חברת גינדי גרדנס טענה כי עיריית רחובות גבתה דמי פיתוח, תשלומי שצ"פ והיטלים ללא סמכות חוקית ובכפל גבייה, בעוד העירייה טענה כי התשלומים נגבו כדין מכוח הסכם פיתוח, חוקי העזר והעבודות שבוצעו בפועל - והסוגיה הגיעה עד לבית המשפט העליון
בעלי דירות בנס ציונה הגישו תובענה ייצוגית נגד העירייה, בטענה כי זו גבתה מהם במשך שנים ארנונה שלא כדין, כאשר חייבה אותם גם בגין שטחים משותפים במגורים - אחרי שהתחייבה בעבר להפסיק זאת. העירייה טענה כי פעלה בתום לב וכחוק. ביהמ"ש המחוזי הכריע
דיירים בבית משותף בירושלים הגישו תביעה נגד בעלת דירה בבניין ונגד חתנה, שהקימו יחידות דיור להשכרה ברכוש המשותף ללא הסכמה מפורשת מהדיירים וגרמו נזקים לרבות פגיעה בצינור ביוב והצפת המקלט. הנתבעים טענו כי הדיירים לא התנגדו למהלך בזמן. בית משפט השלום הכריע
מחלוקת ממושכת בין יורשים בנוגע לחלוקת זכויות במקרקעין בירושלים, הסתיימה בהסכם פשרה מורכב שקיבל תוקף של פסק דין. אלא שזמן קצר לאחר מכן טענו חלק מהיורשים לפגמים בכריתת ההסכם. העליון נדרש להכריע: האם יש להתיר את ביטולו של ההסכם?
עשור אחרי שאמו נפטרה, גילה יורש מקרקעין בחולון שהקרקע נרשמה ונמכרה על בסיס צו ירושה מזויף, ותבע את הטאבו ועו״ד שפעל עבור המתחזה; העליון הפך את החלטת המחוזי וקבע: לשכת רישום המקרקעין התרשלה ותישא ב-30% מהנזק, עוה״ד ב-50% והיורש ב-20% אשם תורם
האב העביר ב־2009 את הקרקע במתנה לבנו הראשון ואף נרשמה הערת אזהרה, אך ב-2021 העניק חלק מאותן זכויות שוב במתנה לבן השני ולנכדתו ונרשמה הערה נוספת; הבן הראשון טוען שהעסקה הראשונה גוברת וכי ההעברה המאוחרת נעשתה בחוסר תום לב, בעוד הבן השני והנכדה טוענים לזיוף ותרמית במסמכים. כך הכריע בית המשפט
בבניין בן 8 דירות בראשון לציון, דיירת אחת התנגדה לפרויקט חיזוק ותוספות בנייה בטענה ששינוי מיקום החניה ופגיעה בזכויות מעבר ברכוש המשותף חורגים מסמכות המפקח על רישום המקרקעין ומהווים פגיעה קניינית, בעוד יתר הדיירים טענו שמדובר בהתאמה תכנונית סבירה והכרחית למודל הכלכלי של הפרויקט. המפקח נתן החלטה חד משמעית
רוכשי דירה תבעו חברה יזמית על ליקויים והפרת הסכם. החברה ביקשה לעכב את ההליך ולהעבירו לבוררות לפי תניית הבוררות בחוזה, בעוד הרוכשים טענו שמדובר בתנאי מקפח בחוזה אחיד שמגביל את זכויותיהם. בית המשפט הכריע בסוגיה
בעלי קרקע פרטית בקריית אתא טענו כי העירייה השתמשה בשטחם לצרכי ציבור, ביצעה עבודות פיתוח ותפסה חזקה בפועל, ללא פיצוי וללא השלמת הליך הפקעה כדין. העירייה טענה מנגד כי פעלה במסגרת תוכנית ואיחוד וחלוקה וכי השימוש נעשה כחלק מתפקודה הציבורי. בית המשפט הכריע האם מדובר בהסגת גבול והתעשרות שלא כדין
דייר המחזיק בשתי דירות בבניין משותף בכפר סבא, סירב לשלם את חלקו בהוצאות שיפוץ רחב היקף, בטענה כי תקנון הבית המשותף אינו חל על הוצאות שיפוץ חריגות. הנציגות תבעה, והמפקח על רישום המקרקעין הכריע בסוגיה
