בחירות 2022: האם קיים "מחנה שינוי" גם בתחום הדיור?

לא מעט אנשים שואלים את עצמם כיצד ייתכן שאחרי עשור וחצי של עליות כמעט רצופות במחירי הדירות בשיעור ריאלי מצטבר של כ-150%, ולאחר שנה של זינוק מחירים בשיעור של 19%, נושא הדיור עדיין לא תופס מקום מרכזי במערכת בחירות 2022. זוהי שאלה חשובה, אך התשובה עליה פשוטה משנדמה: בישראל, בניגוד לארצות הברית ומדינות מערב אירופה, נושאים כלכליים פשוט אינם מהווים שיקול מכריע עבור רוב המצביעים, חשובים ככל שיהיו.

כך, העובדה ששר האוצר לשעבר משה כחלון יצר מנגנון לבניית עשרות אלפי דירות מוזלות עבור בני מעמד הביניים בקושי הספיקה כדי להעביר אותו את אחוז החסימה בבחירות 2019 מועד א', ולהבדיל – ספק אם ישראל ביתנו תזכה להצבעה מאסיבית מצד חסידי השוק החופשי בעקבות הרפורמות מרחיקות הלכת, ויש יאמרו ההיסטוריות, שביצעה בשוק המזון.

אך יכול להיות שהאדישות לסוגיית הדיור בבחירות נובעת מסיבה אחרת והיא, שבעצם כמעט כל המפלגות מציעות פחות או יותר אותו דבר, כפי שממחישה כתבתו של דרור ניר קסטל שסקר כאן את מצעי הדיור של רוב המפלגות המתמודדות. מנטרה שחזרה על עצמה אצל רובן נגעה לצורך להגדיל את התחלות הבניה ואת היצע הדירות על מנת להפחית מחירים. עוד אמירה שהפכה נפוצה יותר ויותר היא לגבי הצורך לחדול משיטת "כל המרבה במחיר" במכרזי רמ"י ולהתחיל לבחור את הזוכים לפי פרמטרים אחרים, כפי שנעשה במסלולי המכרזים של מחיר מטרה ומחיר למשתכן. ולבסוף – גם הדיור להשכרה זוכה כיום לעדנה, לפחות במצעי הבחירות, כאשר רוב המפלגות מסכימות כי יש לפתח ולשכלל את השוק הזה.

קלפי בבחירות (דפוזיט פוטוז)

אך כאשר המצב הוא שרוב המפלגות מציעות את אותם הפתרונות, למי בעצם אמור להצביע אזרח שהיה רוצה לראות שינויים משמעותיים יותר באופן שבו שוק הדיור מתנהל?

למי מגדילים את ההיצע?

כאשר מנתחים את רוב הפתרונות המוצעים על ידי הזרם המרכזי של המפלגות (ובעניין הזה ההבדלים בין יש עתיד, לליכוד ולמחנה הממלכתי הם מינוריים) מגלים כי בסופו של דבר, אלו תומכים בשימור המצב הקיים, בו רק העשירונים העליונים יכולים ליהנות מדיור איכותי במרכז הארץ.

קחו למשל את יעד "הגדלת ההיצע". הגדלת היצע היא מהלך מבורך כמובן אך בסופו של דבר כאשר מדובר בבנייה מרובה של דירות במחירי שוק, מי שייהנה ממנה הם המגזרים שיכולים להרשות לעצמם לרכוש דירות במחירי השוק הנוכחיים. איש הרי אינו משלה את עצמו כי הגדלת ההיצע תביא להוזלה של 30% במחיר הדירות. דברים אלו נכונים גם לגבי יצירתו והרחבתו של שוק הדיור להשכרה, כאשר זו מוצעת במחירי שוק, גם כאשר החוזים הם לתקופה של חמש שנים.

ואחרונים חביבים הם מבצעי הדירות המוזלות על קרקעות המדינה. אי אפשר לקחת מכחלון ואלקין את העובדה כי אפשרו לעשרות אלפי משקי בית לרכוש דירה בתנאים נוחים, ושייתכן כי חלק גדול מאותם משקי בית לא היה מגיע אל אותה דירה בלעדיהם. ועדיין, כל ניתוח שנעשה עד כה למבצעים העלה כי אוכלוסיית היעד הנהנית מהם היא בני העשירון השישי ומעלה. לעשירונים הנמוכים היא אינה מסייעת כלל.

