"לאדריכלות יש את הכוח לקחת אירועים קשים ולהפוך אותם למשהו אופטימי"

גיל שנהב מזהה בתפקיד האדריכל ציר מרכזי בתהליכי התחדשות העירונית, ומדגיש את החשיבות של הירידה לשטח ויצירת דיאלוג עם האנשים שהם החומר (האנושי) החיוני להצלחה של כל פרויקט. הוא מגלה איזה פרויקט בעולם מספק לו השראה בייחוד בימים אלה ומסביר מה צריך לעשות כדי להאיץ את תחום ההתחדשות העירונית.

מה גרם לך להתחיל לעסוק בהתחדשות עירונית?

"החיים זה מה שקורה לך בזמן שאתה מתכנן תוכניות אחרות", אמר ג'ון לנון, ואני, כאדריכל, כל הזמן מתכנן תוכניות וכך הגעתי לעסוק בתחום ההתחדשות העירונית במקרה. השנה הייתה 2004 וחבר עו"ד, יריב בר דיין, התקשר לשאול אותי אם אני יכול לעזור לו עם פרויקט פינוי-בינוי בנווה שרת בתל-אביב. אני, שעד לאותו רגע לא שמעתי את המונח הזה, מצאתי את עצמי מתכנן מאז עשרות אלפי יח"ד במסגרת התחדשות עירונית .

מנקודת המבט של האדריכל, מה מייחד פרויקט של התחדשות עירונית ?

בעבר, אדריכל היה מתכנן שכונות מגורים שלמות ולא היה פוגש אף דייר תוך כדי התהליך. היזמים היו יוזמים, האדריכלים מתכננים, הקבלנים בונים והדיירים מתאכלסים. בפרויקטים של התחדשות עירונית , לפני הכל, מתרחש המפגש עם האנשים. בפרויקטים כאלה על האדריכל מוטלת משימה שהיא רחבה הרבה יותר מאשר תכנון הפרויקט. הוא מהווה מעין חוליה מקשרת בין בעלי הדירות, על כל החלומות שלהם, המאווים והצרכים, והדיאלוג בין האדריכל לבין בעלי הדירות הוא זה שעוזר לקדם את הפרויקט ולהצעיד אותו לכדי מימוש. להבדיל מהשיח שנסוב סביב כסף, הטבות והסכמים, המאפיין את האינטראקציה בין הדיירים ליזמים ועלול להיות מרתיע, הדיאלוג האדריכלי הוא אופטימי ומשמח, הוא מגשר בין מה שכתוב לבין מה שיהיה בפועל. לאדריכל יש תפקיד מרכזי גם מול הרשות העירונית – בפרויקטים בהם אנו מתמקדים אנחנו מעצימים את נפח הבנייה באופן משמעותי ובהתאם צריך לתכנן מחדש את הרחובות, הגינות והשכונה כולו.

ספר על חוויה משמעותית לאורך הדרך

רגע ההריסה של הבניינים הישנים, אלו שעומדים להתחדש, הוא רגע מאוד עוצמתי. אני זוכר את ההריסה של הפרויקט הראשון בנווה שרת בתל-אביב כמין רגע שמח-עצוב; מצד אחד דיירים יזכו לדירות חדשות באיכות בנייה גבוהה, מצד שני הם גם נפרדים מן הבתים שליוו אותם עשרות שנים, שם נצרבו הזיכרונות שלהם – זהו רגע של רגשות מעורבים. אחרי ההריסה הראשונה בה נכחתי, לא ישנתי כל הלילה.

מה הטעות הנפוצה שעלולה להכשיל פרויקט?

טעות נפוצה היא להישאר באזור הנוחות. הנקודה הכי חשובה, מהותית וקריטית להצלחתו של כל פרויקט קשורה בבעלי הדירות, באנשים, שהם החומר האנושי שמרכיב כל פרויקט. כשמתעלמים מהאנשים ומתמקדים בתוכניות או בהדמיות, בדוחות ובחליפות המגוהצות – ביופי על הנייר – בדרך הזו לא יצליח שום פרויקט. במקרים רבים אזור הנוחות הוא האזור של הייזום, הכלכלה והתכנון, זה שאינו כולל את המפגש עם הדיירים, את הירידה לשטח והמענה על השאלות הקשות.

