המחוזי הכריע: נת"ע לא פטורה מהיטלי פיתוח; תשלם כ-6.3 מיליון שקל לעיריית ר"ג
בית המשפט דחה את טענות החברה, שגרסה בין היתר כי אין לחייב אותה בהיטלי תיעול וסלילה משום שתוואי הרכבת הקלה שהיא מקימה הוא בגדר "רחוב" • פסק הדין המלא – בכתבה
עבודות בתוואי הרכבת הקלה בגוש דן (נת"ע)
חברת נת"ע - נתיבי תחבורה עירוניים להסעת המונים – החברה המקימה בימים אלו את הקו האדום של הרכבת הקלה בגוש דן – תשלם לעיריית רמת גן סכום של 6,357,842 שקל כהיטלי פיתוח. כך קבע השופט הבכיר אליהו בכר מבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, שהכריע בעתירה שהגישה נת"ע נגד עיריית רמת גן.
"תוואי הרק"ל בכללותו הינו בגדר 'רחוב'"
נת"ע קיבלה מהעירייה דרישה לשלם היטל תיעול והיטל סלילה, אך גרסה שהיא איננה צריכה לשלם היטלים אלו, ולכן הגישה עתירה לבית המשפט המחוזי. בעתירה כללה נת"ע שלל טענות, והמרכזית שבהן: "תוואי הרק"ל בכללותו (עילי או תת-קרקעי) הינו בגדר 'רחוב' לפי הגדרת המונח בפקודת העיריות. התוואי עובר בתחומן של דרכים קיימות, כמו גם מעליהן (על גבי גשרים) ומתחתן (במנהרות), הכוללות גם תחנות המשרתות את נוסעי הרק"ל. אותן תחנות שבהן הנוסעים עולים או יורדים מהרכבת מצויות במקום שבו נמצאת מסילת הרק"ל. לפיכך יש להכיר בכך שהרכבת הקלה ותחנותיה הן בבחינת 'רחוב', מבחינת תכליתו, תפקודו התחבורתי ונגישותו לציבור הרחב, וככזה אין לחייב את החברה בהיטלים".
נת"ע טענה כי היא מבצעת על חשבונה עבודות בהקמת הרכבת, ונוטלת למעשה חלק בפיתוח התשתיות העירוניות שלמימון הקמתן נועדו ההיטלים, ולפיכך הטלת ההיטלים מבלי לקחת בחשבון את הוצאותיה, מהווה "כפל גבייה המעשיר את קופת העירייה שלא כדין"
עוד טענה נת"ע כי עמדת העירייה, המצדיקה מחד הקמת רק"ל ללא כל השתתפות מצידה, בהיותה ממומנת כולה על ידי המדינה, ומאידך, מאפשרת גביית היטלי הפיתוח, היא בלתי סבירה; נת"ע טענה כי היא מבצעת על חשבונה עבודות בהקמת הרכבת, ונוטלת למעשה חלק בפיתוח התשתיות העירוניות שלמימון הקמתן נועדו ההיטלים, ולפיכך הטלת ההיטלים מבלי לקחת בחשבון את הוצאותיה, מהווה "כפל גבייה המעשיר את קופת העירייה שלא כדין"; עוד נטען כי הטלת ההיטלים נעשתה בחוסר סמכות, בהיות הפרויקט ממומן על ידי המדינה, ולכן נת"ע אינה מפיקה ממנו תועלת כספית כלשהי; ולבסוף טענה החברה כי בדרישות התשלום עצמן נפלו פגמים מהותיים.
העירייה, בתשובתה, עדכנה ראשית את הסכום המקורי, שבתחילה עמד על 10,495,493 שקל. היא קבעה הפחיתה אותו ל-6,357,842 שקל, וזאת פסק הדין בר"מ 4700/18, שבו קבע ביהמ"ש העליון כי כעיקרון, שטח הרציפים הסמוכים למסילת הרכבת אינו בר חיוב בהיטלי פיתוח.
