מתווה משרד רוה"מ להבאת הפועלים הזרים נולד מת, ובקרוב ייאלצו השרים להודות שאין לענף כל פתרון מלבד הפלסטינים

מביך. זו המילה המדויקת ביותר לתיאור הליך קידומה של טיוטת החלטת הממשלה בנושא הבאת הפועלים הזרים. ביום רביעי האחרון זו הופצה לשרים על ידי מנכ"ל משרד ראש הממשלה יוסי שלי, ו-24 שעות לאחר מכן כבר לא היתה שווה את הנייר עליו נכתבה. זאת לאחר שבתוך שעות ספורות כבר הודיעו שני השרים שלתחומי אחריותם היא נוגעת – שר הפנים משה ארבל ושר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופף, כי הם מתנגדים בתוקף להמשך קידומה.

כעת חזרנו לנקודת האפס, והיא למעלה מ-20 אלף פועלים שכבר מוינו ונמצאו מתאימים לבוא ולעבוד בענף הבניה בישראל, שיושבים במדינת המוצא וממתינים שממשלתה של מדינה – שתוארה באזניהם דווקא כמדינה מתקדמת – תמצא סוף כל סוף פתרון להבאתם.

לכישלון הצעת המחליטים מספר סיבות. אחת מהן היא הפער בין מה שהיא היתה אמורה לעשות, לעומת מה שבסופו של דבר נכתב בה. כזכור, גולת הכותרת של ההחלטה היא מתן אפשרות להעסקה ישירה של פועלי הבניין על ידי הקבלנים, וזאת בניגוד למצב הקיים כיום שבו הפועלים מועסקים על ידי תאגידי כח אדם, אשר מקצים אותם לקבלנים.

לו היתה צורת ההעסקה הנוכחית החסם המרכזי בפני הגעתם של פועלים, אזי מדובר היה בצעד מתבקש. אלא שככל הידוע, לא אופן ההעסקה באמצעות תאגידים הוא זה שמקשה על הגעת הפועלים, אלא בעיקר הבעיות הלוגיסטיות של הבאתם הפיזית לארץ. לא רק זאת, אלא שרוב רובו של הענף מבוסס על חברות בינוניות-קטנות, שלא מעוניינות בלוגיסטיקה המורכבת של העסקת פועלים זרים, ושעבורן ההעסקה על ידי תאגיד כח אדם ורכישת כח העבודה ממנו אלו הפתרונות המיטביים.

ולבסוף כדאי לזכור שממש זה עתה קמו כ-50 תאגידים חדשים של כח אדם זר ייעודי לענף הבניה – בעידודה ודחיפתה של המדינה. הברות שהוקמו תוך השקעה של מיליוני שקלים מצד בעליהם, ושבימים אלה מתחילים להנחית את ראשוני הפועלים בארץ – המעט שכן מצליחים להגיע. שינוי אופן העסקת הפועלים באופן שמייתר למעשה את התאגידים הוא יריקה בפרצופם של היזמים שהשקיעו את מיטב זמנם וכספם בהקמת החברות הללו.

מה כן היה על ההצעה לבצע? פשוט מאד – לתת לקבלנים את החופש להביא לישראל את הפועלים - צעד שמזה חצי שנה הממשלה נכשלת בו. בטיסות שכר, בספינות, לא משנה איך - את זה הקבלנים היו מבצעים מהר הרבה יותר מהממשלה. ולאחר מכן ההעסקה עצמה באמצעות התאגיד בהתאם לשיטה הקיימת.

המשרד שעד היום ניהל את המדיניות נותר בחוץ

כאן המקום לציין שלא הטעות הזו בעצם הגדרת מטרת המהלך היא זו שהובילה להתנגדותם העזה של משרדי השיכון והפנים.

במקרה של משרד השיכון משמעות המהלך היא נטילת כלל סמכויותיו בתחום קביעת מדיניות כח האדם הזר והעברתן לוועדה בינמשרדית שבה חברים משרדי הפנים, האוצר, המשפטים ואילו משרד השיכון – זה שעד לפני רגע היה אמון על הנושא - כלל אינו חבר בה. קל להבין את הזעם שהתעורר בקרב אנשי המשרד כאשר קראו את ההצעה לראשונה, וקשה להבין את מי שהחליט על הדרת המשרד מהוועדה.

במשרד הפנים הסיפור שונה, ומהותי יותר: שם זיהו שהמהלך מפחית משמעותית מכוחה ומסמכויותיה של רשות האוכלוסין שבאחריות המשרד בהבאת הפועלים. בנקודה זו לא ניתן להאשים את שלי, רשות האוכלוסין אכן לא הוכיחה את עצמה עד כה כשחקן יעיל במשבר. אך לחובתו של שלי ייאמר שלא ידע לבצע את הסגירות מול המשרד שיביאו לתמיכת השר.

ובכלל, תמונת המצב הכללית שעולה מהפארסה הזו, הם חוסר ההרמוניה וחוסר התיאום המוחלטים ששוררים בין זרועות הממשלה השונות, גם כאשר ברור כי על הפרק עומדת בעיה כלכלית קשה, שכל שבוע שחולף בעיכוב פתרונה עולה למשק מיליארדים. ואם בעבר כיהנו בתפקיד מנכ"לי משרד רוה"מ דמויות שידעו לתפוס את כלל השחקנים בצווארוני חולצותיהם ולהביא אותם להסכמות, הרי שברור שמעמדו של שלי בעיני שרי הממשלה שונה.

הנחת עבודה שגויה
​
וכאן נשאלת השאלה האם לא ראוי שהקבינט החברתי-כלכלי בראשותו של שר האוצר בצלאל סמוטריץ' יתכנס בדחיפות בימים הקרובים, ויודיע כי לאחר שהרהר בעניין פעם נוספת, החליט לאפשר את חזרתם של הפועלים הפלסטינים לעבודה בענף הבניין בתחומי ישראל לאלתר, מהסיבה שלא כל העובדות הרלוונטיות הונחו לפתחו בעת שקיבל את החלטתו הקודמת האוסרת זאת.

כאשר קיבלו סמוטריץ', גולדקנופף ברקת ושות' את החלטתם המקורית לאסור כניסת פלסטינים לעבודה בתחום הבניין בישראל באופן מוחלט (על אף המלצת מערכת הביטחון לאפשר זאת חלקית) הם הניחו שיש אלטרנטיבה: הבאת אלפי פועלים זרים לישראל במהירות סבירה. חצי שנה לאחר מכן, ברור שזה לא קורה.

יכול להיות שממשלה אחרת היתה יודעת לנהל את הגעת הפועלים הזרים לישראל יותר טוב, הממשלה הזו עובדתית פשוט לא מצליחה. ובהינתן שזה המצב, לא נראה שלמקבלי ההחלטות יש באמת אפשרויות נוספות מלבד החזרת הפלסטינים. השאלה היא רק האם תהיה לשרים חברי הקבינט היכולת והיושרה לרדת מהעץ שעליו טיפסו.