"זה לא נוצץ וזה בעיקר מתאים למי שלא יודע לקבל את המילה 'לא' "

רחל ופיני מלכה הם דמויות ססגוניות בנוף ההתחדשות העירונית. מצד אחד הם בעלי תפיסה שמרנית, כיאה לחברה משפחתית ותיקה בתחום, ומצד שני הם לא חוששים להגיד את מה שהם חושבים גם כשהם לא מסכימים זה עם זו: "כל בני המשפחה הם מנהלים באופיים, אבל אנחנו יודעים לקבל החלטות משותפות."

מה גרם לכם להתחיל לעסוק בהתחדשות עירונית?

"אפשר להגיד שזה קרה כמעט במקרה," מסביר פיני. "בשנת 1999 זכינו במכרז של רשות מקרקעי ישראל ברמת גן. ראש העיר דאז, צבי בר, קרא לי ללשכה שלו ואמר שצריך לעשות שם פינוי-בינוי – והרי לא אומרים לא לראש העיר. היינו הראשונים לעסוק בתהליכי פינוי-בינוי, עוד לפני שהמושג הזה היה מוכר ובכלל לא היו תהליכים מוסדרים. אפשר להגיד שפילסנו את הדרך הזו, תוך כדי חקיקה ותקנות. שלוש שנים לאחר מכן, ב-2002, אושרה התב"ע ושנים לאחר מכן הקמנו את מגדל דניאל, פרויקט מגדל של 104 יח"ד. בראשון לציון היה לנו מקרה דומה, אבל שם חילופים בעירייה הובילו לעצירת הפרויקט שהתחדש לפני כמה שנים עם בחירתו של רז קינסטליך לראשות העיר."

ספרו על חוויה משמעותית שזכורה לכם מתחילת דרככם.

"בפרויקט הפינוי-בינוי הראשון ברמת גן הייתה דיירת, זכרה לברכה, שאותה לא אשכח לעולם", משתף פיני. "מנהלת תיכון לשעבר, אלמנה וערירית שלא יצאה מהבית במשך חמש שנים. באופן טבעי היא חששה ולא רצתה לדבר על הנושא. לא ידעתי מה לעשות וזכרתי שראש העיר הבטיח לעזור. פניתי אליו והוא החליט להגיע יחד איתי ולדבר לליבה של אותה דיירת. היא סיפרה לנו שהבית הזה הוא כל מה שיש לה, כל הזיכרונות שלה מבעלה האהוב טבועים בקירות האלה. אני נחנקתי מהתרגשות והבנתי שאפשר להמשיך ולדבר על התחדשות עירונית גם בעוד 20 שנה, אבל הסיפור כאן הוא האנשים. פגשתי את המקום האישי, האמיתי – התחדשות היא לא רק בנייה. בסופו של דבר היא אמרה שלא תחתום עכשיו אבל שגם לא תפריע לקידום הפרויקט. לא ממש הבנתי איך זה יכול לעבוד אבל המשכתי הלאה. ביום בו התקבל היתר הבנייה, אותה דיירת נפטרה בשיבה טובה. בדרכה שלה היא קיימה את מה שהבטיחה ואני לוקח את הסיפור הזה איתי עד היום."

"אנחנו מאמינים שלכל דייר יש את הסיפור שלו, כמעט ואין דבר כזה דייר סרבן ותו לא", מוסיפה רחל. "לא היו ונעשה הכל כדי שגם לא יהיו אצלנו הליכים כנגד דיירים סרבנים באף פרויקט. אנחנו מחפשים את הסיבות האמיתיות, את אותם הסיפורים האישיים, וכשמבינים את מה שנמצא בפנים יש בסיס להידברות ולמציאת פתרונות ברוח טובה."

ספרו על טעות שלמדתם ממנה.

"יש טעויות, בעיקר כשההחלטות מתקבלות מתוך אמוציות והן קשורות להיבט האנושי," מדגישה רחל, ופיני מוסיף "ככה זה כשמערבבים רגשות ועסקים – בפינוי בינוי אין ברירה. אנחנו כמובן ניגשים לכל פרויקט לאחר בחינה מעמיקה של נכונות הבעלים, המספרים והכדאיות הכלכלית, אבל ההיבט החברתי של ההתחדשות העירונית מוביל אותנו לא פעם לקבלת החלטות שהן לא כלכליות גרידא. הכל כדי לספק את המענה המתאים לבעלי הזכויות, גם כשהעיריות או הרגולטור מערימים קשיים."

מהו הפרויקט שאתם הכי גאים בו ולמה?

"אנחנו בונים כבר 34 שנים ובנינו אלפי יחידות בעשרות פרויקטים ובכל שנה אנחנו מגיעים לכל הפרויקטים שלנו כדי לבדוק שהכל בסדר ולבחון מה עשה להם הזמן. אנחנו שמחים לראות שהכל בסדר ובאמת – אנחנו אוהבים את כל הפרויקטים שלנו, הם כמו שביל בזמן עבורנו מכל הבחינות," מציין פיני.

