ביהמ"ש דחה על הסף עתירה נגד בניית מגדל בן 24 קומות בירושלים: "אין עילה להתערב"

בית המשפט המחוזי בירושלים דחה בשבוע שעבר על הסף עתירה שהוגשה נגד הוועדות המקומית והמחוזית לתכנון ובנייה ירושלים, שר הפנים, היזמית חברת מצפה שלמה בע"מ וגורמים נוספים, בשל הכוונה לבנות מגדל בן 24 קומות בשכונת רוממה בעיר. העתירה הוגשה על ידי מספר תושבים המתגוררים בסמוך לפרויקט. התנגדותם המרכזית של העותרים נוגעת לגובה הבנייה המוצע בפרויקט, ולטענתם מאושרת במקום בנייה של עד 18 קומות בלבד, ולעובדה שהמגדל ישלב מגורים עם מלון.

המגדל, שימוקם על פי התוכנית על רחוב יפו, בצמוד למתחם הכניסה לעיר המתחדש, צפוי להכיל 20 קומות המיועדות למלון עסקים עירוני, בן 400 חדרים, וכן 4 קומות מגורים בהיקף של 4,000 מ"ר. זאת למרות שהוועדה המחוזית לתכנון ובנייה ירושלים אימצה כבר בשנת 2016, ואישרה שוב בשנת 2019, מדיניות המאפשרת בנייה של עד 30 קומות לאורך ציר הרכבת הקלה - שם גם ממוקם המגדל הנוכחי, "תוך יצירת שלד עירוני ברור לפיתוח וציפוף העיר לקראת העשורים הבאים", כך על פי פסק הדין. "מדיניות זו נשענה על התהוותה של תשתית הסעת המונים, ככלי אשר יכול לשאת לאורכו בינוי עירוני מובהק המאופיין בבינוי גבוה יותר. המדיניות העדכנית עליה החליטה הוועדה המחוזית אפשרה, בין היתר, בינוי בגובה של עד 30 קומות במגרשים ששטחם מעל 1.5 דונם".

עוד טענו העותרים, כי המדיניות החדשה אינה נשענת על איסוף תשתית עובדתית ראויה בשטח, אך גם טענה זו נדחתה. "העותרים תוקפים את הסתמכותה של הוועדה המחוזית על מסמכי המדיניות. הם טוענים, כי הם מהווים סטייה מדרך המלך הסטטוטורית לקביעת תכנון בישראל. על פי הטענה, מסמכי המדיניות הפכו לעיקר, בעוד שהתכנון סטטוטורי הפך לטפל", כותב השופט עודד שחם בפסק הדין, ומסביר כי "המדיניות מבוססת, בין היתר, על השלמת מלאכת התכנון הסטטוטורי של שלושת קווי הרכבת הקלה המרכזיים בירושלים, נשענת על תכנית אסטרטגית של מנהל התכנון לשנת 2040, מבוססת על ממצאי בדיקה מפורטת של לשכת התכנון בשיתוף עם עיריית ירושלים", ועוד.

השופט מוסיף כי "מעמדם של מסמכי מדיניות הוא כמעמדן של הנחיות מנהליות, אשר מוסדות תכנון רשאים לקבוע לעצמם. מבחינה פונקציונלית, הם נועדו 'להדריך את הוועדה המחוזית ואת הוועדה המקומית בהפעלת סמכויותיהן לעריכת תוכניות בניה ולאישורן, נועדו להדריך את שיקול דעתה של הרשות". ביחס לטענות העותרים, כי הפרויקט יוקם בסמוך לגינת שעשועים לילדים, וכי הבנייה באזור היא ברובה של בתים בני 2-5 קומות שחלקם לשימור, כותב השופט שחם כי מאחורי הפרויקט עומדים "שיקולים תכנוניים במובהק, אין לי כל עילה להתערב בהם", וכי הטענות "אינן משנות בעיקרן שיקולים אלה".

60 אלף שקלים שכר טרחה 

עוד טענו העותרים, כי מדיניות הרכבת הקלה אינה חלה על המגרש מושא התוכנית, מאחר והמגרש לא משיק לתוואי הרכבת הקלה. על כך משיב השופט שחם כי "בחומר מצויים תמונות ותשריטים של המקום. אלה מלמדים כי יש יסוד לטענת המדינה, כי המגרש נמצא בסמיכות לתוואי הרכבת הקלה. יש גם יסוד לטענה, כי מדובר בקרבה ממשית. טענת העותרים, כי מדובר בקרבה זניחה, אינה תואמת את נתוני המקום העולים מן החומר".

טענה נוספת נוגעת לכך שהקמת מלון, בהיקף שנקבע ובמיקום המיועד, היא בלתי סבירה. "על פי הטענה, היא עלולה להסב נזק ומטרדים לתושבי השכונה ולפגוע באיכות חייהם. נטען גם לחשש לחילול שבת בשכונה. העותרים טוענים עוד, כי יש עדיפות לבניין מגורים במקום, נוכח מצוקת הדיור במגזר החרדי". על כך נכתב בפסק הדין כי התוכנית "אינה ממוקמת בפנים השכונה, כי אם בצומת מרכזי, הכולל מפגש של שני קווי רק"ל מאושרים, ואשר הינו בעל הקשר עירוני משמעותי. התוכנית ממוקמת במיקום מרכזי, בסמיכות למוקדי תחבורה עירוניים ובין עירוניים, ובסמוך למתחם הכניסה לעיר ולציר התחבורתי של ירושלים" וכן כי התוכנית "מציעה הסדר תנועה לשבתות וחגים".

השופט שחם דחה כאמור את העתירה על הסף, ואף קבע כי העותרים יישאו בשכר טרחת עורך דין בסכום של 60,000 שקל.