בעלי הזכויות במלון מלכת שבא באילת הגישו תביעה נגד ההנהלה בדרישה למנות חברת ניהול בינלאומית ולשמור על דמי הניהול הקיימים, בטענה כי נוצרו הבנות ומצגים מחוץ לחוזה הכתוב, בעוד ההנהלה טוענת כי כל ההסדרים מוסדרים במערכת החוזית הסגורה. בית המשפט העליון הכריע בסוגיה
שני בעלי בתים פרטיים שסירבו להצטרף לפרויקט פינוי-בינוי בתל אביב עמדו במרכז תביעה של היזם ובעלי הדירות, שטענו כי הסירוב מסכל את המיזם; מנגד טענו הנתבעים כי אין עילה לכפייה וכי בתיהם לא היו אמורים להיכלל מלכתחילה בתוכנית. השופטת קבעה כי לאחר אישור התוכנית הפכו כל הצדדים לשותפים במגרשי התמורה, אך העבירה את הדיון לבית משפט השלום כסמכות המוסמכת לדון בסכסוך
זאת לאחר שלטענת האישה, בן זוגה לשעבר עזב לארה״ב, לא התייצב לדיונים והשכיר את הדירה ללא ידיעתה בעוד שהיא נאלצה להתפנות עם ילדיהם למקלט. הגרוש טען לבעלות מלאה בזכויותיו ולפירוק שיתוף רגיל, והמחלוקת על זכות הקדימה הגיעה לבית המשפט
האם רישום מגרש על שם צאצא מקנה בעלות מלאה בנכס, או שמא עשוי הדבר ללמד כי הבן משמש "שליח נאמן" בלבד, כשהבעלות בפועל נותרת בידיו של האב? בשאלה זו פסק לאחרונה בית המשפט לענייני משפחה בירושלים
הסכסוך סביב משק חקלאי במושב עזריאל נמשך מעל שני עשורים: הבן הבכור טוען כי הוריו העניקו לו זכויות במתנה, אולם הזכויות לא נרשמו בלשכת המקרקעין, בעוד אחיו קיבל תצהירי מתנה סותרים. לאחר שביהמ"ש לענייני משפחה פסק כי הבכור "זנח" את המתנה, המחוזי הכריע בערעור
במרכז ירושלים נבנה מבנה נוסף על חלקה רשומה כבית משותף, אך רישומו בלשכת המקרקעין לא בוצע. התובעים הציגו היתר בנייה, חוזי חכירה ואישור מטעם רמ"י, בעוד שהנתבעים טענו כי הרישום הרשמי מהווה ראייה חותכת ולא מתקיימות עילות לתיקון הרישום. ביהמ"ש המחוזי הכריע בסוגיה
בבניין ברחוב פינסקר בתל אביב אושרה בקשה להיתר במסגרת תמ"א 38, שכוללת חיזוקים ותוספות. בעלי דירה טוענים כי השינויים פוגעים בזכויות הקניין שלהם ודורשים הסכמה מפורשת, בעוד הוועדה המקומית טוענת כי סמכותה מוגבלת לעניין תכנוני בלבד. ועדת הערר הכריעה בסוגיה
בעלי קרקע פרטית עתרו נגד עיריית עכו לפינוי המגרשים ולחיוב בדמי שימוש, בטענה כי העירייה עשתה שימוש בקרקע במשך שנים ללא הסכמתם. העירייה טענה כי בעלי המגרש הקודמים אישרו לה להחזיק בקרקע. כך הכריע בית המשפט
לאחר שחתם על הסכם מתנה וייפוי כוח בלתי חוזר להעברת הדירה לנכדתו, טען הסב כי לא התכוון לוותר על זכותו לחזור בו, וכי הנכדה התרחקה ממנו ונהגה כלפיו שלא בכבוד. הנכדה טענה מנגד כי ההתחייבות נחתמה מדעת ובתום לב, במסגרת יחסים חמים וקרובים. כך הכריע בית המשפט לענייני משפחה
נציגות הבית המשותף בירושלים החליטה להשכיר חניה מהרכוש המשותף לטובת קופת הבית. חלק מהדיירים טענו כי עומדת להם זכות לחניה חופשית על בסיס מקום פנוי, בעוד הנציגות טענה כי היא מוסמכת להחליט על אופן השימוש בשטח. המפקחת על רישום המקרקעין החליטה