"נכון, אבל הפרויקט בבת-ים, שנבנה בימים אלה הוא באמת משהו מיוחד", מוסיפה רחל. "הגענו אליו אחרי שחברה אחרת פרשה ממנו ואנחנו החלטנו לקחת אותו. מדובר בפרויקט מורכב ומאתגר במיוחד שכלל פינוי של 104 דיירים ודרש את כל הידע והניסיון שלנו, בשיתוף הדיירים שנרתמו באופן מעורר השתאות- כל אחד ואחת מהבעלים עם הסיפור, הרצונות והפחדים שלו. החלטנו, למרות שלא היינו חייבים, לפנות את כולם במהלך אחד, לדאוג להם לפתרונות נאותים ולבנות בהינף אחד את כל הפרויקט", מסכמת רחל. "נכון להיום ההחלטה מתגלה כנכונה וזהו אחד הפרויקטים הגדולים ביותר שנבנה בשלב אחד וכולל 560 יח"ד", מרחיב פיני.

ספרו משהו שאף אחד לא יודע עליכם בענף הנדל"ן.

פיני מעיד על רחל שהיא ספורטאית בכל רמ"ח איבריה. "היא ותזונה זה סיפור אהבה. כשהיינו צעירים היינו עושים קניות בסופרמרקט ורחל הייתה בודקת את הרכיבים של כל דבר שנכנס לעגלה" הוא מספר. "אני מאמינה שהגוף הוא המקדש הפרטי שלנו ועלינו לשמור עליו," מדגישה רחל. ופיני מוסיף כי "חלק מהמשפחה שלנו הם הסוסים, אנחנו קמים איתם בבוקר ומסיימים איתם את היום, הם חלק בלתי נפרד מהחיים שלנו". "לפי דף הפייסבוק של פיני לפעמים חושבים שהוא בכלל קאובוי", מוסיפה רחל וצוחקת, "לא מבינים."

מה התפקיד של כל אחד מכם? איך אתם משלימים אחד את השנייה?

"קודם כל, אנחנו לא לבד, מאז שהילדים הצטרפו לחברה המשפחתית לפני כ-13 שנים", מדגיש פיני, "לכל אחד יש את הפרויקט שלו. אנחנו פועלים בנפרד בקידום של כל פרויקט, אבל מתכנסים יחד להיוועץ זה עם זו ולקבל החלטות משותפות בכל פרויקט." לשאלה האם הם לוקחים את העבודה הביתה לשולחן האוכל, עונה פיני בנחרצות, כי הם עובדים כל כך הרבה שעות ביום ולא מרבים לצאת לחופשות ולכן ארוחות שישי וחג הם קודש – לא מדברים על עבודה.

"אנחנו אנשים מאוד דעתניים וחזקים, כל המשפחה הם מנהלים באישיותם", צוחקת רחל, "לכן כל אחד מקדם את הפרויקט שלו, אבל תמיד מדברים זה עם זו, משתפים ומתייעצים כשצריך ומחליטים ברוב".

מה המסר שלכם ליזמים הרוצים להיכנס לתחום ההתחדשות העירונית?

"תחום הייזום והבנייה הוא תחום מקצועי רחב היקף וזה לא נוצץ כמו שזה נראה. צריך אורך רוח, זו ריצה למרחקים ארוכים ויש הרבה מלחמות התשה, המון בירוקרטיה, מאבקי כוח ומה לא. זה בעיקר מתאים לאנשים שלא יודעים לקבל את המלה 'לא'." מסבירה רחל. "ברוח התקופה, חשוב מאוד להבין שיזמות היא רק חלק מהסיפור וצריך גם יכולת, ניסיון והבנה בבנייה ובכלכלת הבנייה".

"מי שרוצה להיכנס לתחום צריך להבין שמדובר בדיני נפשות – האחריות שאתה לוקח על עצמך היא עצומה, ואתה מתחייב לאנשים על הדבר הכי בסיסי שלהם, אם אתה לא בטוח שתדע איך להוציא את זה לפועל – אל תיכנס לזה" מסכם פיני.

לאן לדעתכם צועד תחום הפינוי-בינוי בעתיד הקרוב?

"ברמה הכללית של השוק אני מתחילה לראות ניצנים של שינוי חיובי", מציינת רחל. "אבל ברמה הרגולטוריות אני לא רואה שינוי חיובי של ממש. אין מדיניות ארצית סדורה, ברורה וגורפת לכל הרשויות. במקרים רבים, אנחנו כיזמים, רוצים לקדם, אבל הרשויות העירוניות, לא רק שלא מחבקות אותנו, הן מערימות פעמים רבות קשיים."

"הזכות להתחדשות עירונית היא זכות של כל אחד ואחת. המצב כעת הוא שיש רשויות שבאופן עקבי מונעות מהתושבים לממש את הזכות הזאת. לשמחתי, אני מזהה שינוי חיובי ברמת הוועדות המחוזיות בהן מתרחשים תהליכי קבלת החלטות עניינים ומקצועיים, והן מאפשרות לחייב את הוועדות המקומיות לקדם פרויקטים על בסיס נימוקים הגיוניים", מסכם פיני.