העוקץ האיראני: המדינה לא זיהתה פרטי דרכון מזויפים בצוואה - ותשלם ליורשים מעל 5 מלש"ח

מדינת ישראל תשלם ליורשי קרקע הממוקמת באזור גלילות, פיצוי של כ-5 מיליון שקל, בעקבות זיוף של צו קיום צוואה שהמדינה לא גילתה למרות פרטים מחשידים כמו מספר דרכון איראני. כך הוחלט בפסק דין של בית המשפט המחוזי בתל אביב נגד המדינה - רשם המקרקעין , שניתן בשבוע שעבר על ידי השופט נפתלי שילה. עם זאת, מאחר שהתובעים לא רשמו את הקרקע על שמם במשך שנים, הוטל עליהם אשם תורם בשיעור של 40%.

המנוח, תושב ארצות הברית, היה הבעלים של קרקע ממערב לגלילות, מזרחית לחוף הצוק. הוא נפטר ב-1999 והוריש את כל רכושו לאשתו ולילדיו. לאחר שגם האישה נפטרה ב-2017 ירשו שלושת ילדיהם את עיזבונה. ב-2017 כשהגיעה אחת הבנות, המתגוררת אף היא בארצות הברית, לרשום את הקרקע על שם היורשים, גילתה שהקרקע רשומה כבר משנת 2014 על שם אדם אחר בעל דרכון אמריקאי בשם שרון אל, מכח צוואה ורשומות הערות אזהרה על שם הרוכשים הראשונים שקנו ממנו את הנכס.

בשל הגילוי ביקשה הבת באמצעות עורך דינה לעיין במסמכים, תחילה התנגד הרשם ודרש שהיורשים יציגו מסמכי ירושה שניתנו בארץ. בעקבות בקשת ערר הוצגו ליורשת המסמכים. היורשת פתחה בתביעות נגד המדינה, נגד שרון אל, נגד הרוכשים הראשונים ונגד הרוכשים שרכשו מהם את המקרקעין.

בעקבות הליך זה גילתה ששרון אל הגיש בקשה לרישום צו קיום צוואה מזויף מיולי 2012 שאליו צורפה צוואה מזויפת מיום מנובמבר 2002 שלפיה המנוח הוריש את כל רכושו לשרון אל. בדצמבר 2014 בוטל רישום הבעלות של המנוח במקרקעין וזכויותיו הועברו מכוח הצו המזויף לשרון אל.

עוד התברר כי ביוני 2015 מכר שרון אל חלק מהמקרקעין לרוכש ראשון וביולי 2015 מכר חלק נוסף מהמקרקעין לרוכש נוסף, והמקרקעין נרשמו על שמם. באוגוסט 2018 נרשמו המקרקעין על שם הרוכשים השניים שרכשו מהם את הקרקע. רק באוגוסט 2019 ניתן צו בית משפט לענייני משפחה לפיו התובעים הם אכן היורשים האמיתיים, ובעקבותיו הוגשה ב-2021 התביעה על סך 18 מיליון שקל.

"המדינה היתה יכולה לגלות בקלות את הזיוף"

התובעים טענו שהמדינה הייתה יכולה בקלות לגלות את הזיוף. אחת הטענות המעניינות היא כי בצוואה המזויפת משנת 2002 ובצו הקיום המזויף משנת 2012, המוריש לכאורה היה מזוהה באמצעות דרכון איראני למרות שנאמר שהמנוח נפטר בישראל. כלומר בפני הרשם הוצגה צוואה של מוריש שכביכול נפטר בישראל בשנת 2009 והזדהה בצוואתו בשנת 2002 באמצעות דרכון של מדינה עוינת, ומספר הדרכון שעמו הוא הזדהה בצוואה המזויפת הוא במקרה אותו מספר דרכון שבו נרשם המוריש כבעלים של המקרקעין בשנת 1964. "גם עובדה זו לא הדליקה 'נורה אדומה' אצל הנתבעת", נטען

עוד הם טענו למספרי תעודות לא תואמות בין המסמכים  ותאריכים שגויים כמו תאריך עברי שלא תואם את הלועזי, מה שאמור היה לעורר את חשד הרשם. עוד טענו כי על פי תקנות המקרקעין ונהלים פנימיים, נדרש להגיש צו קיום צוואה מקורי או עותק מאושר, דבר שלא קרה במקרה זה. כמו כן טענו שעל רשם המקרקעין מוטלת חובת זהירות מיוחדת בבדיקת מסמכים הנוגעים לבעלות על מקרקעין, במיוחד מאחר שקיימת מודעות למקרי זיוף.