חברות המחזיקות עשרות שנים בקרקע בבני ברק טענו כי העירייה מקדמת תוכנית איחוד וחלוקה על בסיס רישום שגוי, המתעלם מזכויות רמ"י ועלול לכפות עליהן שותפות במושע. העירייה מנגד עמדה על זכותה לקדם את התוכנית. ביהמ"ש המחוזי הכריע
התובעים עתרו לבית המשפט למתן צו המורה על החייאת חברת בנייה שפורקה ב-1988 על מנת להשלים רישום זכויות בדירה שנרכשה מידי אותה חברה לפני 46 שנה. רשמת החברות התנתה זאת בשורת תנאים. בית המשפט המחוזי הכריע
בבניין בן 8 דירות בהרצליה, בעל מחסן בקומת הקרקע התקין מטבח, שירותים וחיבורי מים, חשמל וביוב, ריצף את החניה, הציב סוכך, דשא סינתטי וגדר במבוק – לטענת השכנים ללא הסכמה והיתרים. השכנים טוענים להפרת התקנון ופגיעה בערך הדירות. בעל המחסן טען כי מדובר בשימוש סביר בשטחו. המפקח על רישום המקרקעין הכריע בסוגיה
17 קיבוצים בגליל נדרשו לשלם לוועדה המקומית היטלי השבחה בעקבות הליך שיוך דירות. הקיבוצים טענו כי לא הם שהתעשרו מהמהלך אלא רמ"י, ולפיכך עליה לשאת בחלף היטל ההשבחה. מנגד, הרשויות והוועדה המקומית גרסו כי הקיבוצים הם הנהנים בפועל משינוי הייעוד. בית המשפט העליון הכריע
תושב ירושלים גידר שטח ציבורי סמוך לביתו ועשה בו שימוש במשך עשרות שנים. רמ"י טענה כי מדובר בהחזקה בלתי-חוקית שיש לסלקה ולחייב בדמי שימוש, ואילו הנתבע טען להיותו בעל "רשות מכללא" בעקבות שתיקת הרשות לאורך עשורים. כך הכריע ביהמ"ש
ב-2005 רכשו אם ובנה מגרשים בהרחבת מושב אבן ספיר בהרי ירושלים וחתמו על הסכמי פיתוח. מאז לא החלו עבודות הפיתוח והקרקע לא הוכשרה לבנייה. הרוכשים טענו כי רמ״י והאגודה הפרו את התחייבויותיהן, ואילו השתיים טענו כי האחריות לעיכוב אינה מוטלת עליהן. כך הכריע ביהמ"ש
חברת ניהול דרשה מרוכשת דירה לשלם דמי ניהול החל ממועד קבלת טופס 4 ואכלוס הדירה הראשונה בבניין, אף שטרם קיבלה את החזקה. הרוכשת טענה כי החיוב מוטל על הקבלן בשל עיכוב במסירה – והמחלוקת הגיעה להכרעת המפקח על רישום מקרקעין
כאשר דיירים באחד מתוך שני מבנים, הרשומים יחד כבית משותף מורכב בירושלים ביקשו להרחיב את יחידות הדיור ולהוסיף קומות. דיירי המבנה השני התנגדו בטענה שנדרש רוב מכלל בעלי הדירות במתחם. בית המשפט הכריע
התובעת המתגוררת בארה"ב גילתה כי פולש מתגורר בדירה שירשה מאביה, שאף מציג הסכם חתום לפיו מכרה לו את הדירה. התובעת טענה כי זייף את חתימתה, והנתבע טען כי הוא מתגורר בדירה שנים וכי התביעה התיישנה. בית המשפט המחוזי פסק חד משמעית
רוכשי דירות בי-ם קיבלו את דירתם באיחור ניכר, אך כתנאי למסירתה נדרשו לחתום על כתב ויתור על הפיצוי המגיע להם לפי חוק המכר. בתמורה, היזם מחק חוב שנותר להם בגין יתרת התמורה. זמן מה לאחר מכן הגישו הרוכשים תביעה לפיצויים בטענה כי הוויתור נכפה עליהם ואינו תקף. היזם טען כי מדובר בהסכם פרטני ואין מקום לתביעה. כך פסק ביהמ"ש