מהו הפרויקט שאתה הכי מחובר אליו או גאה בו?

אני מאוד מחובר לפרויקט HIGHLINE ברמת-גן – פרויקט שבתחילת הדרך קיבלנו הודעה בכתב מהרשויות שאף פעם לא יהיה פרויקט כזה במיקום הזה. האתגר הזה, לקדם פרויקט אף על פי כן ולמרות הכל, זה הדבר שמניע אותי. במקרה הזה הסירוב של הרשויות הזריק לי מוטיבציה. לקח עשור שלם עד לאישור הפרויקט והדרך הייתה רצופה אתגרים וקשיים, ולעשות את מה שאומרים שהוא בלתי אפשרי הוא החיבור העמוק שלי בכלל ולפרויקט הזה בפרט.

יש פרויקט בעולם שמספק לך השראה?

מרכז הסחר העולמי – הגראונד-זירו בניו-יורק, שהופך אט-אט לאחד המקומות היפים והמעניינים בעיר. לאדריכלות יש את הכוח לקחת אירועים קשים ולהפוך אותם לדבר אחר, כזה שמשלב בין זיכרון להתחדשות ומסמן את התקווה והאופטימיות. האקטואליות של הפרויקט הזה על רקע התקופה הקשה אותה אנו חווים בישראל בחודשים האחרונים ורגע לפני מאמץ השיקום הארוך שלפנינו מסמן לנו את אפשרות הצמיחה וההתמודדות עם הקשיים.

לאילו פרויקטים לא תתקרב לעולם?

החלטתי לפני מספר שנים שפרויקטים מסוג תמ"א 38 אני לא אתכנן. כדי לחזק בניינים ולא להרוס ולבנות מחדש, צריך סיבה טובה מאוד (למעט בניינים לשימור),וחיזוק בלבד אינו מאפשר התחדשות אמיתית. להבדיל מתמ"א 38, בהתחדשות עירונית אמיתית (פינוי-בינוי) לא מדובר רק בתוספת של יח"ד אלא בהסתכלות רחבה על הסביבה והמרקם השכונתי. בפרויקטים שאנחנו מתכננים, מרחיבים כבישים, מוסיפים ייעודי קרקע, בתי-ספר וגני ילדים – אנחנו מטפלים בכל הדברים שיוצרים את השכונה והעיר, מה שלא אפשרי בתמ"א 38.

ספר משהו שאף אחד לא יודע עליך בענף הנדל"ן

בצעירותי הייתי חלק מתזמורת של כלי נשיפה. ניגנתי אז בסקסופון וקלרינט, אבל היום החלק הזה נשאר מאחורי, אני מאוד אוהב להאזין למוסיקה, ללכת להופעות ולקונצרטים, אבל כבר לא מנגן בעצמי.

מהו הדבר שהממשלה חייבת לעשות מחר כדי להאיץ התחדשות עירונית ?

הרבה מדברים על הטכניקה – חוקים, תקנות – אבל אלה לא מביאים לתוצאות מהותיות. בכוחם להאיץ או להאט את תהליכי ההתחדשות, אבל במקום שבו אין מוטיבציה לא תתרחש התחדשות עירונית . למשל, ישנן רשויות שלא מקדמות התחדשות עירונית מאחר והן מפסידות כסף כאשר מספר התושבים בעיר גדל. במקרה כזה לא יעזור כלום, גם אלף חוקים לא יקדמו זאת. תמיד חשוב לבדוק מה המוטיבציה של הרשויות, של התושבים, היא תמיד שם. ברגע שאתה מבין ומבחין בזה, הסכר נפרץ, ותהליך ההתחדשות יכול להתקדם במהירות. אז מה הרגולטור צריך לעשות? לתמרץ באופן חיובי את הרשויות על בסיס הבנת המוטיבציה של כל אחת ואחת מהן.