צדק חלוקתי: ביהמ"ש העדיף את הקניין הפרטי על חשבון העיריות

בית המשפט המחוזי מרכז וכן ועדת הערר המחוזית קבעו בימים האחרונים כי חלקות בייעוד ציבורי בבעלות המדינה או בבעלות הרשות המקומית לא יכללו עוד בטבלאות ההקצאה והאיזון, ולא ישתתפו בתחשיבי האיזון. זאת, כל עוד היקף שטחי הציבור נשמר בתכנית האיחוד והחלוקה. 

לדברי שופט בית המשפט המחוזי מרכז, אורן שוורץ, "בכדי להצדיק הפרשת קרקעות לצרכי ציבור באופן שיאפשר את הגמישות התכנונית שמעניק הליך איחוד וחלוקה שלא בהסכמת בעלים, יש להעניק משקל מיוחד לשיקולי צדק חלוקתי. שיקולים אלה חשובים במיוחד להשגת האיזון הראוי בין זכות הקניין של הפרט אל מול האינטרס הציבורי. הקצאת זכויות למגורים או לשימוש מסחרי בגין מגרש בבעלות רשות מקומית שהיה ביעוד ציבורי ונותר כזה גם לאחר התוכנית אינה מתיישבת עם שיקולים אלה".  

[quote]

תוכניות איחוד וחלוקה מבוצעות במקביל ולאחר אישור של תוכניות שינוי יעוד, כגון הפיכת קרקע חקלאית לשכונה חדשה. במסגרת האיחוד והחלוקה מחולקות זכויות הבנייה החדשות שנקבעו (זכויות למגורים, זכויות לשטחי תעסוקה ומסחר וכו') בין בעלי הקרקע השונים, בהתאם לשטחי החלקות המקוריות, ובנוסף לוקחות הרשויות שטחי ציבור נרחבים ומתבקשים, שישרתו את השכונות החדשות שיקומו. בשנים האחרונות חלק מהעיריות דאגו להכניס עצמן לטבלאות האיזון והחלוקה ולשבץ לעצמן גם זכויות מסחריות / מגורים במקום, ולא רק שטחי ציבור שהיו ברשותן בתחום התכנית. הקצאת הזכויות המסחריות מאפשרת להן לסחור בעתיד בשטחים או להפוך אותם לנכסים מניבים, וכך להעשיר את הקופה של הרשות המקומית.

אבל כאמור, בית המשפט וועדת הערר לא ראו את התופעה בעין יפה. לדברי עו"ד שמואל שוב, שותף מנהל במשרד שוב ושות', עיריית רעננה טענה כי השטחים המקוריים שהיו בבעלותה בדרום מערב העיר צריכים להקנות לה פיצוי בהתאם לערכם החדש של המקרקעין בשטח בייעוד מגורים, העולה על סך של כ-15 מיליון שקל, דרישה שנדחתה על ידי בית המשפט המחוזי. במקביל, ועדת הערר הסבירה כי שטחים ביעודים ציבוריים מופרשים לרשות המקומית על מנת לאפשר תכנון איכותי לטובת הציבור. אי לכך, הרשות המקומית לא מפצה את בעלי הקרקעות על אותן הפרשות, ולכן אין כל הצדקה לפצות את הרשות המקומית בזכויות סחירות על ביטול שטחים ציבוריים קטנים הרבה יותר בהיקפם מאלה שמוקצים לה במצב היוצא.

בניגוד לעמדת העירייה, מציינת עו"ד אושרה פרידמן ממשרד שוב ושות', קבע בית המשפט המחוזי וכן ועדת הערר כי אין עיגון בסעיף 122 לחוק או בתקנות התכנון והבנייה (תכנית איחוד וחלוקה) לכך שהרשות המקומית תקבל מקרקעין ביעוד ציבורי לבעלותה בלא לשלם על כך, והפסיקה הכירה באפשרות זו בדרך פרשנית. לדברי עו"ד שוב, המדינה מציינת כי הקצאת קרקעות סחירות תעמיק את הפגיעה בקניין. בנוסף, מקופל בה גם החשש לחוסר הוגנות, מאחר שהיא מקנה תמורה לגוף המוניציפאלי שהוא בעל ההשפעה הרבה ביותר על הליכי התכנון המקומיים.

(בית משפט מחוזי: עת"מ 30440-12-17 הוועדה המקומית לתכנון ובניה רעננה נ' ועדת הערר המחוזית לתכנון ובניה; ועדת ערר : תוכנית רע/מק/ 2012/ב -שכונת מגורים בדרום העיר רעננה).

לחדשות נדל"ן, עדכונים יומיומיים, דעות וניתוחים, הורידו את אפליקציית מרכז הנדל"ן

אנשי נדל"ן, בואו לשמוע ולהשמיע את דעתכם. הצטרפו לקבוצת הפייסבוק רק נדל"ניסטים ותיחשפו לתכנים בלעדיים לתעשייה