גדיש חויבה לשלם 321 אלף שקלים לדיירים לאחר שתבעה מהם 10 מיליון שקלים

גדיש טענה שהדיירם בפרויקט פינוי-בינוי בירושלים הפרו את ההסכם ותבעה את כל בעלי הזכויות; הדיירים הכחישו שניתנה הסכמת הדיירים; השופט קבע שגדיש לא הציגו כל ראיה להסכם

שיתוף הכתבה
קרדיט: שאטרסטוק קרדיט: שאטרסטוק

נדחתה תביעת חברת גדיש בסך 10 מיליון שקלים כנגד הדיירים בפרויקט פינוי-בינוי בירושלים - בעלי זכויות בדירות בבניין ישן בן 112 יחידות דיור אשר נועד להיות במתחם הפרויקט. החברה טענה, כי בינה לבין הדיירים היו הבנות באשר לכך שגדיש תהיה ליזמית בפרויקט. החברה הבינה את ההסכם באופן הזה והוציאה הוצאות ניכרות לקידומו. בשלב מסוים התקיים מו"מ שבו הגיעו הצדדים בחודש מאי 2014 להסכם עקרונות סופי בקשר עם הפרויקט, לטענת החברה.

החברה טענה: הדיירים נעלמו

בגדיש טענו כי הדיירים נעלמו, סירבו להעביר את ההסכם כשהוא חתום על ידיהם, ובהמשך אף פעלו לקידום הפרויקט באמצעות חברה עירונית אחרת שאליה פנו לשם כך. החברה טענה כי התנהלות הנתבעים היא הפרה של ההסכם. לכן תבעה את אובדן הרווחים שהיו צפויים לה מהפרויקט, ולחלופין את ההוצאות שהוציאה.

הדיירים טענו, מנגד, כי התביעה נועדה להלך עליהם אימים כדי לאלץ אותם להתקשר עם התובעת לביצוע הפרויקט וכך למכור את רכושם לחברה במטרה שזו תוכל להתעשר מהפרויקט, וזאת לאחר שהתובעת ושותפתה נכשלו בקידומו במשך השנים ולאחר שיחסי החברה עם אותה שותפה נכשלו. לטענת הדיירים הם מעולם לא הסכימו ולא חתמו על הסכם פינוי-בינוי עם החברה. דיירים מסוימים, חלקם אנשים מבוגרים מאוד, טענו כי מעולם לא היו בקשר כלשהו עם החברה או מי מטעמה, כי כלל אינם מכירים אותה, וממילא לא התחייבו כלפיה ולכן אין כל יסוד לתביעה נגדם.

בינתיים פורקה השותפות

שותפתה בפרויקט של גדיש הייתה טור-סיני שהחזיקה בו במשותף. לצד זאת נעשה בין גדיש לטור-סיני הסכם שותפות, בין היתר לשם שינוי ייעודם של המקרקעין הסמוכים יחד עם המקרקעין שעליהם הבניין עמד במטרה לשאת תשואה מרבית לשותפים.

השותפות – ולא גדיש לבדה – היא שעשתה לאורך השנים פעולות כאלה ואחרות בניסיון לקדם פרויקט פינוי ובינוי במתחם הכולל את הבניין ואת המקרקעין הסמוכים. זמן רב לא רב קודם להגשת התביעה התגלה סכסוך קשה בין גדיש לבין טור-סיני. הוגשו תביעות הדדיות שבסופן השותפות התפרקה. זמן מה לאחר מכן הגישה התובעת את התביעה נגד הדיירים. השופט דוד גדעוני ציין שבתביעה לא ניתן ביטוי מספק, לשותפות ולאופן שבו התנהלה לאורך השנים כמו גם לסכסוך ולפירוק השותפות. 

כתב התביעה תחילה נגד הנציגות ולאחר מכן נגד כל הדיירים

כתב התביעה הוגש תחילה נגד 11 דיירים, "חברי הוועד" או "הנציגים". לטענת גדיש הם נבחרו על ידי בעלי הזכויות בדירות בבניין לשמש נציגיהם בכל הנוגע לקידום הפרויקט לפינוי ובינוי.