ניתן לפטור באופן מלא או חלקי מחיוב בהיטלים רק על פי הוראות שבדין, ובהיעדר הוראת דין מסמיכה, אין לעותרת כל פטור. כמו כן, ביצוע עצמי של עבודות אינו מהווה תחליף להיטלי פיתוח, ואין בו כדי להקנות פטור מהיטלי הפיתוח"
העירייה טענה בתגובתה לעתירה כי "העותרת מנסה לבדל עצמה מתחנות רכבת אחרות, שביחס אליהן אין הבדל מהותי בין הרק"ל לרכבת ישראל. באשר לרכבת ישראל, קיימת פסיקה נרחבת המכירה בחובת תשלום היטלי פיתוח להוציא את שטח מסילת הברזל גופה והרציפים הסמוכים עד מרחק מה מהמסילה".
העירייה דחתה את הגדרתה של נת"ע כי שטח תחנות הרק"ל הוא רחוב, וקבעה כי "ניתן לפטור באופן מלא או חלקי מחיוב בהיטלים רק על פי הוראות שבדין, ובהיעדר הוראת דין מסמיכה, אין לעותרת כל פטור. כמו כן, ביצוע עצמי של עבודות אינו מהווה תחליף להיטלי פיתוח, ואין בו כדי להקנות פטור מהיטלי הפיתוח.
באשר לטענת העותרת שלפיה היא פועלת בשם מדינת ישראל ולפיכך זכאית לפטור מהיטל תיעול, כעולה מסעיף 42 לפקודת הפרשנות, עסקינן בחברה ממשלתית שאינה המדינה ולכן הוראות פקודת הפרשנות אינן חלות לגביה".
"לא ניתן לטעמי להבחין באופן מובהק בין הרכבת ה'כבדה' לרק"ל"
השופט בכר האזין לשני הצדדים ואמר: "לא ניתן לטעמי להבחין באופן מובהק בין הרכבת ה'כבדה' לרק"ל. חלקה של תחנת הרכבת בחלק מסילת הברזל והרציפים הסמוכים אליה מהווים לכל הדעות 'רחוב'. אשר ליתר מבנה התחנה, אין לראותה כרחוב.
בין שתאמר כי הגדרת המונח 'בניין' הוחרגה מהגדרת הרחוב בסעיף 269 לפקודת העיריות, ובין שתאמר כי אין עסקינן במבנה השייך כולו לציבור, הוא בפועל שייך לתחנת הרק"ל. יש בו מרכיבים שנועדו לצורכי הציבור אך הם אינם לשימוש כרחוב, כמו עמדות כרטוס, שירותים, משרדים ועוד. בכל אלה יש כאמור כדי להגדירם כ'נכס', להבדיל מרחוב, ולפיכך הם מצדיקים הטלת ההיטלים על חלקים אלה שבתחנה".
לא מצאתי כי יש בעובדה לפיה עסקינן בכספי ציבור שבהם עושים שימוש להקמת מבני התחנה, כדי למנוע את עצם החיוב שמקורו כאמור בחוקי העזר. חוקי העזר העירוניים מחייבים ומצדיקים את עצם ביצוע התשלום על אף הגורם המבצע את הפעילות בפועל"
השופט הוסיף ואמר: "לא מצאתי כי יש בעובדה לפיה עסקינן בכספי ציבור שבהם עושים שימוש להקמת מבני התחנה, כדי למנוע את עצם החיוב שמקורו כאמור בחוקי העזר. חוקי העזר העירוניים מחייבים ומצדיקים את עצם ביצוע התשלום על אף הגורם המבצע את הפעילות בפועל – בנסיבות העותרת. נסיבות אחרות המעניקות פטור על מקרה שכזה אינן בנמצא במסגרת חוקי העזר העירוניים".
בהתאם לכל אלו קבע השופט בכר כי העתירה נדחית, ולכן נת"ע תידרש לשלם לעיריית רמת גן את ההיטלים, בהיקף של כ-6.3 מיליון שקל. כמו כן חויבה נת"ע בתשלום הוצאות העירייה, בסך של 10,000 שקל. לעיון בפסק הדין במלואו לחצו כאן
כל יום בשעה 17:00- חמש הכתבות החשובות ביותר בתחום הנדל"ן מכל האתרים אצלכם בנייד!
לחצו כאן להצטרפות לתקציר המנהלים של מרכז הנדל"ן!
לחצו כאן להצטרפות לתקציר המנהלים של מרכז הנדל"ן!
תגובות