשה ניסיון להקצאת מאות מנכסי הדיור הציבורי למוסדות תורניים – ניסיון שנבלם בעקבות חשיפת המהלך בתקשורת.

לכן, אם להסתמך על ניסיון העבר הקרוב, שכולל את הנטייה של נתניהו להשאיר את נושא הדיור לאחרים, לצד האטרקטיביות של התיק למגזר החרדי והדתי-מתנחלי, הרי שמסתמן כי גם הפעם יילך התיק לאחת השותפות, שעשויה לקדם אג'נדה סקטוריאלית.

עם זאת,יש לקוות שהפעם, על רקע ממדי המשבר, יבחר נתניהו להשאיר את הטיפול בנושא הדיור בידי מפלגת השלטון, שצפויה להחזיק בידיה גם את תיק האוצר, שאין חשוב ממנו כדי לבצע רפורמות בתחום. בצמרת המפלגה יש לפחות שלושה אנשים ששמם עולה כמועמדים טבעיים להפוך לבעלי הבית של תחום הדיור. אחד מהם הוא ישראל כץ, שעל ניסיונו הביצועי ארוך השנים אין מחלוקת; השני הוא שר הכלכלה לשעבר אלי כהן, ששימש בעבר יו"ר ועדת הפנים ושתחום הדיור קרוב ללבו; והשלישית היא מירי רגב, ששימשה אף היא בתפקיד יו"ר ועדת הפנים, והובילה מהלכים משמעותיים מול הממשלה.

החלטה להקצות הפעם לנושא חשיבות רבה יותר על ידי הותרת הטיפול בו בידי מפלגת השלטון והקצאת משאבים מתאימים, היא ההחלטה המנהיגותית המתבקשת כשמדובר במשבר הכלכלי החמור ביותר בדור האחרון.