"בבת אחת כולם יצאו החוצה והתחילו לצייר": כך שינה ה-7.10 את רחובות הערים

יש מי שעושה זאת באמצעות ציור, יש מי שכותב סלוגן או שירה ויש מי שפשוט כותב את השם באותיות ענק על קיר שלם – של בניין או מחלף. בשבעת החודשים שחלפו מאז טבח השביעי באוקטובר, התמלאו רחובות הערים באינספור כתובות עבודות אמנות שמטרתן להנציח את ההרוגים הרבים, הן ב-7.10 והן בחודשי המלחמה שבאה בעקבותיו.

את השינוי הזה חווה באופן יומיומי אלית עבאדי עטר, מדריכת סיורי גרפיטי מזה 15 שנה אשר בחצי שנה האחרונה החלה לליין סיורים חדש – סיורי גרפיטי בעקבות המלחמה. רוב הסיורים נעשים באזור פלורנטין וקריית המלאכה בדרום תל אביב – שני מעוזי גרפיטי ותיקים. אך לדבריה עבודות גרפיטי שנעשו בעקבות המלחמה ניתן למצוא בכל רחבי הארץ:

"בחיפה יש ממש אגודת אמנים תחת הכינוי 'ברוקן פינגרס' שפעילה מאד באזור העיר התחתית, גם באשדוד יש היום סצנה רצינית". לדברי עבאדי עטר, לאזורים שבהם מתבצעות העבודות יש מאפיינים ברורים: "אף אחד לא מצייר בשכונות יוקרה. זה בדרך כלל קורה באזורים ותיקים שעוברים ג'נטריפיקציה, ושמושכים אליהם הרבה צעירים".

ציור קיר בדרום תל אביב לזכרם של נרצחי מסיבת הנובה ( מרכז הנדל"ן )

לדברי עבאדי עטר, "בשבועיים הראשונים אחרי ה-7.10 לא היה כלום. אף אחד לא צייר. גם האמנים, כמו שאר הציבור, היו בהלם. ואז אחרי שבועיים כאילו בבת אחת כולם יצאו החוצה והתחילו לצייר ושחררו את המועקה מהלב. יש ציורים אופטימיים, אבל יש גם הרבה ציורים שבהם אתה מרגיש את המצוקה".

"את הביבסים אתה רואה בכל מקום"

את אמנות הרחוב שנעשתה בעקבות המלחמה ניתן לחלק למספר קטגוריות. חלקה נועדה פשוט להנצחה וכוללת את שמם או דיוקנם של הנופלים והנרצחים, ללא פרשנות מעבר לכך. ככל והנופל היה מזוהה עם קבוצת כדורגל – נכתב שמו על רקע צבעי הקבוצה. בדרום תל אביב ניתן לראות שמות רבים על רקע אדום-לבן של הפועל, ובחיפה על רקע ירוק-לבן של מכבי.

עוד מרבה האמנות לעסוק בסוגיית החטופים, ויצירות רבות קוראות להחזרתם. היצירה הנוקבת והכואבת ביותר בתחום זה היא "קיר הילדים" – 38 ציורי קיר שצוירו באמצע נובמבר ביוזמת תנועת "Free our kids", כשכל ציור מוקדש לאחד הילדים החטופים, על קירות מפעל "טחנות קמח ישראליות" הממוקם מדרום לפלורנטין, בין הרחובות אלפסי ורבנו חננאל, ואשר שנתרמו על ידי בעליו קובי פולטרוק. הילדים מאז חזרו כמעט כולם, ורק האחים אריאל בן ה-4 וכפיר בן השנה עדיין שם.

דיוקן בדרום תל אביב של סמ"ר שיראל חיים פור ז"ל שנפלה ב-7.10 ( מרכז הנדל"ן )

"את הביבסים אתה רואה בכל מקום", מספרת עבאדי עטר, "אנשים לא יכולים לעכל את העובדה שפעוט ותינוק בשב כבר כל כך הרבה זמן. אני גם עם דמעות בכל פעם שאני עוברת עם סיור בקיר הילדים החטופים, זה כל פעם מזעזע אותי".

