רמ"י זכתה בערעור בעליון – אך גם בביקורת קשה: "מחדל נמשך"
ערעור על דמי שימוש חורג נדחה, אך ביהמ"ש ביקר את הרשות "נוכח מחדליה" • רמ"י: "הרשות לא פעלה לפינוי הקרקע בטרם תמו הליכי המשפט כדי לא לקבע החלטות בשטח"
השופט מני מזוז. ביקר את הרשות - אך גם סייג את דבריו (אתר בתי המשפט)
ערעור נגד החלטת רשות מקרקעי ישראל לגביית דמי שימוש חורג בסכום של 3.2 מיליון שקל נדחה – אך באותה נשימה זכתה רמ"י לביקורת קשה משופטי בית המשפט העליון, על מה שהוגדר בידי נשיאת בית המשפט, השופטת אסתר חיות, כ"התרשלותה של הרשות לאורך שנים מלפקח על הנעשה במקרקעי הציבור שעליהם היא מופקדת".
הערעור שהוגש סבב סביב טענה לשימוש חורג במקרקעין בנתניה: מדובר בכ-2,250 מ"ר בעיר, שיועדו לאורך השנים לתעשייה – אך המערערת השתמשה בהם גם למטרות מסחר. כאשר גילה זאת פקח של רמ"י, נשלחה לחברה דרישה לתשלום דמי שימוש חורג , "לתקופות עבר ועתיד", בסך של כ-3,238,770 שקל.
הערעור נדחה במלואו – החברה תשלם את דמי השימוש החורג
המערערת פנתה בעניין לבית המשפט המחוזי במחוז מרכז, בבקשה שיקבע כי לפי חוזה החכירה של השטח עוד משנת 1982, ובהתאם להסכמים שבאו בעקבותיו, ניתן להשתמש בשטח שבמחלוקת גם לצורכי מסחר. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה וקבע כי על המערערת לעמוד בתשלום הנדרש ממנה, כשהוא מתבסס בין היתר על הוכחות לפיהן ההסכמים שנחתמו לאורך השנים הגדירו את השטח או את המבנים שנבנו עליו כשטח למבני תעשייה ומלאכה.
בהתאם לכך פסק השופט מני מזוז, שעמד בראש הרכב של שלושה שופטים שכלל גם את הנשיאה חיות וגם את השופטת ענת ברון: "לא מצאתי כל עילה להתערב בפסק דינו המפורט והמנומק היטב של בית המשפט קמא, ועל כן אציע לחברותיי כי נדחה את הערעור". השתיים קיבלו את הצעתו של השופט, והערעור אכן נדחה על הסף – משמע החברה תיאלץ לשלם את דמי השימוש החורג.
אך בכך לא הסתיים הדיון, שבמהלכו עבר הזרקור מהמערערת אל המשיבה, היא רשות מקרקעי ישראל , שכן הראיות שהוצגו במהלכו הוכיחו כי השימוש החורג נמשך לאורך תקופה ארוכה. למעשה, רמ"י, כך על פי הנאמר בדיון, התוודעה לשימוש החורג במרץ 2007, אך שלחה דרישה רשמית לתשלום דמי השימוש החורג המדוברים רק כתשע שנים מאוחר יותר, באפריל 2016. על כך התעכבו השופטים בפסיקתם לא מעט.
"הרשות אינה רשאית לוותר על תשלום המגיע לה"
"המשיבה, רשות מקרקעי ישראל , מופקדת על ניהול מקרקעי ישראל כמשאב לטובת הציבור, ובמסגרת תפקידה זה מוטל עליה בין היתר לפעול למניעת פלישה למקרקעי ציבור וכן למנוע שימוש בהם באופן המנוגד לדין ולהסכמים עימה", קבע השופט מזוז. "במקרה דנן, המשיבה עמדה על דרישת התשלום רק כאשר המערערת הגישה את בקשתה לאיחוד חלקות, שנים לא מעטות לאחר שהחל השימוש החורג. חובותיה של רשות שלטונית בהפעלת סמכויותיה כוללת גם את החובה לפעול בשקידה ובמהירות הראויה".
כאן עבר השופט להסתייגות מסוימת, כשאמר: "אין מקום ואין בסיס - במציאות או בדין - לייחס לרשות מקרקעי ישראל הסכמה מכללא להתיר למחכיר לעשות שימוש במקרקעי ציבור באופן החורג מייעודם התכנוני או ההסכמי אך בשל העובדה שהרשות לא פעלה מיידית או בכלל כנגד אותה החריגה. רשות מקרקעי ישראל מנהלת את כלל מקרקעי הציבור, לרבות מקרקעי קק"ל, הכוללים את מרבית הקרקעות שבשטחה של מדינת ישראל. מקרקעין אלה פזורים בכל רחבי הארץ, וקיים קושי מעשי רב בפיקוח קרוב ובגילוי של כל שימוש חורג בקרקע ציבורית". דברים אלו אף צוינו בתגובת רמ"י לפסיקה, שאת המשכה נביא בסוף הכתבה.
