סוף פסוק? העליון דחה את טענות הקיבוצים לזכויות יתר על קרקעות

פסיקה חשובה של בית המשפט העליון עשויה לשים סוף לטענות הקיבוצים לזכויות שונות על קרקעות – ולסייע בהכרעתם של עשרות הליכים משפטיים דומים: בית המשפט, בראשות השופט עופר גרוסקופף, קבע אתמול (ג') כי טענותיהם של הקיבוצים חפציבה ובית אלפא לזכויות קנייניות שונות על כ-1,700 דונם שטחי משבצת (מסכת הקרקעות המוקצית לקיבוץ, ולכל יישוב חקלאי) אינן צודקות – ובכך אימץ את עמדת רשות מקרקעי ישראל .

תחילתו של ההליך המשפטי בדרישת צמד הקיבוצים הסמוכים, הנמצאים למרגלות הגלבוע, לקבל זכויות קנייניות אשר חורגות מאלו שמעניקה הרשות לחוכרים חקלאיים. בין היתר טענו הקיבוצים כי זכויות היתר מגיעות להם משום שבעבר, בעת שרכשה קק"ל את הקרקעות שעליהן נוסדו הקיבוצים, נרתמו הקהילות היהודיות שמהן הגיעו חברי הקיבוץ לגיוס חלק מהכספים ששימשו לרכישת הקרקע.

הדיון בנושא הגיע לפתחו של בית המשפט המחוזי, שדחה את הטענות משני נימוקים: האחד – משום שהקובצים אינם יכולים לדרוש זכויות יתר על פעולות שהתבצעו לפני כמעט מאה שנים (צמד הקיבוצים הוקם ב-1992); השני – משום שהקיבוצים לא הצליחו להוכיח כי אכן השתתפו במימון רכישת הקרקעות. 

שני הקיבוצים לא היו שבעי רצון מהחלטת בית המשפט המחוזי, והחליטו לערער עליה לבית המשפט העליון. שלושת שופטי העליון, עופר גרוסקופף, דפנה ברק-ארז ומני מזוז עיינו בערעור ומסרו למערערים כי הם מתכוונים לדחות אותו – תשובה שהביאה למשיכת הערעור.

על אף שהערעור נמשך ובוטל, ולאור העובדה שהסוגיה נוגעת, כאמור, להליכים משפטיים דומים אחרים, ראו השופטים לנכון להסביר עמדתם. בין היתר נכתב בפסק הדין כי לאורך השנים נקבעו הקלות והטבות רבות עבור המגזר החקלאי, מצד מועצת מקרקעי ישראל ורשות מקרקעי ישראל – הקלות והטבות שמהן נהנו החוכרים החקלאיים כולם. "לפיכך דרישה כי בעניין זה או אחר יוקנו לחוכר זכויות יתר בהשוואה לחוזי החכירה הסטנדרטיים הנהוגים כיום, עלולה להיתפס כאחיזה במקל הארוך משתי קצותיו – עניין אותו ראוי לצמצם למינימום ההכרחי".

השופט גרוסקופף כתב בפסק הדין כי אין כל הצדקה לבקשת זכויות יתר עבור קיבוץ שלם: "הזכויות שבהן מדובר צריכות להיות זכויות ייחודיות, הנגזרות ממאפיינים או מנסיבות ייחודיים של החוכר החקלאי שבו מדובר. טענת חוכר חקלאי לקיומן של זכויות יתר אינה יכולה להתבסס על טיעונים גנריים המשותפים לכלל המגזר החקלאי, אלא עליה להתבסס על טיעונים פרטניים, המבוססים על נסיבות ייחודיות המתייחסות לאותו חוכר חקלאי".

"העיקרון העומד ביסוד פסיקתנו הוא שההכרה בחשיבותה ובצרכיה של ההתיישבות העובדת צריכה למצוא את ביטויה באופן אחיד ושוויוני במסגרת החלטות המדיניות של מועצת מקרקעי ישראל, ונוהלי העבודה של רשות מקרקעי ישראל , כפי שאכן נעשה לאורך השנים", סיכם השופט. "התביעות שבמסגרתן מבקש חוכר זה או אחר כי יוענקו לו זכויות יתר שאינן מוענקות לכלל המגזר החקלאי, עומדת בניגוד לעקרון יסוד זה. משום כך ראוי להיזהר בהן, ולקבל מי מהן במשורה, ורק באותם מקרים יוצאי דופן בהם קיימת הצדקה משפטית לסטות מהשורה".

ברשות מקרקעי ישראל הגדירו את ההחלטה הזו כדרמטית, ואמרו: "הרשות נתבעה עד היום בעשרות הליכים משפטיים דומים, שבירורם מתפרש על פני עשרות שנים ואלפי עמודים של חומר היסטורי. בהליכים אלו טוענים יישובים חקלאיים רבים לזכות בעלות או לזכות קרובה לבעלות, מכוח השתתפות נטענת ברכישת הקרקע ו/או השקעה ו/או השבחה של המקרקעין. 
הרשות רואה חשיבות רבה בפסק הדין, אשר יאפשר התמקדות בהמשך מהלך חתימת חוזים לדורות עם המתיישבים החקלאים בהתאם למדיניות אחידה ושוויונית של מועצת מקרקעי ישראל".

לחדשות נדל"ן, עדכונים יומיומיים, דעות וניתוחים, הורידו את  אפליקציית מרכז הנדל"ן
אנשי נדל"ן, בואו לשמוע ולהשמיע את דעתכם. הצטרפו לקבוצת הפייסבוק רק נדל"ניסטים ותיחשפו לתכנים בלעדיים לתעשייה