קטגוריה נוספת הם ציורים שנועדו להעלאת המורל הציבורי ושכוללים מוטיבים מאחדים כגון חיילי צה"ל, דגלי ישראל, יונים ועוד. עוד כולל ז'אנר זה ציורי קיר של מי שהפכו באירועים לגיבורים לאומיים כגון רחל מאופקים וענבל ליברמן רבש"צית ניר עם ולהבדיל – דני קושמרו ותמיר סטיינמן. מנגד, ישנה כמובן גם לא מעט אמנות ביקורתית בעקבות המלחמה, הן על הממשלה והן על בכירי הצבא, חלקה מעודנת יותר וחלקה הרבה פחות.

הציור שהוקדש לתינוק כפיר ביבס ב"קיר הילדים" בדרום תל אביב (רונית חורש)

חלוקה חשובה נוספת היא בין האמנות ה"חוקית", שנעשית לאור יום עם רשות מצד בעלי המבנה, ובין האמנות המחתרתית שנעשית לרוב בשעות החשיכה ושבה מסתכנים האמנים בקנסות. אמנם, לעתים יש תחושה שהרשות המקומית עוצמת עיניים – במיוחד כאשר מדובר בגרפיטי שמנציח הרוגים ונופלים. אך לדברי עבאדי עטר לא ניתן לסמוך על התחושה הזו. "יש הרבה קנסות ולעתים גם מעצרים", היא מספרת.

ויכוח אמוני על קיר בפלורנטין

אחד ממוקדי העלייה לרגל בחודשים האחרונים הוא קיר ברחוב הנגרים פינת רחוב אליפלט בפלורנטין, שנודע בכינוי "קיר המשוררות", על שם עשרות שירים שנכתבו על כתליו בעקבות אסון ה-7.10.

מי שיזמה אותו היא אמנית הרחוב והמשוררת דינה שגב, שמעבירה גם סיורים וסדנאות בתחום אמנות הרחוב. "את השיר הראשון בעקבות המלחמה כתבתי אחרי סדנה למפונים, ושבועיים אחרי השביעי באוקטובר, הרמתי טלפון לחברות ושאלתי אותן אם הן רוצות לעשות קיר משותף", היא מספרת. "הסתובבתי בפלורנטין וחיפשתי לנו קיר, עד שמצאתי קיר מושלם: הבניין נראה נטוש ברובו, ולא עליו היה שום ציור.

"קיר המשוררות" בשכונת פלורנטין (דינה שגב)

"באנו באחד הערבים וסיידנו את הקיר בלבן. העברתי קו תכלת מפותל באמצע שחילק את הקיר למספר מקטעים וכל אחת מאיתנו עשתה את היצירה שלה, בסגנון שלה. היינו חמש משוררות-ציירות ועוד אחת שרוקמת". בין היתר כתבה שם שגב: "שוב נטש אלוהים את השמים ואת הארץ, והארץ היתה תוהו ובוהו, וחושך על פני הכל".

המשפט הקשה הזה הביא בעקבותיו טוויסט אמוני בעלילה. לדברי שגב, "ביום שבו עשינו את השלב הראשון של הקיר, חזרתי הבית וגיליתי הודעת וואטסאפ מאשה ירושלמית חרדית שהשתתפה בסדנת אמנות שהעברתי בעבר לנשים דתיות. היא אמרה לי שהיא והחברות שלה מרגישות שהן חייבות לפרוק את כל הרגשות שהצטברו אצלן. וכך, מספר ימים אחרי הקיר בתל אביב הובלתי קבוצת חרדיות בירושלים שפיזרו את הטקסטים שלהן באזור שוק מחנה יהודה וברחוב יפו".