הכרה בטענת מניעות או הסכמה מכללא בנסיבות כאלה עלולה לעודד פלישה למקרקעי ציבור או שימוש בהם בניגוד לייעודם התכנוני וההסכמי, ובכך ייפגע האינטרס הציבורי במשאב מוגבל, וחוטא יצא נשכר"
"הרשות אינה מוסמכת להתיר שימוש בניגוד לייעוד התכנוני, או להתעלם מהייעוד שנקבע בהתקשרות עם החוכר. המשיבה גם אינה רשאית לוותר על תשלום המגיע לה, בוודאי שלא בדרך של מחדל. הכרה בטענת מניעות או הסכמה מכללא בנסיבות כאלה עלולה לעודד פלישה למקרקעי ציבור או שימוש בהם בניגוד לייעודם התכנוני וההסכמי, ובכך ייפגע האינטרס הציבורי במשאב מוגבל, וחוטא יצא נשכר", חתם השופט מזוז את דבריו בנושא.
הנשיאה חיות, לעומתו, הייתה חריפה יותר בדבריה: "אינני שותפה לעמדה הסלחנית כלפי המחדל עצמו", אמרה. "חברִי מציין כי מקרקעי הציבור הם רבים ומפוזרים וכי קיים קושי מעשי רב בפיקוח קרוב על הנעשה בהם. דברים אלה עלולים להתפרש כהשלמה עם מצבים שאין להשלים עימם, הנגלים לעינינו לא אחת, והחושפים את התרשלותה של הרשות לאורך שנים מלפקח על הנעשה במקרקעי הציבור שעליהם היא מופקדת. המקרה הנדון הוא אך אחד מאותם מקרים.
מן הראוי על כן כי נשוב ונעמיד את הרשות על חומרתו של המחדל הנמשך מצידה בנדון, ועל ההשלכות הכלכליות והציבוריות הכרוכות בכך, על מנת שתיתן דעתה לנושא ברצינות המתבקשת ותעשה לתיקון המצב – ויפה שעה אחת קודם"
מן הראוי על כן כי נשוב ונעמיד את הרשות על חומרתו של המחדל הנמשך מצידה בנדון, ועל ההשלכות הכלכליות והציבוריות הכרוכות בכך, על מנת שתיתן דעתה לנושא ברצינות המתבקשת ותעשה לתיקון המצב – ויפה שעה אחת קודם. נוכח מחדלי הרשות אציע כי לא נזכה אותה בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, אף שטענות המערערת נדחו". השופטת ברון תמכה בדחיית הערעור והן בהצעתה של הנשיאה חיות, וכך הוחלט כי הערעור יידחה ללא צו להוצאות.
"מדובר בפסק דין לטובת הרשות"
תגובת רשות מקרקעי ישראל : "מדובר בפסק דין לטובת הרשות, אשר ציטוט דברי השופטים ממנו מובא מחוץ להקשרו ועושה עוול לרשות. פסק הדין עוסק בחוכרת קרקע למטרת תעשייה אשר הפרה את החוזה שלה עם הרשות וקיימה שימושים מסחריים בניגוד למטרת החוזה, ואף בניגוד לתב"ע, וטענה כי יש לפרש את החוזה כמתיר מסחר.
מדובר בפסק דין לטובת הרשות, אשר ציטוט דברי השופטים ממנו מובא מחוץ להקשרו ועושה עוול לרשות. פסק הדין עוסק בחוכרת קרקע למטרת תעשייה אשר הפרה את החוזה שלה עם הרשות וקיימה שימושים מסחריים בניגוד למטרת החוזה, ואף בניגוד לתב"ע"
טענותיה של התובעת נדחו על ידי בית המשפט המחוזי בפסק דין מנומק, וערעורה נדחה על די בית המשפט העליון. מאחר שנוצרה מחלוקת חוזית, הרשות לא פעלה לפינוי הקרקע בטרם תמו הליכי בית המשפט כדי לא לקבע בשטח החלטות שאולי יתהפכו בבית המשפט".
עו"ד ספיר זילבר, ממשרד עורכי הדין צבי שוב : "שנים רבות פעלה החברה בניגוד לשימוש המותר בנכס, זאת בידיעת המדינה, שלא פעלה לגבות תשלום בגין שימוש זה. ברור כי להתנהלות זו השלכות ציבוריות וכלכליות גדולות, בתור הגוף שאחראי על כספי הציבור. עם זאת, בית המשפט קבע כי אין להסיק שהתעלמות הרשות מהווה הסכמה לשימוש החורג שנעשה בנכס, ויתרה מכך - אין הדבר אומר כי נעשה ויתור על תשלום".
כל יום בשעה 17:00- חמש הכתבות החשובות ביותר בתחום הנדל"ן מכל האתרים אצלכם בנייד!
לחצו כאן להצטרפות לתקציר המנהלים של מרכז הנדל"ן!
לחצו כאן להצטרפות לתקציר המנהלים של מרכז הנדל"ן!
תגובות