על כך שלא מחקו את שם המנוח מהרישום על המקרקעין, הם טענו שמאחר שמבחינה רגשית, מחיקת שמו של המנוח מהמרשם "היה מקצר את חייה" של אמם, היא לא הייתה מוכנה לעשות כן וכי הם לא ידעו שעליהם להעביר את רישום המקרקעין על שמם וחשבו שהנכס שמור על שם המנוח.

המדינה: מאה אחוז אשם תורם של התובעים

המדינה טענה מנגד כי הרישום בוצע בהתאם לנהלים הקיימים וכי המסמכים שהוגשו נראו אותנטיים. לדבריה, לא הייתה חובה לבצע בדיקה מעמיקה כאשר מדובר בצו שנחזה להיות תקין. עוד טען רשם המקרקעין שהוא מבצע עשרות רישומים ביום ולא ניתן לצפות ממנו לבדוק כל פרט בכל מסמך באופן יסודי. כמו כן טענה המדינה כי האחריות על בדיקת פרטי המבקש מוטלת על עורכי הדין, שאמורים לבדוק את זהותו של המבקש ואת האותנטיות של המסמכים לפני הגשתם.

כמו כן טענה המדינה למאה אחוז אשם תורם מצד התובעים: העובדה שהתובעים לא רשמו את הקרקע על שמם במשך שנים ולא פעלו בזמן להקפאת הרישום לאחר גילוי הזיוף היא רשלנות תורמת המנתקת את הקשר הסיבתי בין פעולות הרשם לנזק שנגרם.

לגבי הדרכון האיראני טענה המדינה כי "גם מספר דרכון של מדינה עוינת כמו איראן שבאמצעותו זוהה המנוח, אינה מעלה חשד ולא מדובר במקרה חריג. ישנם מקרים רבים שמוריש מזדהה באמצעות דרכון זר והוצאו צווי ירושה למנוחים שהחזיקו דרכונים זרים ממדינות ערב והדבר אינו אמור להחשיד שמדובר בזיוף. לעיתים, אנשים נשארים עם הדרכון הזר ולא מחזיקים באזרחות ישראלית. המנוח היה רשום בלשכת רישום המקרקעין בדרכון איראני ולכן אין בכך בכדי להדליק נורה אדומה. רק במקום שמתעורר חשד בפועל יש לבצע בדיקה ולא במקום בו רק נטען שהיה צריך לעורר חשד. 

"היו צריכות להידלק נורות אדומות"

השופט קבע שהנורה הראשונה הייתה צריכה להידלק לאור העובדה שהמנוח שמענו היה בישראל, הזדהה בצוואה לפי דרכון איראני. "אין זה סוד שאיראן היא מדינת אויב ולא סביר שתושב ישראלי המתגורר ברמת השרון יזדהה בצוואתו באמצעות דרכון איראני. הנורה השנייה שהייתה צריכה להידלק נובעת מכך שהחותמת השחורה שעליה מוטבע התאריך בתוך החותמת של העתק מתאים למקור מציינת את יום 4.7.12 בעוד שהצו ניתן רק ביום 31.7.12. הנתבעת עצמה מסכימה כי 'רק מקום שיש חשד יש לבצע בדיקה ובמקרה דנן בהחלט היה קיים חשד משמעותי.  

"איתור שני פרטים מחשידים אלו אינו מסובך ולא דורש מאמץ מיוחד", קבע עוד השופט. "מצופה מבוחן עסקאות סביר לשים לב לנתונים 'מוזרים' כאלו ולערוך בעקבותיהם בדיקה מעמיקה יותר, לרבות באמצעות כניסה לאתר רשם הירושה ובדיקת מספר התיק המצוין על גבי הצו". עוד הוסיף שגם אם עוברות בקשות רבות ביום, מצופה מהבוחן שהוכשר לכך לזהות סימנים מחשידים.

עם זאת, מאחר שהתובעים לא רשמו את הקרקע על שמם במשך שנים ולא פעלו מיד עם גילוי הרישום המוטעה, בית המשפט הטיל עליהם אשם תורם בשיעור של 40%. בשל כך חייב את המדינה לשלם פיצויים על סך 5.31 מיליון שקל וכן שכר טרחה של 150 אלף שקל ושליש מהאגרה ששולמה.

את התובעים ייצג  עו"ד בנימין חורף. את מדינת ישראל - רשם המקרקעין ייצג עו"ד שרון ואלה