בין השירים שכתבה האמנית דינה שגב בקיר שיזמה, כתבה עיוות לפסוק המקראי: "שוב נטש אלוהים את השמים ואת הארץ, והארץ היתה תוהו ובוהו, וחושך על פני הכל". קבוצת משוררות חרדיות לאחר מספר שבועות, השיבה לה בפסוק מספר ישעיהו: "ברגע קטן עזבתיך, וברחמים גדולים אקבצך". בעיני שגב זה מצא חן: "אני שמחה שיש בקיר מקום לכל הגוונים"  

חודשיים לאחר מכן נקבע מפגש נוסף של יוצרות הקיר בפלורנטין, שהפעם כלל משתתפים נוספים בהם גם גברים. "הפעם הגיעו גם כמה חברות מהקבוצה הירושלמית", מתארת שגב. "הן לא רצו להתערבב בחלק שלנו, והקצנו להן מקטע משלהן". את המקום שהוקצה לה ניצלה אחת הנשים הירושלמיות להשיב לשגב שהאשימה את אלוהים בנטישה, כאשר כתבה פסוק מספר ישעיהו: "ברגע קטן עזבתיך, וברחמים גדולים אקבצך". בעיני שגב זה מצא חן: "אני שמחה שיש בקיר מקום לכל הגוונים", היא מסכמת.

כתובת לזכרה של התצפיתנית רוני אשל. אוהדי קבוצות הכדורגל התגייסו ( מרכז הנדל"ן )

מי שמעוניין לחזות בקיר בעצמו, מוטב שיזדרז. שכן בקרוב צפויות להתחיל במקום עבודות שיפוץ מאסיביות של בעל הבניין, במסגרן הכתובות בסבירות גבוהה ייעלמו. "לפני מספר שבועות קיבלתי טלפון. הדובר הציג עצמו ואמר 'נעים מאד, אני היזם שעכשיו מתחיל לשפץ את הבניין'. הוא ראה שעוברות שם קבוצות, הבין את החשיבות של הקיר והרגיש שצריך לעשות משהו כדי לשמר את הקיר. הוא הראה לי את התוכניות, זה יהיה קשה עד בלתי אפשרי. בינתיים הוא צילם את הכל, וייתכן שהצילומים יוצבו במקום לאחר השיפוץ".

"ציורים שמתאים שילדים ייחשפו אליהם"

אחד מאמני הרחוב הבולטים מאז ה-7.10 הוא ארד לוי, שצייר מספר גדול של יצירות, חלקן בעלות תהודה ארצית. בין היתר צייר לוי ציור קיר ענק מול המקום שבו שכנה בעבר תחנת משטרת שדרות שבה התחולל קרב קשה, ושהוביל לבסוף להריסתה. ציור גדול נוסף צויר באופקים, בשכונת מישור הגפן שהותקפה על ידי מחבלי חמאס ועשרות מתושביה נרצחו, ושבה התרחש גם סיפור גבורתה של רחל אדרי. הציורים נעשו בהפקת אלעד מזמר ובחסות בנק הפועלים.

האמן ארד לוי והמפיק אלעד מזמר על רקע ציור הענק של לוי בשכונת מישור הגפן באופקים (ארד לוי ואלעד מזמר)

גם בראשון לציון ביצע לוי ציור על פני בניין שלם בשדרות רוטשילד וכיום הוא מצייר ציור קיר ענק נוסף בדליית אל כרמל. ציוריו הגדולים של לוי הם מהסוג המאחד והאופטימי. לדבריו, "עשיתי הכל מהכל. זה נכון שהציורים היותר בולטים שציירתי מאז ה-7.10, ושחשופים לעין הציבורית הם ציורים יותר אופטימיים, ציורים שמתאים שילדים ייחשפו אליהם ושיכולים לחזק אנשים שחוו טראומה. מצד שני, עכשיו סיימתי בסטודיו שלי ציור שהוא הרבה יותר מזעזע ועצוב. אני לא מגביל את עצמי לכיוון מסוים".