זוג ללא ילדים ערך צוואה זהה לפיה כל אחד מבני הזוג יוריש את רכושו לשני, ואם בן הזוג אינו בחיים - יחולק הרכוש בין קרובי שניהם. לאחר פטירת הבעל ערכה האלמנה את הצוואה והורישה את דירתם לאחייניתה בלבד. עם פטירתה, תבעה קרובת המנוח לאכיפת הצוואה המקורית. העליון נדרש להכריע
בני זוג חתמו על בקשת רכישה לרכישת דירת גן בפרויקט של אפריקה ישראל בקריית אתא, שילמו מקדמה ופעלו להשגת מימון בנקאי, אך לטענתם – החברה חזרה בה מההסכמה בשל רצונה להעלות את מחיר הדירה. מנגד טענה החברה כי לא התקבלה מצידה הסכמה חוזית מחייבת, מאחר והבקשה לרכישה הייתה כפופה לאישורה הבלעדי, שלא ניתן בפועל. ביהמ"ש המחוזי פסק
לטענת המוכרת, הרוכשים הציגו בפניה מצג שווא שלפיו הבניין בו נמצאת דירתה הוגדר כמבנה מסוכן – מה שלדבריה השפיע על הסכמתה למכור את הנכס, ובמחיר מופחת. הרוכשים טענו כי פעלו בתום לב וכי הבניין אכן נמצא כמבנה מסוכן ע"י העירייה. ביהמ"ש פסק באופן חד משמעי
משא ומתן ממושך על מכירת זכויות במקרקעין הוביל לחתימה על "זכרון דברים" ואף לתשלום מקדמה ורישום הערת אזהרה על שם הקונה, אלא שברגע האחרון המוכר נסוג מהעסקה והגיש תביעה לביטול ההסכמות. בית המשפט בחן את רמת המסוימות וגמירת הדעת של הצדדים והגיע להכרעה
בעלת נכס במודיעין הוציאה היתר בנייה במקרקעין, בהם כבר הוציאה בעבר היתר בניה שלא מקסם את כלל הזכויות שהעניקה התב"ע. שומה מכרעת לצורך קביעת היטל ההשבחה, קבעה כי הבניה בפועל היא "המצב הקודם". בעלת הנכס ערערה, ובית המשפט הכריע
חברת ציטרין פרויקטים והשקעות עתרה נגד החלטת הוועדה המקומית ראשל"צ, שסירבה לאשר הצמדת חניה נגישה לדירה פרטית בפרויקט מגורים חדש. בעתירה נטען כי מדובר בשינוי מדיניות בדיעבד הפוגע בזכויות קניין, בעוד העירייה טענה כי החניה נועדה לשרת את כלל הדיירים בבניין. ביהמ"ש עשה סדר בסוגייה
המתווך טען כי הסכם התיווך לשכירות כלל התחייבות לתשלום 2% במקרה של רכישה עתידית, וכי הוא היה הגורם היעיל בעסקה. הלקוח טען כי לא הוסבר לו שמדובר גם ברכישה, וכי המתווך לא היה מעורב כלל בעסקה שנעשתה שנתיים לאחר מכן. ביהמ"ש פסק
בעל קרקע תבע לבטל עסקת מכר מול חברת נדל"ן בטענה כי הוטעה לגבי שווי הקרקע וכי החברה ניצלה את מצוקתו הכלכלית. החברה טענה מאידך כי לא הייתה כל הטעיה וכי המוכר יכול היה לברר את המידע בעצמו. בית המשפט המחוזי פסק בסוגיה
יזמית של פרויקט תמ"א 38 בעיר פנתה לבית המשפט בבקשה להורות לוועדה המקומית ת"א להנפיק להם היתרי בנייה ושומת היטל השבחה, בהתאם להחלטות שכבר אושרו על ידה בעבר, אך העירייה טענה כי שגתה באופן חישוב השטחים שאושרו, וכי אין באפשרותה להוציא היתר לא חוקי. ביהמ"ש הכריע