החברה טענה כי בעלי הזכויות בחרו בה ליזום, לתכנן ולבצע פרויקט לפינוי ולבינוי במתחם; כי נוכח ההבנות וההסכמות בינה לבין הנתבעים-הנציגים השקיעה משאבים ומאמצים מרובים לקידום הפרויקט, לרבות במישור התכנוני; וכי בהמשך הגיעו הצדדים בחודש מאי 2014 להסכם עקרונות סופי בקשר עם הפרויקט, שיש בו כדי להיטיב עם בעלי 112 הדירות שצפויים היו לקבל דירות חדשות, גדולות ומרווחות יותר. החברה טענה כי הנציגים וכלל הדיירים הסכימו לנוסח הסכם העקרונות.

לטענת גדיש, זמן קצר לאחר מכן, הודיעו הדיירים כי החליטו לפטר את עורך הדין שיצר קשר עם החברה, ולאחר מכן חדלו להשיב לפניותיה וסירבו להעביר את ההסכם כשהוא חתום על ידיהם. בהמשך פנו הדיירים למוריה חברה לפיתוח ירושלים בע"מ (מוריה) והתקשרו עמה לשם קידום הפרויקט עבור בעלי הזכויות. 

החברה טענה כי התנהלות הנתבעים עולה עד כדי חוסר תום לב במשא ומתן והיא הפרה של ההסכמים עמה. היא טענה כי יש לחייב את הנציגים לשלם לה פיצויים חיוביים בגין אובדן הרווחים שהיו צפויים לה מביצוע הפרויקט, שאותם אמדה ב- 25 מיליון שקלים והעמידה על סך של 10 מיליון שקלים לצורכי אגרה. לחלופין טענה כי היא זכאית לפיצויי הסתמכות בסך של כ- 5 מיליוןים שקל בגין ההוצאות שהוציאה לקידום הפרויקט.

הדיירים הכחישו את ההסכם

הדיירים הגישו כתבי הגנה נפרדים. הם העלו שורה של טענות סף כמו גם טענות רבות לגופה של התביעה. הם טענו, בין היתר, כי התביעה נועדה להלך עליהם אימים כדי לאלץ אותם להתקשר עם גדיש לביצוע הפרויקט וכי הנתבעים אינם אלא כלי משחק לשם שיפור עמדות בסכסוך שבין גדיש  לבין טור-סיני, לאחר שהשותפות של אלה נכשלה בקידום הפרויקט במשך שנים. כן הובהר כי הדיירים, או מי מהם, מעולם לא הסכימו ולא התחייבו ואף לא הוסמכו להתחייב או להסכים בשם מי מהדיירים כי יחתום על הסכם העקרונות הנטען.

גם הליך הגישור נכשל.  לאחר הליך הגישור, בדצמבר 2018, תיקנה החברה את התביעה והגישה את התביעה נגד כל  158 הדיירים, בעלי הזכויות. בין הנתבעים היו גם דיירים שכלל לא היו בעלי זכויות כשנוצר הקשר הראשוני בין הדיירים לחברה.

השופט: לא הייתה הסכמה של הדיירים

השופט דוד גדעוני קבע כי אין ראיות להסכם בין הדיירים לשותפות וגם ההסכם שהראתה החברה דרש את הסכמת 80% מהדיירים. אך כבר בשלבים ראשונים היו מחלוקות, בניגוד לטענת החברה שרוב החברים הסכימו לפרויקט. השופט קבע כי החברה תשלם 321 אלף שקל עבור הוצאות המשפט לכלל הנתבעים.


כל יום בשעה 17:00- חמש הכתבות החשובות ביותר בתחום הנדל"ן מכל האתרים אצלכם בנייד!
לחצו כאן להצטרפות לתקציר המנהלים של מרכז הנדל"ן!

תגובות

הוספת תגובה
{{ comment.number }}.
{{ comment.message }}
{{ comment.writer }}{{ comment.date_parsed }}
הגב לתגובה זו
{{ reply.writer }}{{ reply.date_parsed }}
הראה עוד
תגיות:פסק דיןגדישטור סיניהשופט דוד גדעוניפינוי בינוי ירושלים
הכתבות הנצפות ביותר

 
מחפש...