אמן הגרפיטי ארד לוי: "עשיתי הכל מהכל. זה נכון שהציורים היותר בולטים שציירתי מאז ה-7.10, ושחשופים לעין הציבורית הם ציורים יותר אופטימיים, ציורים שמתאים שילדים ייחשפו אליהם ושיכולים לחזק אנשים שחוו טראומה. מצד שני, עכשיו סיימתי בסטודיו שלי ציור שהוא הרבה יותר מזעזע ועצוב"

גם עבודות מהסוג הפיראטי ממשיך לוי לדבריו לבצע, אך בשיחה עמנו סרב להרחיב על פן זה של עבודתו.

גרפיטי בהשתתפות 180 איש

אחת הדמויות המונצחות ביותר מאז ה-7.10 באמצעות גרפיטי היא ענבר היימן ז"ל, המוכרת גם בכינויה "Pink", ואשר בעצמה היתה אמנית רחוב. ענבר נחטפה מהמסיבה ברעים, שבה התנדבה. בין היצירות הבולטות שנעשו לכבודה – גרפיטי עצום בגודלו במחלף אונו על כביש 471, אשר נעשה כשבוע לאחר החטיפה על ידי לא פחות מ-180 איש, ואשר קורא לשחרורה.

עינב סומך, חברתה של ענבר היימן ז"ל: "היא היחה בחורה יחידה בתחום הגרפיטי בארץ, שהוא מאד גברי. היא כל הזמן ניסתה לשכנע אותי שאבוא לטפס איתה על איזה גג אבל אותי זה לא עניין. אבל זה מה שיפה בענבר, היו לה הרבה מאד חברים מהרבה מעגלים והיא ידעה לדבר עם כל אחד בשפה שמתאימה לו". על המפעל להנצחתה אמרה:  "היום אין לנו קבר, ואין לאן ללכת. היה חשוב לנו ליצור משהו שאנשים יעברו ויזכרו"

חברתה עינב סומך אשר היתה מיוזמות המבצע, ביחד עם נועם אלון בן זוגה ואמן הגרפיטי יונתן שלזינגר, מספרת כי ענבר נכנסה לתחום אמנות הרחוב בסוף התיכון. "היא הפכה לחלק מקהילת הגרפיטי, בחורה די בודדה בקבוצה של גברים, כי התחום הזה בארץ הוא מאד גברי. היא כל הזמן ניסתה לשכנע אותי שאבוא לטפס איתה על איזה גג אבל אותי זה לא עניין. אבל זה מה שיפה בענבר, היו לה הרבה מאד חברים מהרבה מעגלים והיא ידעה לדבר עם כל אחד בשפה שמתאימה לו".

כתובת הענק להשבתה של היימן במחלף אונו. 180 איש התגייסו (monkeyrmg)

לדברי סומך, מעגלי ההיכרות הרחבים של היימן גם הביאו לכך שמיד עם פרסומו של מבצע הגרפיטי הענק, המוני חבריה נרתמו לעניין כמעט בלי ארגון מראש. "חברת טמבור תרמה את הצבעים, ובתוך זמן קצר הגיעו עשרות אנשים. גם מתחום הגרפיטי וגם הרבה חברים שלא קשורים לתחום בכלל. בהתחלה פקחי עיריית קריית אונו אמרו לנו להפסיק, אך הפרויקט קיבל את אישור העירייה תוך כדי ביצוע".

בסוף דצמבר, כשבועיים לאחר היוודע דבר הירצחה של פינק, התכנסו חבריה לביצוע פרויקט נוסף להנצחתה, והפעם בחניון ברחוב בית עובד הסמוך לרחוב המסגר בתל אביב, שקירותיו נתרמו על ידי בעליו לצורך הפרויקט. כאן כבר נטלו אנשי האמנות את ההובלה, כאשר בין המארגנים היה גם ארד לוי, והקירות כוסו ביצירות ורודות, כולל דיוקנה של היימן עצמה. הוריה של היימן הגיעו גם הם לאירוע, ואמה ציירה את אחד הציורים.

"ענבר עדיין שם", מזכירה סומך, "היום אין לנו קבר, ואין לאן ללכת. היה חשוב לנו ליצור משהו שינציח אותה, שאנשים יעברו ויזכרו".