עיריית רמה"ש גבתה היטל השבחה מבעלי דירות בפינוי-בינוי שקיבלו דירת תמורה שאינה בשטח הבניין שנהרס. כך הכריעה ועדת הערר

ועדת הערר לתכנון ובניה של מחוז תל אביב, בראשות עו"ד יפעת בן אריה שטינברג, קיבלה בשבוע שעבר ערר שהוגש על ידי שלושה בעלי דירות במתחם המיועד לפינוי בינוי בשכונת מורשה ברמת השרון, שעוסק בשאלה האם התוספת להסכם,שתכליתו להחליף את דירת התמורה המקורית בהסכם פינוי-בינוי בדירה באחרת, מהווה "מימוש זכויות" המחייב בהיטל השבחה או שמא מדובר במימוש צו הפטור מהיטל השבחה?

מדובר בפרויקט פינוי-בינוי הממוקם בין הרחובות עזרא, עוזייה והחלוץ ברמת השרון, הנמצא בביצוע מספר שנים, לגביו ניתן לבעלי דירות הכלולים במתחם צו הפוטר אותם מהיטל השבחה . ואולם עקב החלפת דירת התמורה המקורית בדירה אחרת שאינה בבניין המקורי שנהרס, קבעה הועדה המקומית לתכנון ובנייה רמת השרון, כי מדובר במימוש זכויות במכר שאינו נמצא תחת הפטור, ולכן הוציאה דרישת תשלום היטל השבחה לכל אחד מהעוררים. 

להחלטה המלאה של ועדת הערר

לטענת העוררים, בשל גילם (עוררת אחת בת 95, שנייה בת 96 והעורר השלישי בן 72), היזם הסכים לתת להם את דירות התמורה המגיעות להם חלף דירותיהם הישנות בדרך של "בינוי פינוי", באופן שהעוררים יוכלו לעבור מדירתם המיועדת להריסה, היישר לדירת תמורה באחד הבניינים במתחם שבנייתם הושלמה. לאור כך נחתמה תוספת להסכם בין היזם לבין כל אחד מהעוררים יחד עם חתימת הסכם הפינוי-בינוי. התוספות להסכם האמור נעשו בלי לשנות את תנאיו המהותיים של הסכם הפינוי בינוי, לרבות תנאי הזכאות לדירות התמורה. לטענתם, כל ששונה בתוספות הוא מיקום דירת התמורה באותו מתחם ועיתוי מסירת דירת התמורה לעוררים.

ועדת הערר: "אין משום שינוי מהותי מהסכמי הפינוי-בינוי"

הוועדה המקומית טענה מנגד כי העוררים מנסים להציג את ההסכמים החדשים כ"תוספת" לכאורה להסכמי הפינוי בינוי בתנאים המקוריים וכתוספת שלא משנה את ההסכם. אולם, מבחינת ההסכמים ותנאיהם עולה בבירור כי לא מדובר בתוספת להסכמי פינוי בינוי , אלא בהסכמים חדשים, בדירות חדשות, בתנאים חדשים ובמיקום שאינו המיקום בו היו הדירות הישנות. לכן הדרישות להיטל השבחה מוצדקות.

ועדת הערר כאמור דחתה את טענות הוועדה המקומית וקבעה כי "התוספת השנייה להסכם נחתמה אמנם כעשור לאחר שנחתם הסכם הפינוי המקורי, אולם, הוא נעשה בסמיכות להוצאת היתר הבניה, ודווקא סמיכות זאת אחר כל השנים, מחזקת את המסקנה שהתוספת השנייה להסכם במקרה דנא, נועדה בעיקר לעדכן התמורות לעוררים (דירה חליפית במקום המקורית) בהתאם להיתר הבניה, ולא כדי לייצר הסכם חדש ועצמאי המהווה אירוע מימוש נוסף".

ועדת הערר הדגישה כי "אין להסיק מהחלטתנו זו כי בכל מקרה בו נחתם תוספת להסכם פינוי בינוי , אין לראות בו כמימוש זכויות המקים חבות בהיטל השבחה לפי התוספת השלישית לחוק התכנון והבנייה (צו פטור מהיטל השבחה על פי סעיף 19 ב'), שכן ברור הדבר שכל מקרה ייבחן לפי נסיבותיו הוא, אולם, בנסיבות קונקרטיות שבעניינינו אנו ובחינת התוספת השנייה להסכם כמו גם העיתוי בו היא נחתמה, מובילים אותנו למסקנה לפיה אין בה משום שינוי מהותי מהסכמי הפינוי-בינוי המקוריים שנחתמו המהווים הסכם חדש שיש בו משום מימוש זכויות המקים חבות בהיטל השבחה".

את העותרים ייצגו בוועדת הערר עורכי הדין גיא פורר, תומר גור וגור קורן. את הועדה המקומית ייצג עורך דין יעקב בויאר.