פנייה שגרתית לעיריית טירת הכרמל לשם הפקת אישור היעדר חובות לצורך רישום בעלות בבניין, הולידה התנהלות תמוהה במסגרתה טענה העירייה כי הפונה אינה בעלים ב-3 חנויות, מבלי שסיפקה לכך הוכחה, ובעלת הנכס פנתה לצו ביניים. העותרת טענה כי עו"ד העירייה ייצג בעבר את אחד הטוענים לבעלות בחנויות. כך הכריע ביהמ"ש
חברת אזורים ביקשה כי ביהמ"ש יוציא "צו עשה" זמני נגד דיירים בפרויקט פינוי-בינוי, בטענה להפרת הסכם מצידם והתניית הפינוי בפועל בדרישות חדשות שלא נכללו בהסכם, בהן שדרוג מיקום הדירה ותשלום נוסף לבנם שייצג אותם כעו"ד. ביהמ"ש הכריע
דיירת סירבה לחתום על הסכם לביצוע פרויקט הריסה ובנייה בבניין ישן בתל אביב, כשבין היתר טענה שהבניין אינו תואם את הוראות חוק המקרקעין וכן להיעדר שוויון בתמורות הצפויות. המפקחת על רישום המקרקעין חייבה את הדיירת לחתום, וביהמ"ש המחוזי הכריע
לאחר שהבניין בנתניה הוכרז כמסוכן, נציגות הבית המשותף קיבלה החלטה ברוב קולות לבצע עבודות שיפוץ נרחבות, שכללו בין היתר תיקוני בטון, טיח ואיטום. אלא ששני זוגות מבעלי הדירות התנגדו לתשלום חלקם היחסי בטענה כי העבודות כללו שיפורים ושדרוגים מעבר לנדרש. בית המשפט נדרש להכריע
רשות מקרקעי ישראל דרשה מהחוכרים לשלם דמי שימוש חורג כתנאי לחידוש חוזה חכירה – שנים לאחר סיומו, בטענה לשימוש מסחרי בניגוד לייעוד המקורי. החוכרים טענו לחוסר תום לב מצד רמ"י והגישו תביעה. בית המשפט פסק באופן נחרץ
לאחר מו"מ מתקדם לרכישת מגרש בי-ם ובו זכויות לבניית מס' יח"ד, שבו לכאורה סוכמו התנאים לרכישתו, נמכרה הקרקע לצד ג'. הרוכשים הפוטנציאליים הגישו תביעת פיצוי בסך 4 מלש"ח, בטענה שהמוכרים הפרו את הדין ואת חובת תום הלב. המוכרים טענו כי פעלו בשקיפות, וכי מראש סוכם שניתן לנהל מו"מ מקביל. ביהמ"ש המחוזי הכריע
הנכד נרשם כבעלים של חלק מהקרקע מכוח עסקת מתנה, אך בן משפחה טען לזכויות מוקדמות מכוח הסכם ישן בין יורשים. האם הרוכשות שבאו אחר כך זכאיות להגנת תקנת השוק? בית המשפט הכריע.
בית המשפט העליון דן לאחרונה בהרכב מורחב בערעור על פסק דין מחוזי, לפיו אחיין אשר הלווה לדודו כסף לרכישת דירה, היה זכאי לרשת אותה שכן זו הועמדה כבטוחה להלוואה. יורשיו החוקיים של בעל הנכס ערערו
בעלת דירה בתל אביב שהרחיבה אותה, חויבה בהיטל ע"י הוועדה המקומית שטענה כי חרגה מהיקף הפטור העומד על 140 מ"ר. בערר שהגישה טענה כי אין לכלול בחישוב את שטחי הממ"ד והמחסן, והתיק הגיע לבסוף אל ביהמ"ש לעניינים מנהליים, שהכריע חד משמעית בסוגיה
שותף במקרקעין, שחויב במסגרת הסכם השיתוף להעניק לשותפיו זכות קדימה לרכישת חלקו בנכס, ביקש למכור את חלקו לצד ג', בטענה כי החוק מגביל את זכות הקדימה לתקופה בת 5 שנים בלבד. בית המשפט העליון הכריע בסוגיה - בדעת רוב
דירה בשכונת א-טור הוענקה על ידי בעליה לאחד מבניו השוהה בחו"ל, וזה מינה את אחיו כנאמן לטיפול בנכס. אלא שכעבור זמן גילה בעל הדירה כי האח מכר את הדירה ללא ידיעתו לצד ג', ותבע את ביטול העסקה. פסק דינו של המחוזי העמיד במרכזו את עקרון תום הלב