גוש השינוי שבתוך גוש השינוי

למעשה, בחינה מדוקדקת של מצעי הבחירות תגלה כי יש קבוצת מפלגות שמציעה אלטרנטיבה לסדר הקיים. היא אינה גדולה וממוקמת בקצה השמאלי של "גוש השינוי". במרצ למשל מציעים "בנייה תקציבית של מאות אלפי יחידות דיור", אשר מן הסתם יוקצו בהשכרה או במכירה במחיר וזל משמעותית ממחיר השוק. במציאות הישראלית הנוכחית מדובר במדע בדיוני. המדינה אמנם עשתה זאת בעברה הרחוק - בעשורי המדינה הראשונים עסקה הממשלה בבניית עשרות אלפי יחידות דיור כחלק ממאמצי קליטת העליה,  אך שנים רבות עברו מאז, ופרויקט השיכונים נתון כיום לביקורת רבה. עוד מציעה המפלגה הכנסת סעיפי דיור בר השגה בכל תכנית חדשה, ולפחות עשרה סעיפים נוספים במצע עוסקים בהרחבת הדיור הציבורי.

במפלגת העבודה מציעים להקצות קרקעות לבניית דירות להשכרה במחירים המפוקחים על ידי הממשלה אשר יאפשרו מגורים לכל תקופת חייו של השוכר (!). הצעה נוספת נוגעת למשכירי דירות פרטיים, אשר יזכו לפטור ממס על הכנסות השכירות רק אם יציעו חוזי שכירות ארוכת טווח.

שיכון בבאר שבע. שיקום הדיור הציבורי הוא מכנה משותף של חברת גוש השינוי בדיור (פורום דיור ציבורי)

חברה שלישית בגוש השינוי של הדיור היא חד"ש-תע"ל שמצע הדיור שלה משלב דרישות ספציפיות הנוגעות לחברה הערבית כמו ביטול חוק קמיניץ, עם דרישות הנוגעות לכלל הציבור, כגון הרחבת הדיור הציבורי וחקיקת הגבלות על מחירי שכירות.

השוק החופשי עשה את שלו, עכשיו תור הממשלה

הגישה המשותפת לשלוש המפלגות הללו, המרכיבות יחד את "גוש השינוי של הדיור", היא דרישה למעורבות ממשלתית ברמה הרבה יותר גבוהה מבעבר בשוק הדיור, לאור מה שנתפס ככישלונו של כלכלת השוק לפתור בעצמה את משבר הדיור. ולצורך העניין – גם התנהלות רמ"י כמי שמוכרת קרקעותיה לכל המרבה במחיר היא חלק מכלכלת השוק, על אף היותה רשות ממשלתית. שלושתן הן גם היחידות במפה הפוליטית שמעלות את צמד המלים "דיור ציבורי" על שפתיהן.

מדובר בגישה שבאה להציע פתרונות דיור הולמים גם למי שהשיטה וההיסטוריה הישראלית חילקו להם קלפים גרועים. לצד בני עדות המזרח ובני החברה הערבית ניתן להוסיף לרשימה הזו את בני הדור הצעיר הנוכחי - כמעט מכל העדות והמגזרים. 

החדשות הרעות למי שמאמין בערכים הללו, הן שספק רב אם מי מהמפלגות הללו תגיע לעמדה שבה היא יכולה לממש את מצעה. על פי הסקרים ערב הבחירות, שלושתן מתנדנדות על 4-5 מנדטים וכלל לא בטוח שיעברו את אחוז החסימה. חד"ש-תע"ל מעולם לא לקחה חלק בממשלה כלשהי, ואילו השתיים האחרות, גם אם ישתחלו לממשלת שמאל-מרכז דוגמת הנוכחית, יהיו חלשות מדי מכדי להכתיב סדר יום "סוציאליסטי" שכזה על מפלגות שוק חופשי מובהקות דוגמת יש עתיד או ישראל ביתנו.

ולמרות כל זאת, גוש השינוי מציע פתרונות שעשויים לקרוץ למי שמעוניין לבסס את הצבעתו על פתרון משבר מחירי הדיור, וככל שהמשבר יחריף עשוי גם להיות זה שממנו תבוא הישועה הרעיונית בעתיד.